האב התאכזב ממתנת יום ההולדת המפתיעה

בעיר קטנה חיו זוג עניים יחד עם ביתם היחידה. יום אחד הם גילו שביתם הוציאה סכום כסף רב על גליל נייר מוזהב ויקר וכעסו עוד יותר כשגילו שהיא השתמשה בשביל לעטוף תיבת עץ.

למחרת הביאה הבת את התיבה העטופה מתנת יום הולדת לאביה. האב פתח את המתנה, פתח את התיבה ברגשי חרטה שכעס על ביתו, אך נדהם לגלות שהתיבה ריקה.

הוא התאכזב, נזף בביתו בחומרה האשים אותה ואמר לה: "אינך יודעת ביתי היקרה שיש להכניס מתנה לתוך התיבה?" הילדה בדמעות בעינייה ענתה לאביה כי יש מתנה בתוך התיבה: "מילאתי את התיבה בנשיקות מתוקות במיוחד בשבילך".

שוב מחל האב על כעסו וביקש מביתו שתסלח לו. הבת גדלה ועברה לארץ אחרת וכל פעם שהאיש הרגיש עצוב ומלא געגועים הוא פתח את התיבה שהייתה מונחת ליד מיטתו, הוציא נשיקה דמיונית שאותה הכניסה ביתו שאהבה אותו וחייך חיוך גדול. וגם ברגעים שמחים ומאושרים הוא זכר תמיד לפתוח את התיבה ולמלא את ליבו באהבה גדולה.

נקודה למחשבה

הספק: אנחנו נוטים לפתח ציפיות מאחרים לפני שבודקים את כל העובדות. נוטים לתת פרשנות, להאשים, לכעוס ולא תמיד מצליחים לשמור על האיפוק לפני שמגיבים.

וגם לעצמנו: אנחנו מאמינים שאנו צריכים להיות טובים, ישרים, מאמינים שיהיה טוב, שיש מי שדואג לנו, שדברים אינם בשליטתנו, אבל הם ודאי לטובה, גם כשאנחנו לא מבינים כיצד. מאמינים שהפרנסה מלמעלה וכך גם הבריאות. אנחנו מאמינים בעצמנו, שיש לנו יכולות וכשרונות גדולים בהרבה ממה שעד עתה מימשנו. מאמינים שהאמת יותר חזקה מהשקר. מאמינים ששמחה פותרת הכל ושמחשבה יוצרת מציאות.

אבל אצל כולנו, יש פער בין האמונה לאיך שאנחנו מתנהלים במציאות. שוב אנחנו עצובים, שוב מאשימים, שוב כועסים, שוב מפחדים, שוב נכנעים לתכתיבים של העולם, משחקים משחק שאיננו מזדהים איתו, כי אין ברירה, עובדים קשה מדי, שוכחים מהעיקר ומתעסקים בטפל, מאשימים, מרכלים, קצת משקרים, קצת מעגלים פינות, שמים את טובתנו במרכז, גם כשזה בא על חשבון אחרים.

למה? כי מגיע הספק

ולכן צריך להילחם בו. שום דבר לא ברור מאיליו. הספק, מפריע לנו להתחבר לאמונה ולהפוך אותה לתנועה אמיצה אל מול המציאות, ההתלהבות שלנו נחלשת ואנחנו נכנעים למה שהמציאות בחוץ מראה לנו מבלי לבדוק אותה. הספק, ברגע שנותנים לו לעלות, הוא מנתק אותנו מעצמנו ואז קל למציאות שבחוץ להכריע ולהרחיק אותנו מהאמת ומעצמנו.

ברגעים כאלו, זכרו את "תיבת הזהב". לכל אחד ואחת יש תיבה כזו. "תיבת זהב" של אהבה מהסובבים אותנו שיכולה לאזן אותנו. ותיבה זו יכולה גם יכול להיות מאנשים שכבר לא בחיים, או אנשים מהעבר הרחוק.

אין בעולם נכס יקר יותר. במיוחד ברגעים משמעותיים בחיים בימי הולדת וברגעים כואבים, 'תיבת הזהב' מזכירה לנו איך לעוף גם כשהכנפיים לפעמים לא זוכרות, היא מזכירה לנו להישאר נאמנים לעצמנו, להעריך את הקיים ולהיעזר במה שיש סביבנו כדי לעוף קדימה. 

פרשת השבוע פרשת כי תצא

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" - כך מתחילה פרשת השבוע

והפנייה היא בלשון יחיד ולא בלשון רבים כי לכל אחד יש מלחמה יומיומית עם "היצר הרע" שיכול לבוא לידי ביטוי בשיפוטיות, האשמה, אנוכיות, כעסים, חוסר איפוק, לשון הרע, ריכולים, פיתויים שונים ועוד ועוד...

לימדו להתאפק יותר, לעבוד על המידות הטובות שיש בנו ולעשות בכל יום "חשבון נפש" וניקיון פנימי.

הרב אברהם ישעיהו קרליץ (החזון אי"ש). מסביר בספרו "אמונה וביטחון" איך מתקנים את האישיות ואת המידות שלנו ואומר:

המידה הרעה היחידה היא ההזנחה, ההחלטה להשלים עם מי שאנחנו בלי השתדלות. בדרך הזו האדם הופך להיות כעסן מצוין, גאוותן מעולה וכן הלאה. לעומת זאת, המידה הטובה היחידה היא הניסיון התמידי להשתפר, לתקן, לחזור עם תשובה למעשה, לבקש סליחה ולסלוח.

אנו כעת בחודש אלול, בימי חשבון הנפש, רגע לפני יום הסליחות, יום הכיפורים

והלוואי שנתאמץ לבנות חברה טובה ורגועה יותר נתחבר יותר לאני האמיתי שלנו ומשם יגיע השינוי.

מאת: חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!