המקובל הנסתר מבני ברק נטמן סמוך לשבת
הצדיק מורי יחיא זכריה גלעדי זצ"ל מבני ברק הלך לעולמו לאחר שנדבק בנגיף הקורונה • 'בחדרי חרדים' על תולדות חייו של המורי המפורסם שהיה מקובל נסתר כל חייו
- משה ויסברג
- י"ז אדר התשפ"א
- 5 תגובות
ברוך דיין האמת: בערב שבת קודש פרשת תצוה, התקבלה הידיעה המרה על הסתלקותו של הגה"צ רבי יחיא זכריה גלעדי (חובאג'ה) זצ"ל, מזקני רבני תימן ורב בית המדרש 'עטרת ישועה בקרוב' שיכון ג' בני ברק, והוא בן 86 בפטירתו.
מורי יחיא זצ"ל למד בישיבת באר יעקב אצל מורו ורבו מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל. לאחר נישואיו למד בכולל של יבלחט"א זקן הפוסקים הגר"מ שטרנבוך, שם למד בשקידה עצומה מספר שנים, עד שנקרא על ידי רבה של בני ברק, הגאון רבי יעקב לנדא זצ"ל לשמש כמשגיח ולפקח על ענייני השחיטה.
בין לבין, שימש כראש מתיבתא 'ישמח משה' בקרית אונו, והיה מוסר שיעורי תורה רבים בכל רחבי הארץ, כאשר זכה להעמיד תלמידים רבים. עד שנקרא על ידי רבה של בני ברק, הגאון רבי יעקב לנדא זצ"ל לשמש כמשגיח ולפקח על ענייני הכשרות. בנוסף שימש כאב בית הדין בגבעתיים.
תלמידיו ומקורביו המבכים מרה את לכתו של האי גברא צדיקא קדישא ופרישא, מספרים למכון 'המאורות' בכאב רב, על מורי יחיא - כפי שהיה מכונה בפי כל, כל ימיו היה המורי מדבר בגעגועים ובכיסופים לגאולה השלימה ולביאת משיח צדקנו, ועל כן קרא לבית מדרשו בשם 'עטרת ישועה בקרוב' - מחמת שתמיד כאב ודאב על הגאולה שבוששת מלבוא בעוונותינו הרבים.
תמיד היה כואב את עניין סילוק השכינה על ידי דיבורים בטלים בבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיה מרבה לעורר על כך בכל הזדמנות שבאה לידו. יש המספרים שמרוב כמיהתו לגאולה השלימה, אף באחת השנים רכש כבשים וקרבנות בכדי שכאשר יבנה בית המקדש, מיד יוכל להקריבם ללא שהייה יתירה. היה רגיל לעלות שליח ציבור בתפילת מוסף בשבתות וימים טובים, וכן בימים הנוראים, וכאשר היה מגיע לקדושת כתר המדברת בענייני השכינה, היה כל כולו מתלהט בלהט אש קודש והיה שואג את פסוקי הקדושה. כך גם היה קורה, כשהיה מגיע בתפילה לתיבות 'בשובך לציון ברחמים'.
מורי יחיא זצ"ל היה נוהג מדי לילה לערוך תיקון חצות בבכיות נוראיות, ומעולם לא ביטל את קביעותו זאת, כאשר מיד לאחר עריכת סדר התיקון, היה נשאר על מקומו, שם בין המדרגות בביתו, במקום שהיה עורך את התיקון חצות, ויחד עם ספריו הרבים נותר ללמוד בשקידה עצומה ומופלאה עד אור הבוקר. מעולם לא היה ניתן לבוא לביתו ולא לראותו עמל בתורת ה' עם ספריו הרבים - מספרים תלמידיו.
חתנו הרב אוריאל גובי מספר בשיחה ל'המאורות', כי חמיו המנוח זצ"ל, כמעט ולא נתן שינה לעפעפיו. במשך עשרות שנים מצעירותו ועד ימיו האחרונים ממש, לא היה ישן ביממה יותר משלוש שעות בערך, שעה בצהרים ועוד שעתיים בלילה. כאשר כבר בסביבות השעה 11 בלילה היה שוב מתעורר לתפילות, תיקון חצות ולימוד התורה בשקידה עצומה.
