"לשמור שמיטה בפעם הראשונה זה כמו לשמור שבת לראשונה"

אני זוכר את הפעם הראשונה ששמרתי שמיטה. מדובר בתחושה שדומה למי ששומר שבת בפעם הראשונה. סוג שלווה מיוחדת ירדה עלי. הייתי מלא בדאגות, אבל ידעתי שאני בידיו של הקב"ה. ידעתי שאני מקיים את אחת המצוות הקשות בתורה, אבל כזו שנכתבו עליה דברים נשגבים.

לא גדלתי כחרדי. ההיכרות הראשונה שלי עם העובדה שיש בעל הבית לבירה הייתה כאשר שיווענו לגשם. אז, כשנשאתי עיניים לשמים וציפיתי לגשם, התעורר אצלי הגעגוע העמוק והכמוס להתקרב להקב"ה.

האמונה כי הגשם, הרוח, וכוח החיים שבטבע הכל מגיע מהקב"ה ליוותה אותי גם בשמיטה הראשונה ששמרתי. זה היה ברור. אם הקב"ה ציווה להשבית את האדמה, לדומם את הטרקטור – כך צריך לעשות. עם האמונה הזו חי כל חקלאי שמשבית את אדמותיו.

בשנים האחרונות זכיתי להיות פעיל בקרן השביעית. קרן שיש לה מטרת אחת: לגרום לכך שכמה שיותר אדמות יושבתו בארץ ישראל. השנה אנו על ספו של אירוע היסטורי, כאשר אנו נמצאים רגע לפני השבתת רוב אדמות הארץ, 680 אלף דונם.

זהו רגע מרגש. מאז ימי בית שני לא הושבתו כ"כ הרבה אדמות בארץ ישראל.

וכל זה קורה בזכותכם.

בזכות התגייסות נלהבת של כלל הציבור שמבקש להיות חלק מהדבר הגדול הזה. שמבקש לעמוד לצידם של החקלאים, לחבק את אחינו שבשדות.

יש במעשה הזה גם קיום מצוות הארץ, אבל גם מצוות ואהבת לרעך כמוך. כאשר יהודי מושיט יד לאחיו החקלאי, שיוצא כעת לארץ לא זרועה, יש בזה קידוש שם שמיים, וקיום בריש גלי של המצווה שכל התורה כולה תלויה בה.

רבים שואלים אותי, איך כל זה קשור אלי. אני לא חקלאי. ואני משיב להם: זה קשור אליכם!

זה קשור דווקא לכל אחד ואחד מאיתנו. העובדה שאתה לא חקלאי, אומרת שיהודי אחר עושה את זה עבורך שבע שנים. שבע שנים הוא מגדל בתנאים קשים, נתון להתעמרות מצד הממשלה, תלוי בעובדים זרים, בכוחות השוק הדורסניים, וכעת, כעת הוא עומד בניסיון ומוכן לעצור את מירוץ החיים ולהשבית את אדמותיו.

חקלאי כזה הוא הגאווה של העם היהודי.

בואו ניתן לו כוח.

בואו נחבק אותו, נתמוך בו, כדי שכולנו יחד נוכל לומר "גוט שבת ארץ ישראל".

הצטרפו כאן למיזם קרן השביעית>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!