שמתי מוזיקה והתחלתי לרקוד יחד עם הילדים

ביום שלישי בלילה ישבתי על הספה בסלון ביתי. רק כחצי שעה קודם לכן הגעתי לביתי, ילדיי היו כולם כבר במיטותיהם חצי ישנים, ואז קרוב לתשע בערב נשמעה אזעקת 'צבע אדום' ברחבי גוש דן.

אני פחות מתעדכן בחדשות, כך שבשבילי זו הייתה קצת הפתעה. לא הספקתי הרבה לחשוב כאשר ילדיי רצו מחדרם לסלון בו ישבתי, הגדולים ברוך השם לא פחדו אבל הקטן שבהם, בגיל שבע, ממש פחד והחל לבכות בבהלה.

חיבקתי אותו חזק ואמרתי לו שאני איתו יחד והשם שומר עלינו. הוא נרגע מעט. אך רק עד לאזעקה הבאה שאז הוא רץ אליי שוב שאני אחבק אותו.

נכנסנו לחדר הפנימי של הבית שמתי מוזיקה והתחלתי לרקוד יחד עם הילדים, אמרתי לילדים שנרקוד חזק ונשמח ונתפלל להשם ובזכות השמחה יהיו ניסים.

קיבלתי הרבה טלפונים מאנשים שסיפרו לי על בנם שנכנס לחרדות בשעת האזעקות וכן שאלות מאנשים איך צריך להתנהג במצב הזה עם הילדים.

יש כמה כללים בסיסיים שחשוב במצב הזה כדי לעזור לילדים ולעצמינו במצב הזה.

א. דבר ראשון זה מודעות - להסביר לילדים על המצב מה שקורה בשפה של ילדים, לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות [לא כל דקה יורד טיל, יש ברוך השם ממ"ד, יש ברוך השם מערכת 'כיפת ברזל' שמיירטת] ובעיקר להסביר לילדים שהשם שומר ומגן עלינו.

ב. אם הילד מפחד לתת מקום לפחד שלו, לא להגיד לו: 'אל תפחד זה כלום, אל תבכה זה שטויות', אלא להגיד לילד: 'אני מבין שאתה מפחד וזה בסדר אבל אנחנו חזקים וזה יעבור בעזרת השם'.

[גם לנו כמבוגרים מותר לפחד זה בסדר, מותר גם לנו לפחד זה טבעי. כאשר אתה עוצר את הפחד ולא נותן לו לצאת החוצה יכולות להתפתח בעיות רגשיות. ובפרט אצל ילדים ונוער.]

ג. לעשות מהלימון לימונדה. זה אומר דווקא לקחת את הקושי הזה ולהפוך למשהו רגשי משפחתי ומעצים.

לדוגמה: אצלי בבית בלילה הראשון הילדים קצת פחדו לישון בחדר לבד, אמרתי להם הלילה אנחנו עושים מחנה של אוהלים בואו נבנה בסלון אוהלים ונישן שם יחד כל הלילה.

שמתי מוזיקה ורקדנו יחד. ישבנו במעגל וכל אחד אמר איך הוא מרגיש וחושב עכשיו.

ד. דווקא בזמנים האלו של הקושי אפשר להחדיר בילדים וגם בעצמנו הרבה אמונה בהשם יתברך. לספר להם סיפורים על עוצמות של אמונה על יהודים שעברו דברים והשם הציל אותם ולהחדיר בהם אמונה. להסביר לילדים שאי אפשר לנצח את העם היהודי שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והשם תמיד שומר על עם ישראל ותמיד בסוף היהודי מנצח למרות הקשיים.

כותב השורות, מרדכי רוט.

ה. להיות קשובים לרגשות של הילדים. לשאול אותם איך הם מרגישים ולבדוק אם הילד מפתח תסמיני חרדה שלא עוברים או התנהגויות מסוימות שאנחנו לא רגילים לראות אצל הילד... לפעמים נראה שילדנו הוא חזק אבל לפעמים הוא יכול גם להסתיר את רגשותיו ותחושותיו הקשים. ואם רואים קושי לא להזניח אלא פשוט לטפל בדבר.

ו. זהו זמן שהילדים בוחנים אותנו איך אנחנו מגיבים בשעת לחץ ואם אנחנו היסטריים וכו' אז מה שיקרה שלימדנו את הילדים שלנו איך לא לשלוט בצורה בריאה במצבי לחץ.

זה לא אומר שאסור לנו לפחד ואפילו גם להגיד לילד שזה בסדר אבל השאלה היא איך אני מגיב ללחץ ולקושי. אם אני יוצא מאיזון ומהנורמה מהתנהגות שלי לפחד.

ז. ללמד את הילדים תרגילי נשימה והרפיה. אם וכאשר יש לחץ לשים מוזיקה שקטה ורגועה ולתרגל נשימות עמוקות דרך האף ולהוציא את האוויר דרך הפה.

(ניֶע בַּאיוּסְיַא נִיקַאוָוא (איני מפחד מאף אחד), אִי נִי-וֶוערוּ נִיקַאוָוא (איני מאמין באף אחד) טָאלְקָא בוֹ אַדְנַאוָוא (רק ה' אחד). נְיֶעט נְיֶעט נִיקַאוָוא (אין אף אחד) קְרָאִמיע בוֹ אַדְנַאוָוא(רק ה' אחד).

מאחל לכל עם ישראל הקדושים והיקרים שבת שקטה ורגועה.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!