פרשת משפטים; "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" | הרב מאיר אשר לוגאסי

לפני כמאתיים וחמישים שנה השתוללה בעולם מגפה קשה ונוראית בשם 'אבעבועות השחורות'. נגיף האבעבועות השחורות היה חודר לגוף דרך דרכי הנשימה, ומדביק תאים בדרכי הנשימה ובלוטות הלימפה. תסמינים כמו שפעת, חום, כאבי שרירים, בחילות, הקאות, וכאבי גב, היו רק תחילתה של המחלה. לאחר מכן, היה עובר הנגיף לתקוף את תאי העור, וכעבור ימים ספורים היה מופיע התסמין המוכר ביותר של המחלה - שלפוחיות בכל הגוף. 70% מהחולים היו בני מזל, והמחלה הסתכמה 'רק' בצלקות לכל החיים, והיתר מתו ל"ע מקריסת מערכות.

רופא בריטי בשם אדוארד ג'נר העלה השערה שמחלת האבעבועות הקיימת בבהמות, מקנה עמידות בפני אבעבועות שחורות, ועשה ניסוי על בנו של הגנן שלו ג'יימס פיפיס, על ידי שהדביק אותו באותו נגיף הבקר. חודשיים לאחר מכן הדביק את הילד בנגיף האבעבועות השחורות, ולשמחת כולם הילד לא חלה. בתחילה התייחסו לממצאיו בספקנות ובלעג, אך לאחר שנוכחו לראות שניסוייו הוכחו כיעילים, אימצו את הרעיון, ומשם הלך הניסוי והתפתח עד לכדי חיסון רשמי לנגיף האבעבועות השחורות.

הרב ישראל לפשיץ, בעל התפארת ישראל על מסכת אבות, אשר חי באותה התקופה, התייחס לסוגיא זו. וכך הוא מכנה את ד"ר ג'נר: "החסיד". ונביא את דבריו שהובאו בפרושו למסכת אבות (פרק ג' בועז אות א'), "וכמה מהן שהיטיבו ביותר לכל באי עולם כהחסיד יענער" בהמשך דבריו הוא מונה עוד כמה מחסידי אומות העולם החתומים על המצאות שונות, וכותב עליהם, "וכי סלקא דעתך שכל המעשים הגדולים האלו לא ישולמו לעולם הבא לאחר הפרגוד? והרי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה".

ובפרושו על מסכת יומא, הוא התייחס הלכתית לעצם החיסון, וכתב שאף שאנו יודעים שהיו שמתו מהחיסון, אך כיון שללא החיסון היו מתים יותר, הרי שצריך לקחת את החיסון.

כעבור תקופה, מדע הרפואה התקדם, ואחוזי התמותה בעקבות החיסון היו אפסיים. בשנת תרנ"ט בעל הזבחי צדק, רבי עבדאללה סומך כתב בספרו, (יורה דעה סימן קט"ז,) "כשיש חולי אבעבועות לילדים אין צריך להבריח מן העיר, יען דעכשיו בזמן הזה עושים לו תרופה על ידי הרכבה של אבעבועות, ויש רופאים מומחים הממונים על זה, ....ואנן בדידן תהילות לאל יתברך יש לנו רופאים מומחים על זה שעושים ההרכבה, ולא ניזוק אדם מעולם, וכן מעשים בכל יום".

גם בשנת תשכ"ה בעל כף החיים תלמידו של הזבחי צדק הביא דבריו בספרו, (יו"ד סימן קט"ז ס"ק ס') וכתב "ועתה נתחכמו יותר הרופאים, שעושים זריקה על ידי מחט ביד הילדים ועל ידי זה אין מוציאים הילדים חולי האבעבועות הנזכר".

מגפה אחרת, קשה וקטלנית לא פחות, התחוללה לפני כמאה ותשעים שנה, מגפת הכולרה. הגאון רבי עקיבא איגר אשר בתקופתו השתוללה מגפת הכולרה, תיקן תקנות במקומו אשר ימנעו את התפשטות התחלואה, ויתנו מענה בריאותי וכלכלי למי שכבר חלה במגפה. באחת מתשובותיו בספרו (צדקתו עם ישראל, ע"ג) משנת תקצ"ג, הוא מגולל את מאורעות אותה תקופה ואת תקנותיו.

מלבד דאגתו לעזרה כלכלית לנצרכים לכך, עסק גם בבלימת התפרצות המגפה, וכך כותב "גם הזהרתי פעמים הרבה באזהרה אחר אזהרה שיהיו הנהגתם באכילה ושתיה כפי אשר סידרו ושפטו הרופאים להזהר מזה, וירחקו כמטחוי קשת כאילו הם מאכלות אסורות ולא יעברו על דבריהם (של הרופאים) אפילו כמלא נימא, ובכלל זה להשמר מכל דבר ודבר, ובפרט שלא לצאת מביתו בשחרית אליבא ריקנא (קיבה ריקה), וההכרח לשתות חמין מקודם, והעובר על ציווי הרופאים בסדר ההנהגה חוטא להשם מאוד! כי גדול סכנתא מאיסורא ובפרט במקום סכנה לו ולאחרים שגורם חס ושלום התפשטות החולי בעיר וגדול עוונו מנשא".

