אברך מקרית ספר זועק: קבלו את הילדים - נחזיר את המנדט

מכתב גלוי לחברי הכנסת של דגל התורה.

זאת הפעם הרביעית בשנתיים האחרונות שאני רואה אתכם עומדים מתוסכלים ושואלים את עצמכם מה עשינו לא נכון?.

מדוע הציבור שאנו נציגיו לא מפרגן לנו, לא רץ לתמוך בנו? הלא אין חולק שאנחנו הנציגים החרדים מהחרוצים ביותר שבכנסת, קורעים את עצמינו למען הציבור ששלח אותנו, מידי יום ביומו אנו מטפלים באין סוף פניות ומשתדלים לעזור לכל פונה מה שלא קיים כמעט בציבורים אחרים, שלא נדבר על המלחמות האין סופיות על צביונה של המדינה ותקציבי הישיבות.

ולמרות הכל מידי בחירות אנו צריכים להפוך עולמות לעורר את הציבור שיבוא להצביע, אם על ידי השגת אויב נוראי שרוצה להשמיד להרוג ולאבד, או שינוע של גדולי ישראל שנאלצים למרות גילם, תורתם ומעמדם להתרוצץ מעיר לעיר להראות ולעורר עד כמה חשוב הדבר.

ברצוני לעמוד על נקודה שעולה מידי פעם ואולי זו הסיבה לעניין.

עד לפני כשלושים שנה הציבור החרדי היה ציבור מקרב, רדפו אחרי כל ילד שילך לתלמוד תורה וישיבה ואחרי כל בת שתלך לבית יעקב וכל יהודי שילך לכולל או לשיעור תורה – אולם לצערנו בשנים האחרונות העסקונה החרדית הפכה את הציבור החרדי לציבור מרחק.

כאשר אברך אשכנזי בוגר ישיבות חשובות רוצה להכניס את הבן שלו לתלמוד תורה או את הבת שלו לסמינר מיד בודקים אותו בשבע עיניים (של הרשמים והשכנים)האם מתאים לנו? האם הוא פרומער כמונו?, הגענו למצב שאין כמעט פעולה שאדם עושה בציבור שלנו שלא ישאל את עצמו האם היא תזיק לי בקבלת הילדים למוסדות, מקניית רכב יפה, דירה יפה או בגד יקר לילד, שלא נדבר על בגדים ופאה לאשה, החיים של החרדי המצוי המגדל ילדים נתונים לחרדות קיומיות על הלגיטימיות של החרדיות שלהם!!!

ואילו מנהלי המוסדות עצמם חייהם דבש, להם מותר לנהוג על רכבי פאר לחיות חיי ראוותנות לטוס לחול למקומות שהיו מעיפים עליהם תלמידים ממשפחות שנוסעים לשם, לנשותיהם ולילדיהם מותר להתלבש ולהתנהג איך שרוצים כי איזה ועד הורים לא יקבל את המשפחה של המנהל.

רבים וטובים שנפגעו אפילו במקצת מתופעות אלו מרגישים שבורים ורצוצים שנים לאחר מכן, כי  אבא או אמא שרואים את הילדים שלהם בוכים 'למה לא קיבלו אותנו ואת הבנים שלנו מקבלים בלי שום בעיות' זה פוצע את ליבם בצורה נוראית שלא מתרפאת שנים.

אני בטוח שתשיבו -בשביל זה יש רבנים, אבל הבעיה היא שכאשר פונים אליהם התשובה שמקבלים 'הם -המנהלים -לא מקשיבים לנו'... והרי כולם יודעים שזה לא אמת כי כאשר הרבנים באמת רוצים דברים מסוימים הם יודעים לכופף את המנהלים על הברכיים, אלא את האמת גילה פעם אחד מהרבנים כשאמר 'מה אני אעשה אני צריך לשמור על הקשרים שלי מול מנהלי המוסדות בשביל הנכדים והנכדות שלי...'.

תופעה זו גורמת לכך שמסתובבים ביננו מאות ואלפי ליטאים בוגרי ישיבות עם בטן מלאה על ההתנהלות של מנהלי המוסדות החרדיים עוד לפני שבכלל מתחילים לדבר על הספרדים בני תורה שמי בכלל סופר אותם... ואחר כך כאשר הציבור החרדי צריך את בוחריו באמת בבחירות בשביל הצלת הכלל, באים המנודים ואומרים הלא אתם ריחקתם אותנו ולא רציתם שנהיה חלק ממכם, ואולי נחפש בית חם אצל אלו שכן ידאגו לנו.

ואם תשיבו מה אנחנו חברי הכנסת יכולים לעשות הלא גם לנו יש ילדים ונכדים ואיך נריב עם אותם בריונים, נשיב דבר ראשון המצב הזה לא מנחם את הנפגעים, אבל הדבר העיקרי הוא שעל נציגי הציבור לעשות יד אחת עם הרבנים מול מנהלי המוסדות ולדאוג שהקבלה למוסדות תהיה על פי קריטריונים ברורים שקופים ועניינים בלי ועדות הורים פקטיביות או רשמים ועושי דילים שסוגרים דברים מתחת לשולחן.

ממכם מצופה לעמוד על כך שמוסד שלא יעמוד בנורמות אלו לא יקבל שום גיבוי ואף לשלול ממנו תקציבים שהם יעבדו אצלכם ולא אתם אצלם. ואז יתחיל התיקון והציבור הגדול יתחיל שוב להרגיש שייך...

החותם בכאב רב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!