בית מדרשו 'עטרת ישועה בקרוב' לקהילות תימן, מתנוסס לתפארה בשכונת שיכון ג' בעיר בני ברק, הוקם לפני כ-30 שנה על ידי הגאון מורי יחיא זצ"ל, ששאף בכל מאודו להנחיל את דרכו ומורשתו הטהורה. כאשר בית מדרשו עד היום שוקק חיים, עם קהילה משגשגת ומיוחדת עליה נמנים תלמידיו ומקורביו. מורי יחיא זצ"ל היה מוסר שיעורי תורה קבועים, לצד כולל אברכים, לימוד טעמי המקרא בנוסח תימן ועוד. גם שרצה לתקן תקנות בבית מדרשו, היה עושה זאת בענווה מיוחדת, כאשר היה מתייעץ עם המתפללים - תלמידיו, ו'יחד' היו מתקנים את התקנה.
מדי בוקר עם הנץ החמה, היה רגיל להתפלל בבית המדרש 'לדרמן' יחד עם יבלחט"א שר התורה הגר"ח קנייבסקי כאשר הגר"ח יחד עם גדולי וצדיקי הדור שהתפללו בבית המדרש לדרמן, רחשו לו הערכה מיוחדת ובלתי מצויה.
בענווה גדולה הסתיר את גדלותו העצומה, ורבים רבים לא הכירוהו בענוותנותו המופלגת. רבים השיב בתשובה, ומשפחות רבות ויקרות שבו לאור התורה והמצוות, כשהם נשבים בקסמו ובמאור פניו הזורחים והמאירים. הקפיד לכבד את השבת בכניסתה ולקבלה מוקדם בבית הכנסת בתפילה ומזמורים, וכן נהג להוציא את השבת כמנהג רבינו תם, וגם כשהיה חלוש לא סר ממנהגיו ימין ושמאל.
רבי יחיא עסק רבות בתורת הנסתר, והיה מפעם לפעם עורך תפילות עם כוונות ותפילות המקובלים גדולי הדורות. עם פרוץ מגפת הקורונה בארץ ובעולם כולו, הצדיק מורי יחיא, ערך תיקון מיוחד בבית מדרשו, בכוונות גדולות לסילוק מגפת הקורונה. מקורביו מציינים, כי היה תדיר מעורר לשמור על כללי הבריאות, והוא עצמו היה מחטא את הידיים בכניסה לבית מדרשו. ומאז שהגיעו החיסונים נגד מגפת הקורונה, בירך על כך ועודד להתחסן.
בשנים האחרונות סבל רבות בברכיו, ועם כל זה היה מטריח עצמו ללכת לשיעורי תורה הקבועים, ונוסף על כך היה מטריח עצמו לבוא לבית מדרשו בשיכון ג' מביתו ברחוב נחמיה ולאחר מכן מרחוב יהודה הנשיא, לתפילות ולימוד תורה. מנהג מיוחד היה לו, כאשר היה מקפיד לעמוד במשך כל זמן קריאת התורה, וכך עד החודש האחרון לחייו הקפיד לנהוג כך.
לפני כחצי שנה בערך, בעקבות הסבל הרב שסבל ברגליו, היו מוליכים אותו בכסא גלגלים לבית הכנסת, אך לפני כחודשיים התחזק, והפסיק להיעזר בזה, והיה הולך רק עם מקל בידו ואף ללא מלווים. למרבה הצער לפני כשבועיים החל הרב לחוש שלא בטוב, כאשר התברר כי נדבק בנגיף הקורונה, ואושפז בבית החולים ביום רביעי לפרשת זכור. וביום שישי לפרשת תצווה ערב שבת קודש לאחר חצות היום השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.
הותיר אחריו דור ישרים מבורך, הממשיכים את דרכו ומורשתו הטהורה, בני תורה ויראי ה'.
מסע הלוויתו יצא ביום שישי ערש"ק פרשת תצוה פורים דפרזים לבית העלמין פוניבז' בבני ברק וכפי רצונו לא נישאו הספדים כלל. זכה להיטמן בשעת פתיחת שערי שמיים ועת בוא מלאכי השרת לקבל פני שבת מלכתא.
בני משפחתו יושבים שבעה ברח' יהודה הנשיא 46 בבני ברק.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 5 תגובות