"ראיתי מחזות שלא אשכח בחיי" • מתנדבי מד"א משחזרים

האסון במירון בליל ל"ג בעומר תשפ"א, נחרת בלבבות, כמו גם בדפי ההיסטוריה של עמנו. כאחת מהטרגדיות הנוראיות ביותר. ככל שחולפים השעות, מתחילים לצוף גם העדויות של אלו שהיו שם בשטח, נשמו וחוו באופן המוחשי ביותר את המפגש עם הטרגדיה והאסון הנוראי.

אסף שמידט, ירושלמי, בחור ישיבת 'נתיבות נריה' בשומריה, הגיע להר מירון בליל חמישי על מנת לחגוג את ההילולה עם חבריו. "במירון הייתי כארבע פעמים ואני מכיר היטב את האזור, את העומס והמאפיינים של האירוע. כשהגעתי השנה הבחנתי בתחושה אישית כי קיים עומס מסויים. אמנם תמיד היה עומס אבל באופן אישי חשתי שהיה יותר עומס במקומות מסויימים", מספר.

באותו הערב הגיע אסף לבוש בחולצת מד"א, עובדה אשר עודדה אנשים לבקש ממנו סיוע – דבר שהובילו לזירת האסון בין הראשונים שהיו שם.

"פתאום מגיעים אלי שני ילדים וצועקים לעברי כי נדרש סיוע דחוף בשל עומס. בתחילה לא הבנתי מה הם רוצים אך כשעוד ועוד אנשים החלו לצעוק הבנתי שקורה משהו ורצתי אל אזור ההתרחשות. כשהגעתי למקום התחלתי לעלות את המדרגות וראיתי מחזה בלתי נתפס. בתחילה לא הבנתי מה קורה ומה אני רואה ואיך שאני מתקדם יחד עם שלושה שוטרים אני רואה ערימה של אנשים בגובה כמה מטרים והם זועקים לעזרה. ואני מנסה בכל כוחי לסייע ולהבין מהיכן אני יכול למשוך אנשים כדי להוציא אותם אך זה בלתי אפשרי. אנשים זעקו לי "תעזור לי, תוציא אותי" ולמרות שגייסתי את כל כוחי לא יכולתי לסייע. אני לא אשכח את זה, לא אשכח את המבט של האיש המבוגר שצועק לעברי "אני נחנק, תעזור לי". במשך דקות ארוכות שוטרים וכוחות הצלה מנסים בכוח להוציא אנשים מתוך הערימה.

לאחר כמה רגעים החלו לזרום המון כוחות הצלה והבנו שכל האנשים שהוצאנו משם חייבים טיפול מיידי. הכי חשוב היה לפנות את המעבר תוך כדי מתן טיפול והפרדנו בין מי שזקוק לטיפול מציל חיים. את המחזה שנגלה לי במשך כל הערב לא אשכח לכל חיי. במיוחד זעזע אותי  ניסיון החייאה קשה מאד שלא אשכח את המחזה שלו. זה האירוע הכי קשה שהייתי נוכח בו, שהשאיר בי משקעים קשים מאד.  קשה לי לחזור לשגרה. אני צריך זמן לעכל את הדברים שהיו שם, את הדברים שראיתי וחוויתי.

פראמדיק מגן דוד אדום, יוסי חלבי, תושב כפר תבור, מהראשונים שהגיעו לזירת האסון בהר מירון, שיחזר אף הוא את האירוע הקשה: "קצת לפני השעה 01:00 בלילה, קיבלנו קריאה על מספר מטופלים שזקוקים לסיוע. התקדמנו לכיוון ומצעד לצעד – הדיווח התעצם ומספר הפצועים גדל. הובלתי את הצוות עם שבעה פרמדיקים וחמישה חובשים והבנו שאנחנו נכנסים לתוך זירת אסון."

על גודל הטרגדיה והרגעים הראשונים, הוסיף: "אנחנו בעצם היינו הראשונים שהגיעו לזירה. המראות היו מאוד קשים, צעקות ואנשים נמחצים, בהתחלה חשבנו שקרסה טריבונה. עבדנו בצפיפות חסרת תקדים. האנשים שהיו בתור לצאת לא הבינו מה קרה, לא הייתה פיסת קרקע פנויה. צרחנו לאנשים לזוז הצידה ופשוט ראינו ערימה של אנשים שוכבים אחד על השני. הבנתי את גודל העניין בתוך שניות ספורות, כל רגע החייאה וכל רגע חילוץ של פצוע. הזירה הייתה נקייה, בלי דם, בלי הרס של רכוש ובלי קריסה של היציעים. התחלנו להוציא מטופלים אחד אחד ולטפל, בזמן שעוד ועוד כוחות הגיעו לזירה. המוזיקה עדיין פעלה ברקע בדקות הראשונות ואי אפשר היה לזוז ימינה או שמאלה."

על היום שאחרי, סיפר: "בעצם המשמרת שלי המשיכה לתוך האסון – כאשר הייתי במסוק מד"א. ההרגשה הייתה מאוד קשה, לוקח זמן לעכל ולהבין. אני משחזר כל הזמן את האירוע וחושב אם יכולתי לעשות משהו טוב יותר. אני מדבר עם הצוות שלי, מוודא שכולם בסדר מבחינת נפשית. קשה מאוד לחזור לתפקד כרגיל אחרי אסון שכזה."

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!