סיפור לשבת: הגיע לסעודה בבית העשיר והאכיל את בגדיו

מסופר על אדון עשיר שבכל שנה הזמין את אנשי הכפר להתארח בביתו המפואר. כל אנשי הכפר הגיעו וביניהם גם אדם אחד שהגיע עם בגדים מאוד פשוטים.

כשראו השומרים בכניסה את בגדיו הפשוטים הם לא נתנו לו להיכנס ואמרו לו: "ככה באים לביתו של האדון? תתבייש לך!"

אותו אדם חזר לביתו ולבש את בגדיו הטובים והיפים ביותר. הוא חבש כובע גבוה וחזר לביתו של העשיר. ברגע שראו אותו השומרים הם נתנו לו כבוד גדול, הכניסו אותו פנימה והושיבו אותו במקום הטוב ביותר.

בארוחה הוגש למוזמנים מרק. לקח האיש כף מרק ושפך אותו לתוך שרוול הבגד. ראה אותו האדון העשיר ושאל אותו: "מה קרה לך? למה אתה שופך את האוכל לתוך הבגדים?"

ענה לו האיש: "בבית הזה הבגדים חשובים יותר מהאנשים.  כשבאתי עם בגדים פשוטים לא רציתם לקבל אותי. עכשיו כשבאתי בבגדים חגיגיים ויפים קיבלתם אותי בכבוד גדול. זאת אומרת שלא אותי הזמנתם, אלה את הבגדים שלי. אז שהבגדים שלי יאכלו...!"

נקודה למחשבה:

"אל תסתכל בקנקן, אלא על מה שיש בתוכו"

• עד כמה אנחנו מושפעים ממראה חיצוני ומסיממנים חיצוניים של אחרים?
• עד כמה אנחנו יכולים לתהות על 'קנקנו' של אדם ולשפוט אותו, רק ממבט חיצוני כמו בגדיו ולא ממבט פנימי/ערכי?
• מה עומד באמת מאחורי הפעולות שאנחנו עושים?
• והאם הכנסת אורחים ואירוח אנשים נעשה מתוך אינטרס או ממקום נקי של אהבת הזולת ונתינה?

אל תשפטו דבר או אדם אחר על פי מראה חיצוני, אלא על פי תוכנו הפנימי.

פרשת השבוע פרשת וירא

פרשת השבוע מספרת על אברהם אבינו שיש לו אוהל עם ארבעה פתחים, כדי שכל אחד יוכל להיכנס מכל כיוון שממנו הוא מגיע. אברהם יושב בפתח האוהל ומחכה לאורחים. ”ויֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"

הפרשה ממשיכה בביקורם של שלושת המלאכים אצל אברהם שיש בו סיפור על הכנסת אורחים מתוך חסד, שמחה והתרגשות, עם לב נקי ושלם.

"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה, וַיֹּאמֶר: מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ..."

אברהם טרח בהתרגשות גדולה כדי לארח את אורחיו וכל מי שמגיע אליו שווה בעיניו. וכפי שהרמב"ן כותב באיגרתו המפורסמת איך לנהוג במידת הענווה כלפי כל אחד באשר הוא:

"תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד: כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף; וְעֵינֶךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה; וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמוֹ. וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָדוֹל מִמְךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶנוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶנוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ. שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד..."

דמותו של אברהם הפכה לדמות המזוהה יותר מכל עם ערך הכנסת אורחים ועם איך לעשות פעולות שגרתיות של יומיום בזריזות, בשמחה ובהתרגשות. ואפילו נראה שאברהם נהנה יותר לעזור לאחרים... יותר משהאורחים נהנים.

ואולי אברהם אבינו גם מלמד אותנו שהשאלה היא לא רק מה אנחנו עושים, אלא איך אנחנו עושים אותו, באיזו גישה ודרך בוחרים לפעול ואיך אנחנו מקבלים את האחרים למרות השוני או הפער החברתי, כלכלי, פוליטי, דתי או חברתי שיש.

וכפי שרבי עקיבא אמר  "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" !

שבת שלום

חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!