"יש בינינו חוסר התאמה": כיצד ייתכן שבני זוג שונים כל כך?

יש בינינו חוסר התאמה

שאלה: פעמים רבות הצופה מן הצד שואל את עצמו, איך זה ששני אנשים עם תכונות שכאלה התחתנו? מה הקשר ביניהם? איך וכיצד נפלה כזו בחירה, וכי לא ראו לפני-כן את חוסר ההתאמה? איך עלם חמד כזה התחתן עם כזו אישה רעה? או איך בחורה כה מוצלחת התחתנה עם כזה בחור לא יוצלח?

תשובה: לאדם מאמין באמת, זו אינה שאלה. מי שייצר את אותם זוגות, שהצופה מן הצד מתפעל מחכמת יוצר השידוך בהתאמה כה מוצלחת, הוא גם זה שייצר את אותו "זוג מן השמים", שנראים לנו ככל-כך לא מתאימים אחד לשני.

לכאורה, אם אנו מאמינים שכל מה שקורה הוא גזירה משמים בין לטוב בין לרע, הרי שלא אמורים להיות בעיות בשלום בית, שכן יש על כל אחד מבני הזוג לקבל את הדין שנגזר עליו, וכשמתעוררים קשיים זו בעיה שלו עם בורא העולם, ואין לו להאשים את בן זוגו בצרה.

אולם נשאלת השאלה, האם מחמת האמונה שלנו שהכל משמים, נדרשת מהאדם לשתוק ולסבול, ולהצדיק עוולות של אלימות פיזית, מילולית ונפשית?!

ומה בנוגע לדוגמא האישית ולחינוך הבנים, האם ילד שרואה את הוריו שאינם מסתדרים, יצליח לבנות לעצמו חיים תקינים?

האם מריבות ההורים אינן פוגעות באישיותו, בביטחונו, בלימודיו, ביחס שלו לחבריו, ובעיקר בחייו המשפחתיים העתידיים? האם באמת זהו רצונו יתברך? ברור שלא!

מי לנו בעלי אמונה יותר גדולים מדור המדבר, שחוו את קריעת ים סוף, ולאחר מכן עמדו רגליהם בהר סיני ושמעו את קול ה'. ועליהם מסופר במסכת כלה )פרק ג): כי כאשר מת אהרן הכהן ולקחוהו לקבורה, יצאו ללוותו שמונים אלף בחורים חלוצי כתף אשר שמם היה 'אהרן', שנקראו כך משום שאהרן השכין שלום בין הוריהם.

הרי לנו שגם בדור זה, דור האמונה, היו קשיים גדולים בין בני זוג, עד כדי סכנה לפירוק משפחה ואי הבאת ילדים, והיה צורך להשכין שלום בין איש לאשתו, ולא להסתפק רק באמונה ולקבל את הגזרה משמים ללא מעש.

ולכן יש להשתמש "באמונה" כמנוף להצלחת חיי הנישואין, ואין להשתמש "באמונה עיוורת" העלולה להסתיים באסונות בגוף, בנפש ובקלקול הדור הבא. דהיינו, יש להשתמש באמונה - שבעל זה שהקב"ה זימן לי, או אשה זו המיועדת לי מששת ימי בראשית, יכולים להוות מנוף לקיום התא המשפחתי, לעמוד באתגרים העומדים והמתחדשים לפני בני הזוג. וזה יעצים את הכח של הזוג להתמודד ולשפר את האווירה ביניהם, שלא לחינם הקב"ה הושיב אותם יחד.

ולא זו בלבד, אלא יש לזוג להאמין שמשתלם להם להמשיך לחיות כזוג, ולטפל בעצמם ולא לברוח מהמציאות. כי הבריחה יכולה לגרום נזק לילדים, מהבחינה הנפשית והרגשית, ולהביאם להשלכות של חוסר ביטחון עצמי וירידה במוטיבציה הלימודית והחינוכית. וכן קשיים עתידיים להורים, כגון: חיי בדידות, או קשיים בחיי הזיווג השני, בבחינת "מעוות לא יוכל לתקון".

מאת: הרב דניאל פנחסוב, מרצה ויועץ מומחה לנישואין ופסיכותרפיסט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!