הרב שאול יורוביץ': על חשיבות רצון האדם

בפרשתנו אנו קוראים על הטמאים והדחויים מחוץ למחנה שלא יכלו להקריב את הפסח במועדו, הם לא משלימים עם זה, הם ניגשים אל משה ואהרן וטענתם בפיהם, "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", משה מביא את דבריהם לפני ה', וה' נותן להם הזדמנות שנייה להקריב את הפסח חודש לאחר מכן, תשוקת הדחויים יוצרת פרשה חדשה בתורה.

התהליך המתואר הוא נדיר ביותר במקרא, גם הדרישה מלמטה לקיים את מה שנצטוו שלא לקיים ועוד יותר מכך שבעקבות זה תתחדש מצווה חדשה, (מצאנו כזאת רק פעם אחת נוספת בפרשת מסעי אצל בנות צלפחד שביקשו לקבל נחלת אביהם בתוך שבטם, ונענו כפי בקשתם והתחדשה פרשה בתורה, אך זו בקשה שונה ששם ביקשו לרשת לעצמם, אך כאן הרי עוסקים בקיום מצוות ה' להקריב קרבן לריח ניחוח לפני ה' שלכאורה אין לנבראים להביע דעתם והרגשתם בזה).

זה מלמד אותנו על עוצמת וחשיבות רצון האדם שבכוחו ליצור מציאות חדשה, וכביכול להשפיע על הרצון העליון.

נעסוק בקצרה במקומו של הרצון בחיי האדם: הנטייה בעולמנו הגשמי היא לזלזל ולהמעיט בחשיבות הרצון כשלעצמו, אנו מעריכים ומחשיבים רק את המעשה, רצון שלא מתבצע בפועל אינו נחשב כלל, והדבר מובן, שהרי אנו חיים בעולם המעשה ומה ערך לנטיות פנימיות נעלמות אם לא באו לכלל מעשה, יתר על כן רצון גשמי אשר איננו מתממש בפועל הרי הוא מכביד על האדם, הוא יוצר פער בין פנימיות האדם לחיצוניותו ובכך מקשה על האדם.

ולכן כאשר נראה מי מחברינו שלא מצליח להגשים רצון כלשהו בעולם הזה, לדוגמה, הוא כושל פעם אחר פעם בפתיחת עסק ומסתבך בחובות וכדומה, אנו נייעץ לו לוותר על רצון זה, הרצון במקרה זה עומד לו לרועץ, זה לא משקף את יכולותיו האמיתיות, והפער הזה בין הרצון למימוש לא עושה לו טוב, כל זה ברור ומובן לכל בר דעת.

הבעיה היא שאנו משליכים את ההתייחסות הזו גם לעולמנו הרוחני, גם שם, כאשר לא נצליח לממש את תשוקותינו הנעלות נוותר עליהן בכדי שלא לחוש בפער מתסכל זה, לדוגמה, אדם החפץ ללמוד יותר או להשכים קום ולא מצליח, לאט לאט במודע או שלא במודע מתחיל לוותר על רצון זה, כך זה הולך ודועך עד שנעלם כליל, וזה מפני שקשה לו לשאת את הרצון הזה מבלי שיתממש כאמור.

אך האמת היא שעלינו לדעת שבעולם הרוחני ההסתכלות הראויה היא שונה ואף הפוכה לחלוטין, מבחינה רוחנית – נפשית מה שמגדיר את המציאות הפנימית של האדם היא רצונו, שהרי היא מבטאת את מהותו הפנימית, ולכן גם כאשר הרצון לא בא לידי מימוש הרי זהו עצם האדם, אך האדם בהיותו מורגל בעולמו הגשמי שרצון אשר איננו מתממש פוגע בו בסוף, נוהג כך גם בעולמו הרוחני ומשתדל להיפטר מרצונות רוחניים גבוהים כאשר נראה לו שהם אינם מתממשים, הוא לא קולט שהרצון הוא מהותו הפנימית ואל לו לוותר עליה.

דוגמה שבכוחה לשקף זאת היטב הוא בן שאוהב את אביו בכל נפשו ורוצה מאוד לכבד ולייקר אותו, אך לצערו הוא גר מרחק אלפי מיילים ממקום מגורי אביו, שלכן אין בכוחו לכבד אותו בפועל, היעלה על הדעת שבן זה יתכחש ויתעלם מרצונו זה מכיוון שאינו מצליח לממש זאת, הרי ברור לכל בר דעת שבמקרה זה העיקר הוא הרצון הפנימי, זה מבטא את הקשר העמוק בינו לבין אביו, ואם אינו מצליח לממש רצון זה, הרי זה חיסרון פרטי, אך מציאותו העצמית מוגדרת כפי רצונו ולא כפי מעשיו.

הדברים אמורים ביתר שאת ביחס לעולמו הפנימי של האדם בינו לבין קונו, ולכן ספרי הפנימיות מורים לנו לייקר מאוד את רצונותינו הרוחניים שזה מהותנו הפנימי.

אם נתבונן באירועים המרכזיים של עם ישראל יציאת מצרים ומעמד הר סיני הכול היה תלוי ברצון עם ישראל, על היציאה ממצרים מובא שההבדל בין אלו שיצאו לאלו שנשארו אף שכולם היו במ"ט שערי הטומאה  היה לפי חפשם לצאת. ולקראת קבלת התורה ספרו את הימים "להראות החפץ הגדול" ובסופם אמרו "נעשה ונשמע" שזה שלמות הרצון, הרי שהכול תלוי ברצון.

לצד זה יש לדעת שגבול דק מפריד בין רצון פנימי אמיתי לרצון חיצוני הנובע מגאווה, בראשית הפרשה אנו קוראים את הציווי לאהרן הכהן להדליק את הנרות, ורש"י מביא מדברי המדרש "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות"

ביאור מדרש זה הוא שכאשר אהרן רצה דווקא את עבודת הנשיאים, הוראת ה' אליו הייתה שעליו להסתפק בעבודתו שלו ולראות את ייחודיותה, כאשר האדם חפץ בעבודתם של אחרים הרי שזה לא מבטא את רצונו הפנימי אלא קנאה במעשי האחר, ולגבי זה על האדם להפנים ולדעת היטב ש"זה מעשה שלי וזה מעשה שלו".

רבי נחמן מברסלב עצמו שמאריך ומעמיק הרבה ביקרת הרצון, מסופר עליו שדרכו היה שלא להתעקש על שום דבר, מפני שההתעקשות על עבודה מסוימת דווקא, מבטאת ישות ועצמיות, על האדם לחזק את רצונו הפנימי אך יחד עם זה להיות קשוב להנהגה העליונה לאן הקב"ה מוביל אותו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!