טור אישי וכואב: "כך סחרו בגופי בישיבות"

שמי יוסי יעקובוביץ ואני מתגורר בעיר מעורבת במרכז הארץ, אבא שלי עובד לפרנסתו כסופר סת"ם ובזמנו הפנוי קובע עיתים לתורה.

בילדותי למדתי בתלמוד תורה המקומי ולאחר מכן בישיבה קטנה. השקעתי את כולי בלימוד התורה ועשיתי חיל בלימודי, רבני הישיבה הרעיפו עלי מטובם ומתורתם ומאד העריכו אותי וזה הביא אותי להמשיך ולהתעלות. כך חלפו עלי שיעור א' וב' ועליתי לשיעור ג'.

בסתר לבבי תמיד חלמתי ללכת ללמוד בישיבה הגדולה והיוקרתית ...ששמה יצא למרחוק. את שאיפותיי לא חלקתי עם איש והם נשארו עמוק בתוכי, כאשר הר"מ שלי אמר לאבי מורי שכל ישיבה גבוהה תתפאר בבחור מופלג שכמוני- ראיתי את חלומי מתחיל להתגשם.

כשהגיע חודש סיוון והתחילו לדבר על ישיבות גבוהות, קרא לי הר"מ לשיחה והתעניין אם יש לי רצון מיוחד ללכת לישיבה מסוימת, השבתי לו בהססנות שתמיד חלמתי ללמוד בישיבת... אך אני חושש האם יש לי סיכוי להתקבל לישיבה חשובה כל כך, הר"מ השיב לי בביטחה: אתה יכול להיות רגוע, בחור ברמה שלך כל ישיבה תשמח לקבל.

נרשמתי לישיבת חלומותיי והחלתי בחזרות למבחן עד ששלטתי בחומר ישר והפוך.

כאשר החלו חברי לישיבה להבחן ולהתקבל לישיבות שונות, ולי עדיין לא נקבעה תאריך בחינה התחלתי לחשוש, אולם הר"מ הרגיע אותי שאני יכול להיות רגוע היות והישיבה שאליה נרשמתי בוחנים אחרי כל הישיבות.

יומיים לאחר מכן, כשחזרתי לביתי בשעה מאוחרת, שמעתי את אבי משוחח בטלפון, מיד הבנתי שלא הכל הולך כפי שחלמתי ....ואבא שיתף אותי שהר"מ התקשר וסיפר שהישיבה אליה רציתי להתקבל הודיעו שהשנה עקב הלחץ הגדול שיש להם – הם מקבלים בחורים רק מישיבות מפורסמות במרכז הארץ, – והמשמעות היא שאין עבורי מקום.

לא הצלחתי להבין: האם רמת הבחור נקבעת לפי מקום לימודיו? האם התורה שלומדים במרכז הארץ היא טובה יותר מהתורה שלומדים בישיבה בפריפריה? לאבא לא היה תשובות עבורי, ורק ניסה להרגיע אותי ואמר שהרבנים עושים מאמצים גדולים למצוא ישיבה אחרת המתאימה לרמתי.

נכנסתי למיטה אבל לא נרדמתי, אבא שחשב שאני ישן הרשה לעצמו לשוחח בטלפון בחופשיות עם רשם של ישיבה פלונית, בתוך הדברים אבא שאל באיזה סכום מדובר, והבנתי שהרשם אמר לו שבעיקרון הרישום סגור אבל אם ישלמו לישיבה סכום כסף גדול אז יקבלו אותי באופן לא רשמי. הזדעזעתי האם אני בחור בעייתי שמוכרים אותי בכסף?.

למחרת בישיבה הסבירו לי החברים, שלא רק שלא התקבלתי לישיבה שכה רציתי אלא נכנסתי לבעיה גדולה יותר, משום שבחור שלא התקבל לישיבה שרצה לילך אליה כאופציה ראשונה, שום ישיבה 'מכובדת' לא מעוניינת בו, כששמעתי זאת נשברתי לחתיכות ופרצתי בבכי חסר מעצורים, איך נהפכתי לסוג ב' בגלל ישיבה אחת שהחליטה שהיא מעוניינת רק בבחורים מישיבות חשובות ומפורסמות ובגלל זה נגזר עלי ללמוד בישיבה שאיננה תואמת את כישורי?!.

מה שהכי שבר אותי שבחורים מהעיר שלי שהכרתי שהם הרבה פחות רציניים ממני התקבלו לאותה ישיבה- משום שלמדו בישיבה שמקושרת לאותו רשם. בקיצור, עולם הפוך ראיתי.

ואז נפל לי האסימון, שהקבלה לישיבה אינה תלויה כמעט ברמת הבחור ובשאיפותיו, אלא בסחר בנשמות ובמשחקי כבוד ויוקרה.

שאלתי את הר"מ שלי מדוע אינם משוחחים עם ראש הישיבה המדוברת ומשכנעים אותו לקבל אותי, והוא השיב שבשנים האחרונות ראשי הישיבות לא מעוניינים ללכלך את ידיהם בנושא הקבלה ומפקידים את העיסוק בדבר לרשמים שמקבלים לפי 'ראש', וכיום הרשמים הם חלק בלתי נפרד מצוות הישיבה.

נזכרתי שבעבר הלא רחוק עלה לבתינו ראש ישיבה גדול, וביכה על מצבה הכלכלי הקשה של ישיבתו ואבא בהיותו אוהב תורה נתן לו תרומה הגונה, התחלחלתי כאשר עברה בראשי המחשבה שהתרומה ההיא לא הלכה עבור בני הישיבה אלא לממן את הרשם שיקבע איזה בחור יתקבל ואיזה לא.

וכך ביום אחד הפכתי מבחור מופלג פאר הישיבה -לבחור אומלל שצריכים לפנות ולהתחנן לרשמים ערלי לב שיקבלו אותי כאילו אני בחור גרוע. כאב לי לא רק על מצבי האישי אלא על המושג 'ישיבה גדולה' שהיה כה נערץ על ידי- שהפך בין רגע אצלי למוסד המנוהל על ידי רשמים וקשרים.

אני בטוח שלמרות שלא הלכתי ללמוד במקום שחפצתי, הקב"ה יתן לי סיעתא דשמיא שאצליח בישיבה שאלך מעל ומעבר. ובמחשבה שניה אני שמח שלא הלכתי ללמוד במקום שאחראים עליו סוחרי גופות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!