ראש הממשלה החדש הוא התקווה האחרונה של ארץ המגף

הממשלה באיטליה נתמכת בידי כולם, מן השמאל הקיצוני ועד הימין הקיצוני. ראש הממשלה החדש דראגי, במשפט אחד, הוא באמת התקווה האחרונה של איטליה.

מריו דראגי, הידוע גם בכינוי המבודח "סופר-מריו", הוא ראש הממשלה החדש של איטליה. ואיטליה זקוקה מאד למנהיג. זו הסיבה שדראגי, כלכלן וביצועיסט, נבחר לתפקיד. והכל נעשה בזריזות, ויש לו גיבוי של ממשלת אחדות.

מריו דראגי שהפך לראה"מ החדש של אטליה עמד בראש הבנק המרכזי של אירופה, ונלחם למען ה"יורוזון" - איזור הסחר המשותף של האיחוד האירופי, הוא קיבל משרה בבנק העולמי לפני שנבחר לעמוד בראש אגף האוצר במשרד הכלכלה האיטלקי, תשע ממשלות התחלפו ואף אחד מן המנהיגים שבאו והלכו לא רצה לוותר עליו, דרך הישגיו הכלכליים הוא איפשר לארצו להתקבל לאיחוד האירופי, האם הכלכלן חסר פשרות שמוכן להילחם למען המטרות יעצור את הקורונה ויוביל את איטליה לשיקום שהיא זקוקה לו?

בשעה שתקראו את השורות האלו, מריו דראגי, הידוע גם בכינוי המבודח "סופר-מריו", הוא ראש הממשלה החדש של איטליה. ואיטליה זקוקה מאד למנהיג. זו הסיבה שדראגי, כלכלן וביצועיסט, נבחר לתפקיד. והכל נעשה בזריזות, ויש לו גיבוי של ממשלת אחדות.

הוא בן 73, אבל נראה צעיר יותר ומלא מרץ ונחישות בצילום המועדף עליו, עם חליפה מחויטת, עניבה כחולה בהירה ומבט מהורהר ותקיף בעיניים. הוא אינו מחייך בצילומיו, אבל הוא נראה חביב והחלטי גם יחד. אבל לא לפי כולם. ז'יאנקרלו מאגאלי, חבר לכיתה שהפך למגיש פופולרי בתקשורת, מעדיף לתאר את הבעת פניו האופיינית בתור "גיחוך מתנשא", ולטענתו הכיר את ההבעה הזו על פניו של האיש שיהיה ראש ממשלה בגיל 74 מאז היו שניהם ילדים.

סביר שמאגאלי במיעוט, מפני שהפוליטיקאים והבכירים של איטליה היו מעוניינים בדיוקנו ובאישיותו של דראגי בימים אלו, מול הגל החדש של הקורונה, כאשר מוטציות מאיימות על המדינה שסבלה כמעט יותר מכל האחרות באירופה ובעולם. יותר מ-93 אלף בני אדם מתו עד היום באיטליה.

האם כלכלן חסר פשרות שמוכן להילחם למען המטרות יעצור את הקורונה ויוביל את איטליה לשיקום שהיא זקוקה לו? כאשר התקשורת הבינלאומית קידמה את פני הקשיש שהוזמן להציל את ארצו, צוטט המשפט שאיפיין אותו, כאשר עמד בראש הבנק המרכזי של אירופה, ונלחם למען ה"יורוזון" (איזור הסחר המשותף של האיחוד האירופי): עושים כל מה שצריך!

מריו נולד ב-1947 באיטליה. הוא קיבל חינוך איכותי ויקר בבית ספר קפדני. משפחתו הייתה אמידה, אבל שני הוריו מתו עליו בנערותו. האחריות לשני אחיו הצעירים הוטלה עליו במפתיע. היו כאלו שהיו נשברים או נסוגים, אבל לא מריו הצעיר. המטלות רק העניקו לו חוסן ולימדו אותו לשאת בעול ובאחריות. זה גם הקו שאיפיין אותו מכאן ולהבא. כשהיה בן 19, קמה תנועת מחאה של צעירים. מריו הזדהה עם רוח המרי, אבל שמר מרחק זהיר. הוא מספר כי גידל את שערותיו, כמו צעירים רבים אחרים, "אבל לא מאד ארוך". המקצוע שבחר ללמוד היה, כצפוי, כלכלה. מעניין כי הנושא שבחר לכתוב עליו בעבודת המחקר שנדרש להגיש היא "הטיפשות של הרעיון לקבוע מטבע אחד מרכזי לכל אירופה. פשוט אסור לעשות את זה!" כתב ונימק. מאוחר יותר הוא ישנה את דעתו. אבל גם זה סימן טוב. מנהיג צריך לדעת לחזור בו כשצריך.

