השר אוחנה: "והיד כמו יד השם מצילה אותו ממוות"

השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, ביקר אצל משפחות ההרוגים שיושבות שבעה על יקיריהם שנהרגו באסון הנורא במירון בליל ל"ג בעומר, אז קיפדו את חייהם 45 קדושים וטהורים.

השר אוחנה התייחס לביקורים הללו אתמול (שני) בנאום מרגש שנשא בכנסת במסגרת ישיבת אבל מיוחדת שקיימה הכנסת בעקבות האסון. "את הימים האחרונים מאז האסון, אני מקדיש לניחומי אבלים" אמר אוחנה בפתח דבריו. "מירושלים לרכסים, מבית שמש לבני ברק, ולמרבה הצער עוד הזרוע נטויה. הרבה משפחות, הרבה אבידות, וכל אחת – עולם ומלואו".

"ביקרתי אתמול אצל הרב אביגדור חיות בבני ברק. איזה איש. איזו משפחה. אילו תעצומות נפש. את אביגדור פגשתי כבר בצהרי יום השישי, למחרת האסון, אחרי הערכת מצב שקיימתי על ההר, כשהלכתי לבקר פצועים בביה"ח זיו שבצפת. שמעתי מאביגדור איך הוא הלך לרבי שמעון עם שני בניו הילדים, שמעון וידידיה, ועם תלמיד שלו, משה לוי, בן של חבר. ידידיה באותה העת עוד היה נעדר" אוחנה אמר כי אביגדור אמר לו. "קיווינו כל כך למצוא אותו בתוך כל ההמולה הזאת. אולי הוא נמצא באחד מבתי החולים. אולי הוא נרדם. אולי בהשגחה אצל מישהו, חי ושלם כך התפללנו".

"הוא סיפר לי, אביגדור, איך הם ירדו מכיוון תולדות אהרון מההדלקה שם לכיוון תולדות אברהם-יצחק" המשיך השר. "ואיך נסחפו יחד עם הקהל בתוך המסדרון עד שהגיעו לתופת, ונפלו יחד עם הציבור. אלה נפלו על אלה. ואלה נמחצו תחת אלה. בלי שום יכולת לשלוט. ובתוך שניות, מספר אביגדור, הגיע השוטר להציל, לחלץ אותו. והשוטר הצליח לחלץ את אחד הילדים, את שמעון, ולאחר מכן ניסה למשוך את אביגדור, שבינתיים השלים עם מותו שלו".

השר שיבח את השוטר הגיבור שהציל אותם: "והשוטר, רמי עלוואן שמו, שוטר מתחנת זבולון, מושך ובוכה. אביגדור מבין שהשוטר שבסופו של דבר הציל את חייו, רואה שם מלמעלה את מה שהוא לא יכול לראות מלמטה. ושמעתי את הפצוע הצעיר שמספר לי איך שוטר אחר מושך אותו, והיד כמו יד ה' – מצילה אותו ממוות".

אוחנה ביקר גם אצל משפחת הזמר הצעיר שנהרג וסיפר: "ושמעתי בניחומים על שרגי גשטטנר, הזמר שנהג לשמח אנשים, שהגיע מניו יורק במיוחד כדי להיות עם רבי שמעון. איזו נשמה טהורה. ועל ישי הנער, שהיה מלא אור ושמחת חיים וכתב לחברו: "האמונה היא בשמחה והשמחה היא באמונה. מי שמאמין הוא בשמחה". ועל יהודה. יהודה לייב רובין. מאיר הפנים. הייתי אצלם לפני שעה קלה. המשפחה מספרת שאחד המנחמים שהגיע לא היה מוכר. ואחרי שעה שהאיש עומד שם והם מסתכלים עליו ושואלים מיהו, הוא ניגש לאבא ואומר: אני הייתי חבר של יהודה מתחנת האוטובוס. הוא לא ידע את שמו, אבל הוא ראה אותו יום יום בתחנת האוטובוס בבית שמש. הוא מספר שבכל מפגש הוא היה מאיר פנים ומחייך אליו. ובימים הקשים, שהיו לו טרדות רבות, היה אומר לעצמו, "אולי אני אראה את הבחור והוא יחייך אליי" וכך היה".

אוחנה אמר כי "האיש לא ידע את שמו, אבל יום יום היו נפגשים. ובשבעה אמר להוריו שהוא ראה את הפנים שלו בין התמונות של המתים והרגיש הכרח לבוא ולנחם. ומכאן אסע לבקר משפחות נוספות. ודאי אשמע על חללים נוספים, שכל אחד מהם הותיר מאחוריו חלל גדול שהמשפחות תמיד יחושו, לעולמי עד"

אוחנה סיים את נאומו. "שלושה דברים חזרו על עצמם שוב ושוב בביקורי המשפחות, הראשון, אהבת ישראל, אהבה גדולה ואמיתית, מאור פנים ונועם הליכות. השני, שבח והודיה לשוטרים ולכוחות ההצלה שבזמן שיא פעלו, אם זה המשטרה, צה"ל, מד"א, זק"א, איחוד הצלה, כב"ה, שחילצו והצילו נפשות רבות שאלמלא כן, אולי, סביר להניח לא היו איתנו היום. ושלישית, הם אמרו: יש את עם ישראל של התקשורת ויש את עם ישראל האמיתי. השניים הללו שונים".

"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". זהו רבי שמעון בר יוחאי. זהו הרשב"י. יש לנו מצווה מאת המשפחות, ויש לנו חובה – להרבות אחדות. להרבות אחווה בעם. לחזק את הביחד. לצאת מהשבר הגדול, מהאסון הזה, לבנייה משותפת. להניח, ולו נוכח פני הכאב הגדול, את כל הציניות הפוליטית בצד, להרכין ראש, לכבד את הנספים, ולעשות הכל כדי שאסון כזה לא יתרחש שנית. רפואה שלמה ומהירה לפצועים. יהי זכר הנספים ברוך."

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!