צומת דרכים: הדילמה המהותית של אנשי הימין // פרשנות

כל אזרח בר דע בישראל יודע שלמרות שנתניהו משווק את עצמו כימין, בפועל כל ממשלות שהוא הרכיב - כמעט ולא עשו דבר שקשור למדיניות ימין. לא רפורמה במערכת המשפט. לא ריבונות. לא הסדרה. לא פינוי חאן אל אמאר ועוד ועוד.

אך כל אדם יודע שאילולא נתניהו לא היה עומד בראש "מחנה הימין" בכל הבחירות מאז 2009, הייתה עולה לפחות ממשלת שמאל אחת, אם לא שתיים. ממשלה שאולי בדחיפת אובמה הייתה נסוגה מיהודה ושומרון. ממשלה שהייתה מקיימת כאן מדיניות כלכלית-סוציאליסטית. ממשלה שהייתה אולי חותרת למדינה פלסטינית.

מצביע ימני ממוצע נמצא בדילמה קשה - להצביע לנתניהו שימנע ממשלת שמאל אך לא יבצע מדיניות ימין, או להצביע לבנט וסער שאולי יבצעו מעט מהחזון הימני אך יקימו ממשלה עם מרכז-שמאל.

נתניהו יודע את זה. זה הנושא לפחות ב-4 מערכות הבחירות האחרונות. אולי לא הייתה אופציה ימנית אחרת מנתניהו או מהגוש שלו, אך הייתה אופציה לשבת בבית. לכן בקמפיינים נתניהו תמיד נגטיבי- זה אנחנו או הם, גנץ.שמאל.חלש ועוד.

הדילמה הזאת מזכירה אולי את מערכת הבחירות ב-77'. ממשלת רבין לפני הבחירות אומנם הייתה על הנייר ממשלת שמאל (כמו שממשלת נתניהו 2015 הייתה ממשלה ימין על הנייר) אך לא ביצעה כל כך את מדיניות השמאל.

ואז ב-77' הרבה מפאיניקים הצביעו לד"ש בראשותו של יגאל ידין, שהעלתה אומנם את בגין לשלטון, אך גרמה כעבור זמן לא רחוק לעליית ממשלת שמאל, שהייתה שמאל מלא על מלא (ממשלתו של רבין ב-92').

הפולמוס של מצביעי ימין אולי צריך להיות - נפתלי בנט, וגדעון סער, שאולי תביא ממשלת שמאל-מרכז, אך תגרום לימין להתגעגע לשלטון ולמדיניות הימין. או נתניהו שיקים ממשלת ימין, אך ימשיך עם מדיניות המרכז.

אני לא מקנא במצביעי הימין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!