רביב דרוקר: לא פרסמתי הקלטות שעלולות להביך את גנץ

רבות דובר על ההטיה התקשורתית בישראל, ולא רק. כולם תוקפים את כולם על צביעות ועל חוסר היצמדות לאמת ולנתונים, ובסופו של יום, לאחר עידן נתניהו, משהמשימה הושלמה, מוצא לנכון העיתונאי רביב דרוקר להרהר בקול, אולי הגיע הזמן לתקוף גם את השמאל, כך בלי בושה.

בטורו הבוקר (שני) ב'הארץ' מספר דרוקר על חומרים שהיו בידו קודם הבחירות ולא פורסמו, כדי לא להביך את גנץ, ולעזור חלילה להמשך שלטונו של נתניהו. במאמר נרחב הוא מגולל היסטורית, ומאשר בעצם את הידוע: העיתונאים לא פועלים למען גילוי האמת, אלא כשזה תואם את האג'נדה שלהם, כך זה היה לפחות בעידן נתניהו.

וכך פותח דרוקר: "לפני בחירות אפריל 2019 הועברו אלי הקלטות שהיו יכולות להביך את בני גנץ. המקור אמר — תקשיב, תתמלל, אבל אל תפרסם בלי אישור שלי. מדי פעם בפעם ביקשתי את אישורו. הוא לא אישר, אך נהג להוסיף שאלה בעקיצה: "ואם הייתי מאשר, היית מפרסם?" הסאבטקסט היה ברור: אתה, שכל כך רוצה בהזזתו של נתניהו, תפרסם תחקיר שיפגע במועמד שאמור להפיל אותו?".

דרוקר המשיך והסביר: "זה אפילו לא היה סאבטקסט. 12 שנות נתניהו הלבישו את רוב העיתונאים בגופיות, מהן אדומות ומהן כחולות. לא משנה מה אתה אומר — משנה מה צבע הגופייה שלך. קשה להיזכר, אך פעם זה לא היה כך. עיתונאים שמאלנים פרסמו תחקירים נגד אהוד ברק. עיתונאים תומכי התנתקות פרסמו תחקירים נגד ההתנתקות" וכן הלאה …

"כל הזמן הזה הבנו שאנחנו יכולים להצטייר כאידיוטים שימושיים" הסביר דרוקר, והמשיך: "אך היה ברור לנו שהזהות המקצועית שלנו גוברת על ההעדפה הפוליטית. בתמימותנו גם חשבנו, שרבים ממי שהיום מתפקדים כשופרות של נתניהו הם אחינו למקצוע. ינון מגל הסתייע בי לתחקיר על אולמרט. מי דמיין שיבוא יום ויתברר שהיינו רק האידיוטים השימושיים שלהם".

"בכירים בממשלת אולמרט, כמו רוני בר־און וחיים רמון, אמרו לי בזמן אמת — אתה לא מבין מה שאתה עושה? התחקירים הללו יביאו על כולנו את נתניהו. זה לא נראָה לי כמו טיעון קביל. זו בדיוק מהותה של עיתונות — המחשבה שהעדפה פוליטית יכולה להיות שגויה, שצריך להטיל ספק גם בעצמנו, לא להיות נעול על תפישה אחת של המציאות. כל אחד מאתנו ישב לא פעם מול מקור ששטח סט של עובדות שסתרו את כל מה שפרסמנו במשך שנים. עיתונאי טוב יודע לבלוע את גאוותו הפגועה ולפרסם את העובדות החדשות", פירט דרוקר על העיתונות טרום עידן נתניהו.

"ואז בא בנימין נתניהו", כתב דרוקר, "לא רק שכולנו סומנו. לא די שהוא ניסה לפטר עיתונאים ולסגור כלי תקשורת. לא רק שהוא ניסה להשתיל את העיתונאים החביבים עליו ולייסד כלי תקשורת ידידותיים. ראש הממשלה החל לשבור את כללי המשחק העדינים של דמוקרטיה לא יציבה במיוחד, והכניס רבים מאתנו לדילמה קשה: האם להיות העיתונאי שמפרסם תחקיר על אלכסיי נבלני? ייתכן שכל מילה בתחקיר עליו היא אמת, אך בסופו של דבר היא משרתת שליט חסר רחמים ובעייתי כמו ולדימיר פוטין. נתניהו ואנשיו התמחו במכירת אייטמים לעיתונאים החביבים עליהם. לפעמים, הם היו גם מדויקים. לא לפרסם? לפרסם ולהצניע? אין החלטה טובה".

"עכשיו יש ממשלה חדשה וראש ממשלה חדש. לא קל לזרוק את החולצה לפח, זה תהליך לא פשוט. בחודשים האחרונים שמעתי לא אחת מפוליטיקאי בגוש השינוי אמירות כמו "מה אתה ממליץ?", או "אבל אל תפרסם את זה, כי זה יפגע בנו". שמעתי והתכווצתי. הם לא עשו דווקא. באמת ובתמים הם התרגלו לחשוב שיש לנו חולצה ושאנחנו באותה קבוצה. עכשיו הזמן לחזור לטמפרטורה הישנה והנכונה" סיכם דרוקר, וחזר לחשיפתו מתחילת הטור: "המקור של הקלטות שקשורות בגנץ סירב בסוף לפרסמן. הוא מסרב עד היום. לפני הבחירות האחרונות התאמצנו מאוד לעשות כתבה ביקורתית על יאיר לפיד. גם כאן המקורות לא הסכימו. אולי יסכימו עכשיו. אחרי הכל, גנץ, לפיד, בנט, ליברמן, מיכאלי והורוביץ הם השלטון היום, ותפקידנו לחפש אותם — גם אם הצד השני ישמח על שחזרנו להיות אידיוטים שימושיים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!