בפרשתנו פרשת משפטים נאמר "רק שבתו יתן ורפא ירפא"(כ"א י"ט) ודרש רבי ישמעאל "מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות" (ב"ק פ"ה.) ובתוס' שם כתב שבא להשמיעך, שלא תאמר, כיון שהחולי בידי שמיים הרי שהרופא מתערב וסותר גזירת שמיים, לכן אמר השם "ורפא ירפא" שרשאי לרפאות.

ובשלחן ערוך יו"ד סימן של"ו סעיף א' כתב "נתנה התורה רשות לרופא לרפאות, ומצווה היא, ובכלל פקוח נפש הוא. ואם מונע עצמו הרי זה שופך דמים" והש"ך (שם ס"ק ב') כתב שהרופא רשאי וחייב לרפאות, גם כאשר קיים חשש שרפואתו תזיק לחולה. שלא יאמר הרופא "מה לי ולצער הזה שמא אטעה ונמצא שהרגתי בשגגה", לא רק שאין מקום לחשש זה, אלא שמצוה היא.

בשנה האחרונה חלה תפנית משמעותית במעמדה של חוות הדעת הרפואית, והיא מהווה היום גורם מרכזי ומשמעותי בסדר יומו של האדם הפשוט. ואם בעבר רק חולים, וכאלה הנזקקים לשרותי רפואה התייעצו עם רופאים ועשו כדבריהם, הרי שהיום כל אדם בעולם מנהל סדר יום המוכתב על ידי חכמי הרפואה והמדע. התפילות הוגבלו, ומתנהלות במקום פתוח, החתונות צומצמו, בתי המדרש נותרים ריקים, ותלמודי התורה וכלל מוסדות החינוך נסגרים פעם אחר פעם.

ולהבדיל, גם מרכזי הקניות נותרים סגורים חודשים שלמים, ומטה לחמם של רבים בסכנה. והכל נעשה על פי חוות דעתם של הפרופסורים והמומחים לרפואה. ובנוסף, לאחרונה החלו לדרוש מכל אזרח לקבל שתי מנות חיסון נגד הקורונה.

אם יעלה בדעתו של מאן דהו לתהות, מדוע לי לשמוע  לדברי הרופאים? עליו לזכור ולדעת, שמלבד הכלל של "דינא דמלכותא דינא", סוגיות הלכתיות רבות בש"ס ובפוסקים הינם על פי המדע והרפואה, וההלכה מסתמכת על חוות דעתם של הרופאים, ועל פי דבריהם מכריעה הלכה במישורים רבים, בחילול שבת, באכילה ביום כיפור, בהיתר אשה לבעלה, ואפילו בדיני נפשות.

ונביא כמה מקורות לכך. אחד המקומות הידועים הוא דיני רוצח. כידוע אדם שרצח ל"ע, בזמן שהיו בתי דין דנים דיני נפשות היה נידון למיתה כמובא בפרשתנו, "מכה איש ומת מות יומת"(כ"א י"ב). וכך כותב הרמב"ם בהלכות רוצח פרק ב', ההורג את הטריפה(אדם שחולה ועתיד למות תוך שנה) לא נהרג עליו, כיון שהרג אדם המוגדר כאדם מת. ומניין לנו לדעת שההרוג טריפה? על פי קביעת הרופאים, שיקבעו שהוא חולה, ועתיד למות תוך השנה. גם בהלכות גיטין מצינו (שו"ע אבהע"ז קמ"ה ו') שאדם חולה האומר לאשתו "הרי זה גיטך אם אמות מחולי זה", אם מת מחולי זה, הרי זה גט ומגורשת, ואם מת מחולי אחר אינו גט. ומהיכן נדע מאיזה חולי הוא מת? על פי קביעתם של הרופאים.

גם בהלכות חולה בשבת, בשלחן ערוך סימן שכ"ח, ובהלכות חולה ביום הכיפורים בסימן תרי"ח, דנים באיזה מקרים מחללים שבת ובאיזה מקרים מאכילים חולה ביום הכיפורים? כל קביעה של רופא על אותו אדם תתיר או תאסור עליו לאכול ביום הכיפורים, וכן תתיר או תאסור לחלל עליו את השבת. וגם כשיש ויכוח בין הרופאים, הולכים על פי הרוב ומאכילים אותו ביום הכיפורים.

הרוב יכול להיות בכמות הרופאים, והרוב יכול להיות בגודל בקיאותם וחוכמתם, אל מול מיעוט בקיאות וחוכמה של אלה שכנגדם. גם אם הרופא אינו שומר תורה ומצוות, אנו מתחשבים בדעתו במקרים מסוימים כמו אכילה ביום הכפורים דהוי ספק פיקוח נפש, (חז"ע ימים נוראים).

