כל מה שצריך לדעת: איך מצליחים בראיון עבודה?

שפת הגוף בראיון עבודה

משה, אברך עדין ומיוחד במינו, היה אברך כולל במשך עשר שנים, והיה ממשיך כך עד אחרית ימיו, אלמלא לא הייתה לו כל ברירה אחרת, והיה עליו לצאת לעבוד למחייתו. בלב כבד החליטו הוא ורעייתו, כי את מסגרת הבוקר יותיר על כנה, ובשעות אחר הצהריים ייצא לעבודה.

משה הינו מוכשר. ראש עילוי. הוא החליט כי תחום המחשבים יהיה מתאים עבורו, וייצא ללימודים כשהוא מקווה שההשקעה תוכיח את עצמה, והוא אכן ימצא מקום עבודה טוב ומבטיח.

לאחר מספר חודשי לימוד הציע את עצמו לעבודה. הוא שילם בכסף מלא למקצוען שיכין איתו את קורות החיים ושלח למקומות הרלוונטיים. המקצוען עשה עבודה טובה, ומשה הוזמן לשלושה ראיונות שונים בשבוע אחד, אך למרבה האכזבה, מכולם הוא קיבל תשובה שלילית.

הוא החליט להתייעץ עם יצחק, ידיד ותיק העוסק לפרנסתו בתחום דומה. "כתבתי קורות חיים מעולים. קיבלתי הזמנה לשלושה ראיונות, הייתי בטוח שאצטרך להתלבט ולבחור מה מבין השלושה מתאים לי ביותר, אך אפילו אחד מהם לא נתן לי תשובה חיובית", סיפר באכזבה לידידו.

יצחק, מנוסה ביותר, שריאיין אף הוא לא פעם מועמדים במקום עבודתו, ידע לשים את האצבע על הנקודה. "הצגת אומנם קורות חיים בצורה מעולה, שאכן שיכנעה את הנמענים לקבל אותך לראיון, אך לא למדת כיצד להציג את עצמך. המבחן האמיתי שלך הוא מול המראיין, שם עליך להציג את עצמך טוב באמת, כדי שהוא אכן ישתכנע שאין טוב ממך לעבודה המוצעת".

"ואיך עושים את זה?" הקשה משה. "אני מה שאני. זה מי שהמראיין ראה ולא רצה לקחת אותו לעבודה. שאני אבוא מחופש בפעם הבאה?".

יצחק צחק לתמימותו של משה. ב"ה, הוא אברך שמקומו האמיתי הוא ב'כולל' ואין לו שיג ושיח עם עולם העסקים על כל מה שהוא כולל.

"שמע, משה! בפעם הבאה שאתה מוזמן לראיון, בוא אליי ונעשה חזרות ל'הצגה'. אני אלמד אותך איך להציג באופן מושלם את משה המוכשר, הבוטח בעצמו וביכולותיו, כך שאף אחד לא יעז לוותר על עובד כמותך", קרץ לו בעינו.

"עשינו עסק", לחץ משה את ידו. "תזכה למצוות".

שבוע לאחר-מכן כבר ישב משה ב'סדנה' המאולתרת של יצחק חברו ולמד כיצד להגיע מוכן לראיון העבודה. הוא ישב מרוכז, רושם לעצמו תזכורות על דף חלק, יודע שיהיה עליו להתאמן כדי להגיע לתוצאה המקווה.

"ראשית, אל תיחפז בבהילות אל תוך החדר וגם אל תתגנב פנימה כי זה משדר חוסר ביטחון. השתהה מעט בכניסה, אפשר למראיין לקלוט את נוכחותך ולהתפנות מעיסוקיו. אל תמהר להתחיל לדבר, המתן לזמן המתאים - זה יוצר מתח חיובי ומראה שאתה מייחס ערך לדבריך.

"הימנע מלחיצת יד רופסת או מאחיזת קצות האצבעות של המראיין. הדרך הנכונה ללחוץ יד היא להושיט את היד קדימה ולאחוז בידו של המראיין בתפישה עמוקה, בלחיצה קלה יחידה.

"יציבה זקופה ונינוחה מקנה לך מראה מצליח, זקיפות גו משדרת הערכה עצמית ומעניקה לך כמה סנטימטרים של גובה. יציבה שחוחה משדרת תבוסתנות ודימוי עצמי נמוך.

"הזזה קלה של הכיסא והתאמת מיקומו (מבלי לעצב מחדש את המשרד!) מראה שאתה מרגיש בנוח. אל תישמט אל תוך הכיסא ואל תיאחז במשענת הכיסא לפני שהתיישבת. גחינה קדימה מעט משדרת עניין ודריכות, אבל אינה מתאימה לשלב ההתחלתי של הראיון.

