לאחר מחלה מסתורית: הרב ויסולבסקי זצ"ל

הם עמדו בשורה, כשתילי זיתים נבולים למחצה, בוכיים מאין הפוגות, ממאנים להיפרד, מסרבים לעכל. הם ידעו שהרגע הזה יבוא, אבל אבא, שהיה 'חד בדרא' בצהלת הפנים תוך שייסורים נוראיים מירקו את גופו הזך, תמיד הבטיח להם שהוא עוד יוביל אותם לחופה. הבטיח, ולא הצליח לקיים.

לחצו כאן כדי לתרום לקרן המיוחדת שנפתחה עבור היתומים האומללים<<<

כשחלה, לפני קצת יותר מחצי שנה, שמר את דבר מחלתו בסוד והמשיך לחייך, כדי שאנשים לא יצטערו בגינו, כדי שיוסיפו לבקש ממנו טובות, כדי שיוכל להמשיך להשפיע במסירות. כשנודע הדבר - ביום הפורים האחרון - שהוא חולה כבר יותר מחצי שנה - אנשים לא האמינו...

ומאז, חודשיו האחרונים היו מסכת של מסירות נפש, עד טיפת הדם האחרונה ועד בכלל. כשביקשו ממנו לוותר על משהו - שחק ליום אחרון. "עשה מצווה אחת - קנה לו פרקליט אחד, ואני רוצה הרבה!" - היה אומר בחיוך, ונלחם על עוד מצוה, על עוד חסד, על עוד תפילה...

המאור כבה

וביום המר, כ' באייר תשפ"א, המאיר הגדול דעך וכבה. מתוך דעה צלולה, בקבלת עול מלכות שמים, עצם את עיניו בפעם האחרונה, מותיר משפחה מרוסקת, אלמנה ו-12 ילדים, 8 מהם לא זכה להוביל לחופה, אחת מהם מתחתנת כחודש לאחר פטירתו, ואין לה כלום.

כשנשמע קולו של הקטן, בן הארבע, אומר 'קדיש' בקול ילדותי מתוק, נזכרו כולם כמה ייחל להספיק להוביל גם אותו לחופה. מבחינתו, לעלות לעולם האמת - זה מעבר מפרוזדור לטרקלין. הבעיה היא שהילדים צריכים שאבא יוביל אותם לחופה, וזה - - -

זה כבר לא יקרה. אבא הלך. כל חייו עסק ברכישת קנייני נצח, לא השאיר קניינים גשמיים כל שהם. הם לבד, לבד, לבד...

לחצו כאן כדי לתרום לקרן המיוחדת שנפתחה עבור היתומים האומללים<<<

בתוככי הבית הקטן, יושבת כלה ערב נישואיה, לא מסוגלת להפסיק לבכות. יש שם אלמנה אומללה, שבעלה הצדיק הסתלק בטרם עת, והותיר אותו כספינה מיטרפת בלב ים. יש שם עוד 7 ילדים שטרם נישאו, שהם כל כך לבד - - -

לבד? לא ממש. כי יש אותנו. אנחנו, שמכירים ומוקירים את החלל הגדול שנפער, לא יכולים להישאר בשלוות נפש. פטירתו של מי שהיה מסור כל כך לכל מבקש עזרה - מחייבת את כולנו להושיט עזרה, ומכל הלב.

ור' מאיר? - ממקומו בשמים על יד כסא הכבוד, הוא לבטח מביט, בוחן ורואה. האם השארנו את ילדיו לבד? האם תמכנו בהם? האם ניסינו לשמח את הכלה האומללה לקראת היום השמח בחייה?

לצידו אבי יתומים ודיין אלמנות. הוא לקח אליו את ר' מאיר, דודי ירד לגנו ללקוט שושנים. מידת הדין מתוחה, קרבנות ציבור עולים בסערה השמימה. הבה נתאמץ עם כל הלב, כמו שר' מאיר היה עושה בשבילנו, והבורא ית' יאמר למשחית הרף.

לחצו כאן כדי לתרום לקרן המיוחדת שנפתחה עבור היתומים האומללים<<<

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!