מעניין ומרתק: איך לזהות סימני שקר והונאה על-פי הדיבור?

זיהוי סימני שקר והונאה על-פי הדיבור

להלן סימנים מתומצתים:

דיבור בקול גבוה יותר לפתע – נובע כתוצאה ממערך מפצה כדי לשכנע יותר בכוח.

מסירת פרטים מעטים כדי לא להיכנס לאפשרות שתתגלה האמת.

דיבור במנגינה מתבכיינת או תלונות – על-מנת לאשר בתת ההכרה את ההיתר לשקר.

נוטים לחזור על מילים – כתוצאה מהרגשת בלבול ולחץ.

דיבור סחור-סחור, לא עונה על שאלתך, וכן סיפורים ארוכים ולא קשורים. ''לבלבל את האויב''.

יובש בפה, בליעת רוק. קצר פתאומי בקשר עין. הסתרת הפה.

חנפנות פתאומית (להסוות השקר). כמו-כן, מגע וטפיחה פתאומיים על השכם ומילים חלקלקות [אם אינו מוכר כבעל מידות].

דברי רחמים עצמיים או בקשת רחמים (להתרת איסור השקר) כביכול, ''קשה לי, ולכן מותר לי לשקר".

חזרה על המילים, גמגום, והוספת חיזוקים.

סימני אי הסכמה והסתייגות

קיימות מספר הבעות פנים המצביעות על אי הסכמה. גלגול עיניים הוא הבעה שכיחה כזו. נענוע הראש לאט מצד לצד הוא הבעה אחרת. עיקום החוטם הוא סימן לחוסר אהדה וחוסר הסכמה. בדרך כלל, הבעה זו נמשכת שניות (דליפה) ואפשר בנקל להחמיצה. אולם, היא מציינת בדיוק רב את מה שהאדם חושב.

תנועות הגנה

קיימות חמש תנועות הגנה עיקריות, וניתן לראותן בכל מקום בעולם.

כיסוי העיניים ביד אחת או בשתיים מגן על האדם, בכך שהוא מונע ממנו לראות מה גורם למצוקתו.

כיסוי הפה מגן על האדם מלומר משהו שהוא עשוי להתחרט עליו.

כיסוי הפרצוף כולו בשתי הידיים מצרף יחד את שתי התנועות הראשונות. כאשר הפרצוף מכוסה כולו, האדם אינו יכול לראות מה קורה, ואינו יכול להעיר על האירוע המדכא.

לפיתת קצה הראש בשתי הידיים נותנת הגנה סמלית, מכיוון שהיא שומרת על הראש מנזק פסיכולוגי כאשר משהו מצער קורה.

במקום להניח את הידיים על קצה הראש, אפשר לשים אותן מאחוריו. זו צורה של טיפוח עצמי המחקה את מעשיה של אם התומכת בראשו של תינוק קטן. זו אינה התנועה הדומה, בה הידיים נלחצות זו לזו מאחורי הראש כשהמרפקים משוכים לאחור. תנועה אחרונה זו היא תנועה מאיימת שמטרתה להציג את האדם כגדול ומסוכן יותר.

הבעת אדישות היא שיטה נוספת של אנשים להגן על עצמם. בדרך כלל, פניהם של אנשים הם תוססים ומלאי חיים. לכן, זה יכול להפתיע כאשר רואים מישהו עם עיניים מתות ושרירי פנים חסרי חיים. הבעה זו מראה שהאדם ויתר, ופשוט רוצה שהמצב המסוים יסתיים.

לעיתים, אנשים מודאגים או נרגזים, מעלים על פניהם הבעה של אדישות, כדי שאחרים לא יידעו עד כמה הם נסערים ועצבניים.

לרבים מהאסירים יש הבעות אדישות על-מנת להיראות לא מאיימים ולא נראים לאחרים.

מקום אחר בו אתה רואה הבעות אדישות, הוא במקומות צפופים במעלית, רכבת או אוטובוס. במצבים אלה, אנשים מעלים על פניהם הבעה אדישה, זזים כמה שפחות, ונמנעים מקשר עין.

סיכום סימני הסתייגות:

איתותים גופניים לזיהוי לחץ והתנגדות כשאדם שומע דבר שלא נוח לו - מתבטאים ב:

גרד בפנים או בצוואר, תיפוף באצבעות, תזוזות עצבניות של הראש והגוף, שילוב ידיים, סנטר מורם, הישענות לפתע לאחור, נדנוד הרגל, יד על הפה, קפיצת אגרוף, ניתוק קשר עין, נשיכת שפתיים, כסיסת ציפורניים, פיהוק, הבטה בשעון לעיתים קרובות, בליעת רוק, שפשוף העין, הבעת כעס זעירה, ליטוף עצמי, הסרת אבק דימיוני. ועוד.

נמשיך בעז"ה בשבוע הבא.

מאת: אליהו עזריאל, מחבר הספר 'שפת הגוף והנפש' ויו"ר מכון התבוננות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!