מה קרה למרבה רגליים כשנשאל איזו רגל הוא מזיז קודם?
מעשה לשבת על צפרדע סקרנית ששיבשה בשאלה פשוטה את שלוותו של מרבה הרגליים, עם חיבור לפרשת השבוע - פרשת לך לך
- חדי חזן
- ט' חשון התשפ"ב
מרבה רגלים אחד חי לו בשקט ובשלווה, והיה מאושר וחסר דאגות. עד שבא אליו צפרדע שהיה פילוסוף, ושאל שאלה מוזרה: 'לפי איזה סדר אתה מזיז את הרגליים שלך בזמן שאתה צועד? איך מרבה הרגליים מחליט איזו רגל להזיז קודם ואיזו רגל אחר כך ועוד מאה רגליים?'
הצפרדע הייתה חייבת לפתור את הבעיה, כי נראה היה לה שזה בלתי אפשרי להסתדר עם 100 רגליים.
מרבה הרגליים היה מופתע ונבוך: "ככה אני הולך כל החיים, ואף פעם לא שאלתי את עצמי את השאלה הזאת. תן לי לחשוב על זה"
נעמד מרבה הרגליים והרהר בשקט בכדי למצוא את התשובה ואמר לעצמו "באמת הצפרדע צודקת, איזו רגל אני מזיז קודם?" ניסה לזוז.... והופס! מרוב מחשבות התבלבלו רגליו... ונפל.
אמר מרבה הרגלים לצפרדע: "בבקשה, אל תפנה את השאלה הזו למרבה רגליים אחר. כל החיים שלי הלכתי בלי בעיות, ועכשיו אני לא יכול לזוז, הפחד אוכל אותי – כיצד אוכל להזיז את מאות הרגליים שלי, איך אני אסתדר..?
נקודה למחשבה: אל תחששו פשוט להיות 'אני עצמי'. תרשו לעצמכם בלי לחשוש לעשות ולפעול מתוך האמונה הפנימית שלכם ללא השפעתם של האחרים.
לפעמים מחשבות ופחד מלפעול נגד הזרם או ממה אחרים יחשבו עלי מעכבות וגורמות לתסכול גדול. תהיו מי שאתם. להיות פשוט זה מפרך מאוד, מכיוון שהמחיר של להיות פשוט הוא כל מה שיש לך. ועליך לאבד לפעמים הכל כדי להיות פשוט.
ובחיים יש מקרים בהם יש לפעול על פי "תחושות הבטן", לפי האינסטיקט ו/או הרגש. זהו מקום נקי של אמונה ושחרור שליטה ממה שיהיה. ולפעמים התגובה הטבעית היא העדיפה , כי כאשר אנו מתחילים לחשוב על הדבר יותר מדי אנו מאבדים את הדרך.
פרשת השבוע היא פרשת לך לך
הפרשה עוסקת בתיאור קורות חייו של אברהם אבינו בחלק הראשון של חייו.
'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.' כמה עוצמות יש בציווי הזה "לך לך" ובתחושת הבטן של אברהם ללכת אל הלא נודע. כמה נדרשת אמונה חזקה ושחרור מחשבות מעכבות.
הקושי של אברהם עצום, וכמה כוח יש בו לעמוד נגד הזרם ולא לתת לאף אחד לערער אותו.
כי היכולת שלנו להיות שונים, להיות במיעוט וללכת אחרי מה שמאמינים למרות תגובות הסביבה זה האתגר הגדול.
כל מי שרוצה ליצור לעצמו עולם אחר, טוב יותר, צריך לחבר למחשבה את המעשה כדברי רבי חיים לוצאטו, לעשות "לך לך", כפי שעשה אברהם, לעזוב את כל מה שהכרת כנכון ולהתחיל משהו חדש לגמרי.
כמה אתם באמת מקשיבים לעצמכם ומסננים רעשים מהסביבה?
כמה אנחנו מתבוננים באמת הפנימית, במה שנכון לנו לפעול ולעשות, למרות שלא תמיד זה עומד בקנה אחד עם מה יגידו, מה יחשבו ואפילו עם שבירת ערכים וגבולות שהיום כבר לא משרתים אותנו?
אברהם אבינו לא מתבייש להיות נגד דעת הרוב, נגד הקונצנזוס. הוא לא מחפש תוצאה יותר טובה.
תאמינו ותקשיבו למנגינת הלב שלכם, פעמים נדירות היא מזייפת.
שבת שלום
מאת: חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות