העיקר הכוונה: מדוע תקע הילד בחליל בשעת התפילה

סיפור לשבת על טוהר הכוונות וחיבור לפרשת השבוע פרשת פנחס

מעשה באב שהביא את בנו הקטן לבית הכנסת של הבעל שם טוב. הילד היה בן כפר קטן, ולא ידע לקרוא. הוא עקב אחרי התפילות של כל האנשים שעמדו עטופים בטליתות.

כולם נראים נקיים, מכובדים ומשתדלים כל כך לכוון בתפילה להתפלל לטוב ולבריאות. הילד צפה בכולם ורצה להשתתף בתפילה, אבל הוא לא ידע אפילו לקרוא. הוא כל כך רצה להתפלל. כל כך רצה להביע את התרגשותו העמוקה.

מתוסכל הוא פשפש בכיסו ומצא חליל. חליל של רועים. כזה שהיה מנגן בו בשעה שהיה שומר על העדר בכפר שלו.

והנה הילד, עומד בצד ומסתכל בהמון המתפללים וליבו יוצא אל התפילה. ידו אוחזת בחליל ומבלי להרגיש הוא מקרב את החליל אל פיו, ו….

קול תקיעה גדולה בחליל נשמע בבית הכנסת.

והנה הבעל שם טוב, שהיה שקוע עדיין בתפילה ומאמצי התפילה ניכרו עליו, התרומם לפתע פנה אחורה ושאל: ״מי עשה את זה? איפה הילד שחילל בחליל?!״

המתפללים היו מזועזעים, הם חטפו את החליל מידו ואחדים אף נזפו בו - איך הוא מעז להפריע כך לתפילה?!

הילד רעד מפחד ובקושי העז לשאת מבטו אל הבעל שם טוב. חושב בבהלה על העונש שיקבל.

הבעל שם טוב הרים בעדינות את ראשו של הילד, הביט בעיניו המבוהלות ואמר: ״היתה גזירה קשה בשמים, ועמלתי קשה כדי לבטל אותה, אבל זה לא הצליח. נסיתי ונסיתי, אבל התפילות לא עלו למעלה

ואז הגיעה התקיעה שלך בחליל, שיצאה מלב טהור. היא בקעה את כל הרקיעים, שברה את כל המנעולים, פתחה את כל השערים והגזירה בוטלה. תפילותינו התקבלו לרצון!״

נקודה למחשבה
טוהר הכוונות הוא המדד החשוב מכולם.

כולנו טועים, מדברים שלא צריך, כועסים, צועקים, שופטים, מאשימים, הורסים ושוכחים לרגע... שאפשר לחמול, שיש עוד דרך.

לבקש סליחה אפשר וחשוב, כל יום, כל דקה – בסליחה יומיומית והאתגר הגדול הוא בכוונות וברצון להיטיב.  בואו נסלח לאחרים ובייחוד לעצמינו, הרי לרוב כוונותינו טובות, גם אם הדרך מוטעית, תמיד ניתנת לנו הזכות לתקן.

אנו כעת בתקופת שלושת השבועות עד לתשעה באב. ימים בהם מתאבלים על חורבן ירושלים וחורבן בית-המקדש ויש עוד הזדמנות להתעורר, להבין, לשנות, לשפר ולהגביר את הטוב.

לחזק ולתקן בימים אלו את הבסיס, את החומות של חיינו, את הערכים והיסודות שנראים לנו מובנים מאליהם. כי כך נצליח להרכיב מחדש עולם טוב יותר עם אהבת חינם שיש בה הרבה חמלה, סליחה, קבלה ואושר.

פרשת השבוע היא פרשת פנחס

פרשת השבוע מתייחסת להרבה נושאים חשובים שאחד מהם מעביר את המסר שאפשר לתקן טעויות- כמו סיפורם של בני קורח.

"ובני קורח לא מתו". הפסוק המפתיע הזה מספר לנו שבניו של קורח חיים. קורח, כזכור, ניהל מלחמת אגו וכבוד נגד משה. עד עתה חשבנו שקורח וכל משפחתו ומקורביו נספו באותו אסון, והנה, מתברר שבניו של קורח, רגע לפני מותם, התחרטו.

רש"י כותב: "בשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם". כלומר, ממש ברגע האחרון הם קלטו את הטעות הנוראית של אבא שלהם והחליטו לצאת החוצה מהמאבק המיותר הזה – וניצלו. היה הרהור תשובה בליבם, וזה הספיק להצילם.

לבקש סליחה ולסלוח

לבקש סליחה היא לשחרר כעס, בושה ואשמה. לבקש סליחה זה לחזור ולהחזיר תשובה למה שקרה, למעשה. להסתכל למעשה בעיניים, להתמודד עם הסיטואציה, ללמוד ממנה, לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש.

הרמב"ם דיבר על כמה שלבים:

שלב ראשון: "חרטה" (תשובה שבלב)
זו המודעות שעשיתי מעשה לא טוב המנוגד לערכים המנחים אותי בחיים

שלב שני: "וידוי" (תשובה שבפה)
בשלב זה עליי להודות קודם כל בפני עצמי, אך לא פחות חשוב לבטא זאת גם בפני האחרים.

שלב שלישי: "עזיבת החטא"
עליי להפסיק את ההתנהלות הקודמת שלי שגרמה לי נזק, ולאמץ דרכים חלופיות

שלב רביעי: "קבלה לעתיד"
לא לחזור להתנהגות הקודמת. זהו המבחן האמיתי שאם אהיה באותה סיטואציה או דומה, אגיב אחרת

וזיכרו:

תמיד אפשר לעצור באמצע. גם אחרי שנראה שהמלחמה כבר התחילה והכעס התפרץ, אפשר להתחרט ולהחליט לחשב מסלול מחדש. אפשר לקום ולומר באומץ: סליחה טעיתי, אני חוזר בי. אפשר להחליט בניגוד לסביבה, לחברים ולמשפחה שלך וללכת אחרי האמת שלך.

שבת שלום

מאת: חֶדִי חזן, מלווה, מנחה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!