האם המחישה לבנה את חייו על שטיח המשחק

סיפור לשבת.

ילד ישב בחצר ביתו ומביט לשמיים. לפתע ניגשה אליו אמו ושאלה: "על מה אתה חושב?" איזה אדם אני אהיה, ואיך יהיו חיי" ענה לה אמרה לו אמו "בוא אחרי לחדר"

הם נכנסו לחדר, על הרצפה היה פרוס שטיח משחק, עם כל מיני מסלולי כבישים. האם לקחה מכונית צעצוע קטנה. המכונית "זה אתה" והניחה אותה על השטיח. והשטיח "אלו הם החיים שלך".

כלל ראשון - אתה חייב תמיד לדעת שההגה בידיים שלך ולא של אף אחד אחר, אפילו לא שלי".

הילד, המלא תחושת חשיבות, החל להסיע את המכונית. "אתה מתחיל לנסוע בקו ישר, ככה זה כשאתה קטן". הילד הגיע לצומת, והרים עיניים שואלות אל אמו. מה עושים בצומת שאל?

"בצמתים כאלה עוד תיתקל הרבה בהמשך החיים, הם מעידים כי התחלת להתבגר, ויש בידך היכולת לבחור.

כלל שני - אתה מחליט להיכן לפנות. רק אתה תחליט ותקשיב לליבך תמיד "רגע, לא הבנתי", התעורר הילד, "לבחור בין מה למה?"

"בין הטוב לפחות טוב, בין האסור למותר, בין היפה למכוער" בין מה שתואם לערכים שלך והבחירה שלך- תעצב את מי שאתה.

ולפעמים - החיים יתנו לך אפשרות להתעלם ולהמשיך לנסוע הלאה, אך שים לב לא לברוח.

כלל שלישי- נקודת ההתחלה, הזינוק, היא הדבר היחיד שנקבע בלי שתוכל לשלוט עליו, כל השאר בידך. לא תמיד תוכל לבחור כיצד ייראו המאורעות בחייך, אבל תמיד תוכל לבחור כיצד להגיב להם. אתה לא בוחר את המפה, אבל אתה בוחר את המסלול.

כל בחירה תצטרף למסכת ההחלטות הארוכה שלך, שייצרו, למעשה, את נתיב חייך, ואת האדם שתהיה.

פרשת השבוע פרשת אחרי מות קדושים

הפרשה מתייחסת לאחרי מיתת שני בני אהרון שאירעה בשל כניסתם לקודש הקודשים, ובה מצווה אלוקים למשה כי אהרון ייכנס לקודש הקודשים רק פעם בשנה: ביום הכיפורים, יום הסליחה וחשבון הנפש. בהזדמנות זו הוא מוסר לו את ההלכות המיוחדות הקשורות ליום זה. שאר הפרשה מדברת על איסורים ומצוות.

"קדושים תהיו. לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו. איש אביו ואמו תיראו, ואת שבתותי תשמרו. אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו לכם. לא תלין פעולת שכיר. לא תעשו עוול במשפט. בצדק תשפוט עמיתך. לא תלך רכיל בעמך. לא תעמוד על דם רעך, אני ה'. לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא. מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. לא תיקום ולא תיטור את בני עמך. ואהבת לרעך כמוך" 

וכל זה ועוד מזכיר לנו להעריך את החיים את כל מה שיש לנו ואת כל מה שזכינו לחיות בו. כי זה לא החוק היבש, אלה היחסים בינינו, הקבלה, הכבוד ההדדי, שיוצרים חברה טובה יותר. והאנשים שכבר נפטרו מסתכלים עלינו מלמעלה ושואלים: בשביל מה הוקרבנו, אם הם שם למטה עוד רבים על שטויות, אם הם עוד שונאים, שופטים, מאשימים, כועסים, רבים ולא נותנים כבוד לאחר?

הפרשה מזכירה לנו מה לעשות אחרי מותו של מישהו? מה בעצם הוא השאיר אחריו?
את החיים ! לחיות ולהעצים את החיים!

ובחרתי להתייחס לשניים מהם:

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

פעם אדם ביקש מהלל הזקן שיתאר לו את כל התורה על רגל אחת. הלל הזקן ענה לו על מצווה אחת: ואהבת לרעך כמוך.

שנזכה תמיד לתת את היחס שהיינו מצפים שייתנו לנו. אם אחר נמצא בצרה או זקוק לעזרה – נחשוב מה היחס שהיינו רוצים לקבל במצב כזה, ושניתן לו את היחס הזה .

"לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" תהיו אמיתיים בלב ובדיבור באחד

אחת ההוראות המעניינות היא "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ". למה בעצם לא לקלל חרש? הוא הרי לא שומע ולא נעלב מהקללה?

הרמב"ם מסביר שצריך לדאוג יותר למצבו של המדבר 'שלא תגיע נפשו של המקלל לנקמה ולא ירגיל לכעוס". צריך לדאוג יותר למצבו של המדבר, כי זה דיבור רע שעלול 'לקלקל את הנפש' שלנו ולכן זה לא משנה האם הצד השני בכלל שמע ונעלב והצטער ממה שנאמר עליו.

זכרו את שלושת הכללים:

1. ההגה תמיד בידיים שלכם
2. אתם מחליטים להיכן לפנות- הקשיבו לליבכם
3. נקודת ההתחלה, הזינוק, היא הדבר היחיד שנקבע בלי שנוכל לשלוט עליו, כל השאר בידיים שלכם.

וכל יום הוא ההזדמנות שלנו להתקרב לעצמינו להכיר ולהתחיל מחדש. הזדמנות לענווה, לחמלה, לנתינה ולאהבת חינם.

שבת שלום

מאת: חֶדִי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!