"את התיק יש לתלות על משענת הכיסא או להניח על הרצפה בסמוך – לא על הברכיים (התגוננות) ולא על שולחן המראיין (שתלטנות).

"ידיים משולבות יוצרות מראה סגור ומתגונן, והסתרת הידיים מעוררת את החשש שאתה מסתיר משהו. ידיים פתוחות ונינוחות משדרות פתיחות ויוצרות מראה דינאמי. אל תנפנף בידיך ואל תמשש את עצמך או את החפצים שעל השולחן. נגיעות בפנים מסתירות אותך מעיני המראיין ומשדרות מצוקה, מבוכה או אי אמינות (במיוחד הסתרה של הפה). הנח את הידיים בצורה נינוחה וחופשית על קצה השולחן והשתמש בתנועות מאוזנות כדי להמחיש או לחזק את דבריך.

"הלבוש משקף את ההערכה שיש לך לעצמך ואת היחס שיש לך כלפי המראיין. לבוש מרושל למשל, או צעקני מדי, גורם למראיין להתרכז במראה שלך, יותר מאשר במה שיש לך לומר. רצוי להתלבש סולידי ובצבעים שקטים. אל תלבש משהו שאינך מרגיש בו נוח, שכן מצוקת חוסר הנוחות תשפיע על שפת הגוף שלך.

"חשוב שתהיה התאמה בין דבריך לבין שפת הגוף שלך. אם אתה אומר, 'אני בטוח ביכולתי', אבל במקביל מרים את כתפיך במחווה של חוסר אונים, נוצרת סתירה שמקרינה חוסר אמינות. חשוב שתקרין אנרגיה והתלהבות. גישה חיובית, תגובות ערות, רמה גבוהה של אנרגיה ונכונות - הם דרך טובה להתחיל".

"נתת לי הרבה שיעורי בית", נאנח משה. "אני מקווה שאספיק להתאמן".

"תספיק, תספיק", טפח יצחק על שכמו. "אל תחשוש כל-כך הרבה. תאמין בעצמך, וכמובן בבורא עולם הזן ומפרנס לכל, ואני מחכה לשמוע ממך בקרוב שהתחלת לעבוד במרץ".

ביום המיועד, הוציא משה את החליפה מן הארון, בדק כי הינה נקייה לחלוטין, והוסיף את העניבה הבהירה. הוא צחצח את נעליו, ולאחר שבדק כי הופעתו נקייה ומכובדת, נשק למזוזה, לחש פרק תהילים קצר ויצא מן הבית.

הוא הגיע לבניין המשרדים המדובר, עלה לקומה שנייה ונשם עמוק. "כעת מתחילה ההצגה", לחש לעצמו. הוא זקף את גוו ופסע בצעדים מדודים לעבר החדר השלישי משמאל. נקישה קלה על הדלת. "כן, בבקשה". הוא פתח את הדלת ונעצר לרגע על המפתן, בוחן את בן שיחו לדקות הקרובות. "שב, בבקשה", החווה המראיין על הכיסא שמולו. משה התקרב והושיט את ידו למראיין. הוא לחץ את ידו 'לחיצה בודדת ועמוקה', שינן לעצמו, אחר הזיז מעט את הכיסא לזווית נוחה יותר והתיישב בזקיפות. "בוקר טוב, אני משה".

הראיון זרם, ומשה שמר על ארשת פנים נינוחה, ונזהר שלא לסטות מכלליו של יצחק חברו. בסיום השיחה שוב לחץ המראיין את ידו וסיים ב"נהיה בקשר!" המבטיח המשך חיובי. משה יצא בהרגשה טובה.

כעבור שבוע קיבל יצחק זר פרחים קטן לשבת. "התקבלתי", בישר לו משה בחדווה. "מקום נפלא, משכורת מעולה. אי אפשר להאמין שבשינוי התנהגות קטן מתקבל רושם אחר, טוב ומבטיח יותר".

ראשית: עליכם פחות להתרכז בסימנים החיצוניים, שדרו הערכה עצמית חיובית! זה ניכר ומשודר למראיין. כשתחשבו שהמראיין אדם חיובי, זה ישודר לו מבחינת ''כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם'' - הוא יעריך אתכם בחזרה, וזה סימן טוב לתחילת קשר חיובי בעבודה.

מאת: אליהו עזריאל, מחבר הספר 'שפת הגוף והנפש' ויו"ר מכון התבוננות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!