מה עשה הבן לאביו שפגע בו ומה גרם לו להתפקח ולשנות את התנהגותו?

כאשר אביו הזקן התאלמן ולא היה מסוגל עוד לטפל בעצמו, לקח אותו בנו אל ביתו וטיפל בו בעזרת אשתו ובנו בן 4.

ידיו של האיש הזקן רעדו, ראייתו הייתה חלשה והליכתו לא יציבה.

מדי ערב המשפחה ישבה סביב השולחן לארוחת הערב. מצבו הקשה עליו לאכול. בגלל ידיו הרועדות נפלו מאכלים מכפו, אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו. בנו וכלתו התעצבנו מהבלגן שנוצר ואמרו: "אנחנו חייבים לעשות משהו בקשר לסבא הספיק לנו מהחלב על הרצפה, אכילתו המגעילה והמפות המלוכלכות".

הם הציבו שולחן קטן בפינת המטבח ושם ערכו את השולחן לסבא. שם הוא ישב לבד, בזמן שיתר המשפחה הסבה סביב השולחן הגדול. מאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, הגישו את ארוחותיו בצלחת עץ.

כאשר הביטו בסבא, ראו מדי פעם דמעה בזוית העין. למרות זאת, המילים היחידות שנאמרו לו היו דברי נזיפה כאשר הפיל מזלג או מאכל.

נכדו בן הארבע הסתכל על כל זה בשקט. יום אחד לפני ארוחת הערב ראה האב את בנו הקטן משחק עם חתיכת עץ על הרצפה. האב שאל את בנו בחיוך למעשיו. הילד ענה לו במתיקות: "אני מכין לך ולאימא קערות עץ כדי שיהיה לכם במה לאכול כאשר אגדל".

המילים הכו בהוריו כמו מכת ברק. דמעות החלו לזלוג על לחייהם. למרות שלא נאמרה מילה, שניהם ידעו מה יש לעשות.

באותו ערב האב לקח את הסב בידו והביא אותו בעדינות לשולחן המשפחה. בשארית ימיו אכל את כל ארוחותיו עם המשפחה, ומעולם לא גערו בו אם האוכל או המזלג נשרו מידיו והרצפה או המפה התלכלכו.

נקודה למחשבה

הלחץ הדאגות השגרה היומיומית לעיתים גורמת לנו לפעול מתוך לחץ, לפגוע באחרים ולשכוח את מה שבאמת חשוב פה בחיים שלנו.

זה לא פשוט להרים את העניים בכל יום מעצמנו. להבין שגם אם האחר אינו מתנהג כפי שהיינו רוצים ומצפים, לקבל זאת בסבלנות, סובלנות, נדיבות, סלחנות וחמלה.

כן. כל אחד מסוגל קצת יותר לעצמו וגם להוות דוגמא טובה יותר לילדים שלנו, לחברים, לסביבה ולעולם.

וזה מדבק בדיוק כמו מוזיקה שמאחדת את כולנו למטרה משותפת: לחיות טוב יותר, להודות וליהנות ממה שיש לנו ביחד עם האחרים.

פרשת השבוע פרשת האזינו

ברגעי הפרידה של משה רבינו מהעם – משה מלמד אותנו לשיר:

"וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד–בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.”

כוח המוסיקה

כמה כוח יש לתפילות לפיוטים ובכלל למוסיקה כדי לעורר געגוע וזיכרונות לעבר. המוסיקה מחברת אותנו בחיבור רגשי אחד לשני ולעצמנו (לעומת הוראות ופקודות) היא מחלחלת, מופנמת ואפשר לחזור אליה שוב ושוב.

ולפעמים המוסיקה מגיעה לרמות מאוד גבוהות, רמות שרק הרגש יכול להבין .

שבת שלום

מאת: חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!