שלזינגר ולוינסון על הראיון של סגן הרמס"ד

ביום שישי האחרון התראיין ל'ידיעות אחרונות', א', סגן ראש המוסד הפורש, וטען כי הטיפול בסוגיה האיראנית - כושל. א', שפרש לאחר 34 שנות שירות, טען כי ההתנהלות בנושא לא טובה.

"תשווה בין הקורונה לטיפול בגרעין האיראני", אמר. "כאשר אתה מסתכל על מה קרה מאז שישראל דחפה לביטול הסכם הגרעין, על כמויות האורניום שאיראן צברה מאז, ההתפשטות האזורית שלה, זה גרוע. אבל איך היו המבצעים שביצענו בדרך? היו מדהימים. אותו דבר עושים עם הקורונה. עוד מעט 6,000 קורבנות, אבל איך היה מבצע החיסונים. גדול, לא? זו איננה הצלחה".

מי שלא אהב את הדברים, הוא הכתב הפוליטי של 'ישראל היום', יהודה שלזינגר. בציוץ שפרסם בטוויטר כתב שלזינגר כי "איראן חטפה סנקציות, מבצע הדיסקים, מדענים חוסלו, פרחיזדה הלך כמו בסרט, חיל אוויר מחסל איראניים בסוריה כאילו הוא במטס בחדרה. אבל היי, אדם שהתמודד על תפקיד בכיר ולא זכה אמר לידיעות אחרונות (וואו, כמה מפתיע..) שהכל דפוק מול איראן. ואחר כך מתפלאים שהתקשורת מאבדת אמינות...".

כתב 'הארץ' חיים לוינסון הגיב לו: "‏קראתי את הציוץ הזה והיה לי ממש עצוב. הראיון עם א' מהמוסד בידיעות אחרונות היה בעיני ראיון מצויין. דווקא כי לא היו בו שורות תחתונות, ודווקא כי לא נאמר בו שהכל דפוק מול איראן. הוא ניסה להציב תמונה רחבה, שלא נכנסת בציוץ. שניסתה לדון בטקטיקה מול אסטרטגיה, בטווח קצר מול ארוך".

לאחר זמן קצר הגיב שלזינגר: "‏קראתי את ההערות של חברי לוינסון והקדשתי להם מחשבה נוספת. ובכן, לוינסון אמנם מתכסה בצלילה אל תוך סוגיית מדיניות הפעולה מול איראן אבל דוחק הצידה את האינטרסים התקשורתיים שמלווים פרסום כזה ויש להם משמעות גדולה אולי אפילו יותר מתוכן הדברים עצמם. כדי לפשט את הדברים צריך לתת רקע ‏ולהתמקד בארבע סוגיות".

"שנים שהבעלים של ידיעות אחרונות ניהל את המדינה. מי שהתיישר פונק, מי שנלחם ננשך", כתב שלזינגר. "בנוסף, ציבורים שלמים, במקרה הטוב, הודרו מהמרחב התקשורתי, ובמקרה הרע עברו מסע דה לגיטימציה נוראי. האירועים הללו גרמו לפיתוח חוש חשדנות בתקשורת וטוב שכך".

"‏מפה", ציין שלזינגר, "צריך לדון בפוזיציית הפרסום – אדם שנלחם לקבל תפקיד בכיר תחת נתניהו, ומשהפסיד במירוץ יוצא להבעת ביקורת פומבית- דבריו חשודים. נקודה. אם היה כותב מכתב סודי למפקדיו או אומר את אותם הדברים בפורומים סגורים כשהוא בתפקיד הייתה להם משמעות אחרת".

בנוסף, "‏תזמון הפרסום - עשרים יום לפני הבחירות... צריך להיות ממש תמים כדי להתעלם מזה". דבר נוסף שמציין שלזינגר הוא "אכסניית הפרסום – אם הדברים היו מתפרסמים תחת ידיו של מכון מחקר ביטחוני, או בעיתון צבאי יוקרתי, אני מניח שהדברים היו נראים אחרת. ידיעות אחרונות ידוע ביחסו לממשלת ישראל והעומד בראשה ובונוס: הבעלים ‏וראש הממשלה מסובכים בכתבי אישום".

דבר נוסף שצריך לשים לה אליו הוא "צורת הפרסום - ההצללה, השחרה, הבלטת ציטוטים כמו "ניהול לא טוב", הבלטת הלידים הפרסונליים נגד ראש הממשלה, (האם הוא לבד בעניין? יש שר ביטחון? ראש מוסד? קבינט ביטחוני?) ובכן, גם היא מעירה חשדנות מוגברת. צירוף של כל הדברים הללו בתוספת ‏העובדה שהמציאות הביטחונית מול איראן כפי שהיא נראית לעין הכוללת סיכולים, חיסולים ופעילות מדינית שיש מי שחלוק על תפיסות של סגן ראש המוסד הפורש ורואה בהם דווקא כהצלחה מספיקה כדי (שוב) - להגביר חשדנות".

שלזינגר הוסיף "עוד שתי נקודות התייחסות לדבריו של לוינסון. הראשונה היא שיש משהו מאד לא הוגן בכינוי ‏אמירות מימין כ"נרטיבים של נתניהו", קצת כמו להדביק 'שופר' על כל ויכוח בין ימין ושמאל. מיותר ולא ענייני".

השני, הוא "הנמר נושך אותנו ממילא - וזה בסדר. השאלה היא האם יש בטענות ממש. אם שבוע לפני פרסום ראיון עם בנט יש ראיון עם נתניהו אז שהנמר ינשך כמה שרוצה. אבל אין לו ממש שיניים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!