הוא הרחיק עד ארה"ב כדי לקבל את הדוקטורט שלו במכון הגבוה לטכנולוגיה של מסצ'וסטס. כשחזר למולדתו, החל להרצות בכלכלה במספר מוסדות אקדמיים. רק ב-1984 קיבל משרה בבנק העולמי. במשך שש שנים יישם את הלקחים מלימודיו וחידד את כישוריו בתפקיד בכיר, לפני שנבחר לעמוד בראש אגף האוצר במשרד הכלכלה האיטלקי. את התפקיד הזה מילא במשך עשר שנים, כאשר בינתים מתחלפות תשע ממשלות. אף אחד מן המנהיגים שבאו והלכו לא רצה לוותר עליו. וכן, מספר הממשלות המתחלפות באותה תקופה אומר כל מה שצריך לדעת על חוסר היכולת של איטליה לנהל את עצמה.

ההישג הגדול ביותר שלו, לדעת כלכלנים, הוא המאמץ הגדול שהשקיע כדי להפריט חברות ממשלתיות, לקצץ בגרעון העצום של איטליה, ודרך שני הישגים אלו איפשר לארצו להתקבל לאיחוד האירופי. ביצועיסט, כבר אמרנו?

ומה עוד אומרים עליו? אלסנדרו ספסיאליה, עיתונאי שגם כתב ספר על דראגי, העניק או העתיק את הכינוי "אדון במקום אחר" (התרגום לא הכי מוצלח). הסיבה: דראגי נהג להתחמק מישיבות בלי שאף אחד ישים לב. למה לבזבז זמן על דיבורי סרק? אם היה צורך בנוכחותו, הוא נשאר וגם הקשיב. "כאשר יש בעיה, הוא לומד אותה מאד בזהירות, הוא מקשיב לקשת רחבה של דעות, וכאשר הוא מחליט, הוא מצפה שאחרים יצייתו לו וילכו אחריו", אומר ספסיאלה.

ב-2002 הוא עזב את השירות הממשלתי לטובת משרה ניהולית (ורווחית) ב"גולדמן זקס", חברת השקעות גלובלית שאין צורך לפרט את שבחיה. אבל לאחר שלוש שנים קראו לו לחזור. המנהל של הבנק הממשלתי של איטליה הסתבך בשערוריה, תופעה אופיינית יותר מדי למדינה שמינתה כעת את סופר-מריו לראש ממשלת.

בשלהי 2011 הוא עזב את התפקיד הלאומי כדי לקבל משרה כלכלית באיחוד האירופי: ניהול הבנק המרכזי של אירופה. היורוזון עמד לפני קריסה, וצריך להבהיר שהמשבר הכלכלי של איטליה, שהגיעה כמעט לפשיטת רגל, היה האתגר הראשון שעמד לפניו.

אז אמר דראגי את המשפט המפורסם שלו: הוא יעשה "כל מה שצריך כדי להגן על היורו". והוא הוסיף: "תאמינו לי, זה יספיק" וזה הספיק. חבריו לעבודה ועיתונאים מן התקופה המתישה הזו מדגישים את כישוריו: היו לו "אנטנות רגישות מאד" בתחום הפוליטי. מה שחשוב עוד יותר, הוא ידע איך לנהל משא ומתן.

כשהיה צורך בכך, הוא לא היסס להיות תקיף, אפילו קשוח, אפילו להצטייר בתור ה"טיפוס הרע" כדי לכפות החלטות שנראות לו חיוניות. זה הציטוט שבו סוכנות הידיעות AFP קידמה את פניו בדיווח אודותיו. המקור: אחד מעוזריו לשעבר, בעילום שם.

הוא מעולם לא הסכים ל"פשרות חלשות" וכתוצאה מכך "היתה לו השפעה עצומה בחוגים באירופה ובכל העולם", הוא מוסיף. דראגי סיים את עבודתו בבנק של אירופה ב-2019, לאחר שבע שנים של השגים ועבודה קשה. התפקיד האחרון שלו כעת היה מינוי ליועץ של הותיקן לעניני חברה. אבל איטליה לא הניחה לו לנוח על זרי הדפנה שנקשרו לו.