וכך כותב מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בחזון עובדיה (אבלות) בפתיחת הלכות רפואה, "התורה נתנה רשות לרופא לרפאות שנאמר ורפא ירפא והיא מצוה גדולה, שבכללה היא מצות פיקוח נפש, שכל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ...ועל החולה לציית לדברי הרופאים ואפילו אם אומרים לו שחייב לאכול ביום הכיפורים, שאם לא יאכל יבא לידי ספק סכנה, עליו לשמוע להם, שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, והשומע להם מקיים מצוות וחי בהם ולא שימות בהם".

וכך העיד על עצמו מרן זצוק"ל (חז"ע דיני ביקור חולים ס"ק ז'),"כשהייתי משרת בקודש כרב ראשי בתל אביב יפו, הייתי רגיל לבקר בבתי החולים בערבי יום הכפורים, וכשהודיעו לי הרופאים על מספר חולים יראי שמים שיש בהם סכנה, שאם יצומו ביום הכפורים יבואו לכלל סכנה, והם ממאנים לציית לדברי הרופאים, ומתחסדים לצום ביום הכפורים, הייתי פונה אליהם ומודיעם שע"פ שורת הדין מצוה עליהם לאכול ביום הכפורים, שנאמר וחי בהם. ומבואר בירושלמי (יומא פ"ח ה"ה), שחכם המתמהמה להשיב על חילול שבת ויוה"כ, במקום פיקוח נפש, הרי הוא שופך דמים, ודמו מידו יבקש.

והביא עוד לרבינו בחיי בספרו 'חובת הלבבות' (שער הבטחון פ"ד), שאסור לחולה לסמוך על הנס ולסרב לשמוע לדברי הרופאים, שמא אינו ראוי לעשות לו נס, ונמצא מתחייב בנפשו, שנאמר וחי בהם. ועל החולה להתנהג ע"פ דברי הרופאים, ע"פ דרך הטבע. גם הגאון רבי יהודה עייאש בספרו שבט יהודה (סימן של"ו) כתב, "החולה חייב לשמוע לרופאים המומחים, ולחזר אחר התרופות המועילים לרפואתו. וכל מי שמתרשל בדבר, ואומר שהוא בוטח בהשם שירפאהו אינו אלא שוטה, והוא עתיד ליתן את הדין ומתחייב בנפשו, ולכן אמרו חז"ל (סנהדרין י"ז:), כל עיר שאין בה רופא אסור לדור בתוכה".

אם בעבר, חכמת הרפואה היתה נתונה רק בידי יחידי סגולה אשר שמרו את חכמתם לעצמם, ולא נימקו הסברים, ולא הביאו ראיות מוצקות להחלטותיהם, וכל רופא רשאי היה להחליט ככל העולה על רוחו, והעם האמין לכל מוצא פיו, הרי שכיום הרפואה אינה נתונה לשיקול דעתו של רופא כזה או אחר, אלא כל החלטה המתקבלת מגובה בתרשימים, בצילומים, ובהוכחות ברורות וגלויות לעין כל. ולרפואה היום יש כללים אתיים, וחוקים ברורים ובינלאומיים. רופא כיום אינו יכול להחליט בעצמו על טיפול מסויים או ניתוח ללא נימוק מקיף, אשר מגובה בנתונים והוכחות ברורות. ודבר זה נותן משנה תוקף ונאמנות לדבריהם.

העולה מכל האמור, שכל אחד ואחד מאיתנו יכול לקיים בעצמו "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא", וחלילה גם להיפך. לכן צריך וראוי להישמע להנחיות הרופאים בכל הנוגע לבריאותנו ולהורדת התחלואה הכללית. הן בשמירה על ההנחיות והן בחובה להתחסן, כמו שפסקו גדולי ומאורי הדור בזמננו מכל החוגים והמגזרים, ובראשם, נשיא מועצת חכמי התורה הגר"ש כהן שליט"א, והרה"ר והראשל"צ יצחק יוסף שליט"א.

וגם אם יקרה, שיתברר בסוף שאין תועלת בחיסון או חלילה אף גרוע מכך, אל לנו לחשוש. שמלבד כל האמור לעיל יש להוסיף, שהוראת רבותינו יש בכחה להציל לבל יארע שום נזק חלילה. ודעתם הישרה לא תוציא תקלה תחת ידם. ויש להמליץ על כך את דברי הגאון מווילנא בביאורו לפסוק במשלי (ט"ז, י'), "קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו" "הדיבור של המלך כמו קסם, אף שמרמים אותו יקרה השם דבר בפיו, שיהא משפטו אמת וזהו מאן מלכי רבנן, אף שיטעו אותם, מכל מקום "במשפט לא ימעל פיו" כלומר בדין עצמו לא יטעו".

בברכת בריאות איתנה.

שבת שלום וחדש טוב.

הרב מאיר אשר לוגאסי.

אשדוד, כפר סבא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!