הרב שאול יורוביץ': הסתכלות נכונה על המציאות

אנו קוראים בראשית הפרשה על חטא המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, המרגלים נשלחו לתור את הארץ ולחלוק את התרשמותם ממנה עם כלל ישראל, התרשמות זו הייתה שלילית. השאלה המתעוררת ונשאלת מאליה היא שעל פניו לכאורה הם לא שיקרו לפי ראות עיניהם אלא בסך הכול סיפרו את האמת שלהם כפי שחוו אותה, שהרי הם אכן ראו ערים גדולות ובצורות בשמים וילידי ענק, האם היה מצופה מהם להתעלם מכל זה, הרי לשם כך נשלחו.

בצחות ניתן לומר שהם אכן נצטוו לתור את הארץ, אך במקום לתור אותה הפכו למרגלים כפי שאנו קוראים לזה 'חטא המרגלים', ההבדל בין תייר למרגל הוא שהתייר מחפש את כל מה שטוב במקום אליו הגיע, הוא מעוניין להתנסות בכל האטרקציות שיש למקום ההוא להציע. לעומתו, המרגל  מחפש את ההיפך הגמור - את כל החולשות ונקודות התורפה של אותו מקום, זו מטרתו. ואם כן חטאם היה שבמקום לחפש את הטוב ולהתמקד בו עשו את ההיפך הגמור.

אך בהסתכלות פנימית יותר, שורש חטאם היה עצם זה שהם הושפעו מדי מכל מה שהם ראו בעיניהם הגשמיות. הקב"ה מתנהג עם ישראל במדבר בהנהגה ניסית, עם ישראל הולך ומנצח את הטבעיות, אינו מושפע מכל המכשולים הנראים לעין, והנה הם מגיעים לשלב הבא - הכניסה לארץ ישראל. במצב זה נשלחים המרגלים לתור את הארץ, כלומר להכשיר את הקרקע לישראל שיוכלו להמשיך אותה הנהגה על טבעית אל ההנהגה הטבעית יותר בארץ ישראל.

בכדי לעשות זאת עליהם אכן לרדת לארציות, וכפי שחז"ל דורשים "שְׁלַח לְךָ לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח", הקב"ה כביכול מסלק את עצמו – את ההנהגה הגלויה, ואז הבחירה ניתנת בידיהם אם לראות את אותו מקום טבעי וארצי לכאורה, במבט פנימי ומקושר לרוחניות, או להשתמש רק בעיניהם הפיזיות.

עלינו לדעת שהמשכת האור - התורה שקיבלו במדבר אל הכלי שהיא ארץ ישראל, מוכרחת להיעשות באופן זה של גילוי הרצון העצמי הטבעי של האדם ולהאיר לשם דווקא. אם לא תתגלה אותה ארציות הרי לא יבנה הכלי והאור לא יאיר שם, לכן  נמסר הדבר בידם שיהיה לפי ראות עיניהם ללא ציווי כדי שתתגלה הבחירה, ולכן עצם הרצון להיכנס לארץ לתור ולרגל, אף לאחר הבטחה ברורה ומפורשת מהקב"ה ש"טובה הארץ מאוד מאוד" אינה נחשבת לחטא, מפני שכל מציאות ארץ ישראל היא גילוי הבחירה – הרצון הנמוך של האדם ולתקנו.

לו היו הולכים לתור את הארץ מתוך הסתכלות פנימית של אמונה בדבר ה', הרי היו מקשרים גם את ראייתם הטבעית החיצונית למקום פנימי זה והיו יודעים בבירור שהכול בידי שמים והוא יושיעם למרות כל הקשיים, כישלונם היה שהסתכלו על המציאות החיצונית מבלי לראותה בקונטקסט הרחב יותר כאמור.

יהושע וכלב לעומתם, תרו את הארץ מתוך מבט פנימי, הם התקשרו אל פנימיותה, יהושע על ידי חיבורו המוחלט אל משה רבנו, וכלב שהלך להשתטח על קברי האבות, הוא פחות התעניין מה שנמצא על פני הארץ, כלומר איך היא נראית בעין גשמית, אלא חדר אל פנימיותה אל מה שמצוי בתוכה – קברי האבות, מקור מוצא הארץ.

תהליך כעין זה הוא בדיוק מה שקורה לכל מי שחווה חוויה רוחנית משמעותית - הוא ראה את העולם ממקום אחר לחלוטין, הוא נשם אוויר פסגות, ואז הוא נשלח שוב לעולם השפל, והאתגר שלו הוא להאיר את מה שחווה במקום נמוך זה.

בסוף הפרשה אנו קוראים על הדרך לתיקון הסתכלות חיצונית זו, כך אנו קוראים על מצוות ציצית   "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם", חז"ל (סוטה יז.) מפרשים את מצוות ציצית כך "תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד", כך ראיית הציצית מובילה את האדם לזכור את כל מצוות ה', הוא רואה דרכה עד כיסא הכבוד. מבלי לעסוק בעומק עניין זה הרי מתבאר כאן עיקרון גדול בדרכי הראייה, על ידי הסכלות פנימית והתבוננות אף בדבר הכי אקראי – בבגדים שאתה לובש, אפשר להגיע לראיית השורש – כיסא הכבוד, נקודת המפתח היא ההסתכלות השורשית, זכירת נקודת המוצא בכל דבר הנראה לעין, ראייה שורשית כזו מביאה את האדם לזכירת כל מצוות ה', כל פרטי הגילוי האלוהי, ושומרת עליו שלא יתור אחרי לבבו ועיניו, כלומר שלא יראה את המציאות החיצונית כשלעצמה, ובכך יינצל מפיתויי העולם הגשמי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!