הקורונה היתה הנושא ששבר את הממשלה האחרונה של מדינה שמעולם לא הצליחה לקיים קואליציה יציבה בלי סיבוכים, שערוריות ומריבות.

ושמו של דראגי, ביצועיסט חסר פשרות, הוזכר בתור האדם שיכול להציל את המצב. דראגי הוא ראש הממשלה השלושים של איטליה מאז הפכה לרפובליקה מודרנית, לאחר מלחמת העולם השניה, ב-1946. תוך ימים ספורים הקים סופר-מריו קואליציה רחבה ככל האפשר, כדי להתבסס על ממשלת אחדות. זה לא רק הקורונה שמאיימת על איטליה, והמשבר הכלכלי האופייני – המיתון הקשה ביותר מאז מלחמת העולם השניה - נובע מן ההיסטוריה של המדינה ולא רק מהצרות שמביאה המגפה על איטליה כמו על שאר העולם. ה"לה סטמפה", אחד החשובים בעיתוני איטליה, קידם אותו בברכה אופיינית: "שבור רגל".

סקר הראה שדראגי מקבל אהדה של יותר מ-60 אחוזים מתושבי המדינה עוד לפני שנכנס לתפקיד (אבל כשליש לא אמרו שהם סומכים עליו, ומעניין מדוע). הנשיא סרג'יו מאטארלה שלף אותו לאחר שהתמוטטה הקואליציה השמאלנית של ג'יזפה קונטה, ראש הממשלה הקודם. דראגי נפגש עם מאטארלה בארבע עינים, ואפשר רק לנחש מה שמע ומה אמר ומה היו הדרישות שלו. סביר שהדגיש שהוא יעבוד בדרכו שלו, כפי שעשה מאז ומעולם. והוא קיבל, מסתבר, את מה שרצה.

ואז הוא החל לפעול במרץ, כדרכו. תוך עשרה ימים כבר היתה קואליציה רחבה. ביום ששי, לאחר מפגש נוסף עם הנשיא, הממשלה אושרה. הוא יצא למפגש עם העיתונות, אבל בן ה-73, הנמרץ והאלגנטי, לא הרבה בדיבורים: הוא רק הקריא את רשימת האנשים שיהיו בקבינט שלו. שילוב של טכנוקרטים, פוליטיקאים ותיקים וגם שרים לשעבר. שליש מנבחרי הקבינט הם נשים. האם זה נעשה כדי למצוא חן בעיני הגל החדש בפוליטיקה העולמית והרוח שמנשבת מן הדמוקרטים בארה"ב?

הממשלה נתמכת בידי כולם, מן השמאל הקיצוני ועד הימין הקיצוני. דראגי, במשפט אחד, הוא באמת התקווה האחרונה של איטליה.

לצד הרוב שתמכו בו בסקר לפני היכנסו לתפקיד היתה תגובה חיובית בשווקים: למרות שאיטליה נמצאת באותו מקום בדיוק מבחינה כלכלית, הציפיות מדראגי הן כה חיוביות עד שהארגונים שמלווים מימון לאיטליה הורידו את שער הריבית לשפל היסטורי! ועדיין, מול נגיף שהחיסונים נגדו אינם מספיקים, בשלב זה, ומול מוטציות מאיימות באירופה, "האתגרים שדראגי ואיטליה יעמדו מולם הם כבדים מאד", כדברי לואיג'י ספאצירי, חוקר כלכלי וחברתי. והשאלה הראשונה על הפרק היא אם להמשיך את הסגרים או להחמיר אותם. דראגי צפוי לקבל את ההחלטה היעילה ביותר, אבל אם הוא יחליט על סגר הדוק, האיטלקים שקיבלו אותו באמון יגיבו בזעם. מצד שני, כאשר יותר מ-400 אלף אזרחים איבדו את מקומות עבודתם, וכאשר בתי החולים עלולים לקרוס, איטליה מבינה שכדאי להישאר עם ראש הממשלה ה-30 שלה, לקבל בצייתנות את התכתיבים שלו, ולקוות שהאיש שהציל את כלכלתה יותר מפעם אחת יציל כעת, בחסדי שמים, את איטליה כולה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!