עמית סגל: הלכנו לישון עם בנט, קמנו עם עבאס
הפרשן עמית סגל מסכם את התוצאות הדרמטיות מליל אמש. מסביר מדוע סער נכשל בגדול מול בנט שאולי מעט מאוכזב, אך במצב טוב בהרבה. וגם, מדוע נתניהו הגיע למצב בו הוא ממתין במתח למעטפות הכפולות?
- יחיאל גלאי
- י"א ניסן התשפ"א
- 2 תגובות
הפרשן עמית סגל כותב בבוקר שאחרי על המנצחים (אם יש כאלה) והמפסידים אמש בתום סבב בחירות רביעי תוך שנתיים. לדבריו מה שממחיש יותר מכל את התנודתיות של המפה הפוליטית, היא העובדה שהלכנו לישון אמש עם הבנה שנפתלי בנט הוא לשון המאזניים שיכול להוביל להכרעה לכאן או לכאן, אך קמנו לבוקר בו מנסור עבאס הופך לחתן המחוזר של שני הגושים.
"החדשות הטובות הן שאזרחי ישראל שכחו מהקורונה: כאילו לא הייתה שנה של מגפה, סגרים, תחלואה וחיסונים, הם חזרו, על פי התוצאות המסתמנות, לתיקו המשתק שאפיין אותנו עוד בטרם היו מסיכות בעולם", כותב סגל. "עוד תהיה הזדמנות לנתח את הזינוק של הורביץ וסמוטריץ', הנס של גנץ, הקמפיין של לפיד והתרסקותו של סער, אבל העובדה הפשוטה היא שאזרחי ישראל כלאו את עצמם שוב אל השיתוק הממאיר, הנורא, כאשר האפשרות המובילה גם הבוקר היא בחירות נוספות".
סגל מסביר כי בעוד שאת ליל אמש סיימנו עם תחושה שבידי בנט כוח רב, קמנו לבוקר בו מנסור עבאס הופך למחוזר הראשי של שני הגושים ובתורו הוא יכול להציב דרישות ולהמתין בסבלנות: "הלכנו לישון עם נפתלי בנט כלשון המאזניים – וקמנו עם מנסור עבאס. זו המשמעות המסתמנת של התוצאות. אם סופרי הקולות של רע"מ צודקים, הרי שהתנועה האיסלמית תוכל לקבוע בסבירות מסוימת מי ראש הממשלה הבא. בהנחה שיעברו את אחוז החסימה, ההימור הענק של עבאס הצליח. האיש שחיכה בחניון הכנסת לטלפון מנתניהו, שבושש לבוא, יוכל עכשיו לסנן שיחות מלפיד, סער, בנט ונתניהו גם יחד. הוא שיקבע אם יעבור חוק שימנע מנתניהו לכהן תחת כתב אישום, הוא שיקבע מי יהיה יושב-ראש הכנסת. "חוק צרפתי זה לא חראם מבחינתי", הסביר לי בראיון שבו פרש לראשונה את משנתו. נטייתו היא ללכת עם הדתיים בימין ולא עם החילוניים בשמאל, אבל הכול תלוי במחיר, והמכרז של המדינה נפתח".
פרשן חדשות 12 מתייחס גם למפה הפוליטית הרסיסית שמכניסה לכנסת לעת עתה לא פחות מ-13 סיעות שרובן בינוניות וקטנות, כשבתווך, המרכז הישראלי שהגיע לשיאו בימי הזוהר של כחול לבן - מצטמק: "אם בערב אחד גם סמוטריץ' וגם הורביץ מפזזים בשמחה, סימן שלפחות אחד מהם טועה: כנסת ישראל החדשה תהיה קיצונית ומפוצלת יותר, מבן גביר ועד מראענה, מפורקת למספר שיא של 13 סיעות, רובן בגודל קטן עד בינוני. כל מה שחשבנו – קרה ההפך: מרצ, העבודה והציונות הדתית לא התנדנדו סביב אחוז החסימה אלא טסו מעלה מעלה. המרכז הישראלי נחלש מאוד, הפילוגים השתלמו, וגם מבחינה פוליטית הושלם המהלך החברתי של פירוק הציונות הדתית לשני אגפים. במקום שישה מנדטים יחד – חמישה עשר מנדטים בנפרד".
סגל מתייחס לשני המאוכזבים הגדולים בסיבוב - בנט וסער, ומסביר מדוע בנט עדיין עומד בעמדת יתרון מול הכישלון הקולוסאלי של סער ותקווה חדשה: "הצלילה המהדהדת באמת היא של סער ובנט. הצמד שחלם לעצב את הפוליטיקה הישראלית ונשף לאורך רוב מערכת הבחירות בעורפו של נתניהו נשף כל כך חזק שסיים עם התקף אסטמה חריף. זה כישלון אלקטורלי חריף, אבל עדיין לא ברור אם גם מבחינה פוליטית. בנט מצוי בעמדה טובה מסער, בגלל שאיננו מחויב לאחד הגושים. הוא השתחרר, סוף סוף, מצילם של הרבנים, סמוטריץ' ונתניהו. שבעת המנדטים שלו הם מה שכיוון אליו ביום שהקים את הימין החדש לפני שנתיים. השאלה הגדולה היא אם במדינת ישראל ניתן לעמוד בראש ממשלה עם שבעה מנדטים, קטן יותר מרוב השותפות לקואליציית השינוי. המפתח יהיה אולי איחוד של סער ובנט, לסיעה ימנית בינונית".
ולבסוף, איך אפשר מבלי להתייחס לאיש שבגינו הגענו עד הלום והוא הנושא עליו הלך הציבור הישראלי לקלפי פעם נוספת: "בנימין נתניהו קיווה לארבעים מנדטים, אבל אז קרו כמה דברים בלתי צפויים: הסקרים האחרונים הרדימו את קהל בוחריו. הוא עשה לעצמו משתה, ותרם שלושה מנדטים לסמוטריץ'. הוא מצפה במתח רב למעטפות הכפולות: אם יהיה לגוש שמולו רוב, ייחקק נגדו מיד חוק שיאסור עליו לכהן עם כתב אישום. זה, כנראה, המקסימום שיוכלו יריביו לעשות על פי התוצאות המקדימות. אבל כרגע אין לו סיבה לחגוג: לא סתם נותרו הבלונים ברשתותיהם, אמש בבנייני האומה. הם עדיין ממתינים, אולי למעטפות הכפולות ואולי לסיבוב החמישי".
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות