הרב שאול יורוביץ': ה' נמצא בפרטים הקטנים

פרשת משפטים כשמה כן היא מרובת ציווים ואזהרות, היא המשכה הישיר של פרשת קבלת התורה הקודמת לה בפרשת יתרו וכנאמר בראשה "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" מוסיף על הראשונים.

מיד לאחר התיאור הנשגב של מעמד הר סיני שבני ישראל זכו בה לדבקות מוחלטת בה' עד שכמעט פרחה נשמתם, אנו קוראים את פרשה זו שרובה הגדול עוסק במישורי החיים הארציים ביותר, מתוך חמישים ושלוש מצוות שנאמרו בפרשה זו, ארבעים ושתים הן מצוות שבין אדם לחברו כמספר 'וְאֵלֶּה" הנאמר בראש הפרשה, התורה כוללת אותן כאחד, וכדברי הרמב"ן בתחילת פרשתנו: "כל התורה כלה תלויה במשפט, לכן נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות, וכן יפרש באלה המשפטים המשפט בעבודה זרה (להלן כב יט), ובכבוד האב (שם כא טו יז), והרציחה (שם כא יב יד), והניאוף (שם כב יח), הנזכרים בעשרת הדברות", כלומר פרשתנו היא המפרשת ומבארת את פרטי עשרת הדברות שקיבלו עליהם ישראל במעמד הר סיני.

לאחר המשפטים בסוף פרשתנו אנו קוראים על הברית אשר כרת ה' עם ישראל על שתיהן על ה'דברות' ועל ה'משפטים', וכפי שנאמר בה וַיָּבֹא משֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים, משה כולל את דברי ה' ואת המשפטים כאחד בסיפור הברית.

אם כן סיכום ב' הפרשות הללו כאחד הוא כך, בראשיתם נאמר בקשת ה' מישראל והסכמתם לקבל את התורה, ולאחר שאמרו ישראל 'נעשה ונשמע', ה' אומר להם את ה'דברות' ואת ה'משפטים', בסוף לאחר ששני הצדדים אמרו את שלהם אנו קוראים על הברית בפועל לאור ההסכמה והרצון.

אף שהתורה כוללת אותן כאחד כאמור, אין זה מתיישב תדיר בלב האדם, בעוד האדם מוצא משמעות רוחנית נפלאה בעבודות שבין אדם למקום, הוא מתקשה לעתים למצוא זאת במשפטי התורה שבין אדם לחברו, הוא אומר לעצמו הרי אלו דברים שגם השכל האנושי מחייבם וכדברי חז"ל (ילקוט שמעוני) "את משפטי תעשו אלו דברים הכתובים בתורה שאילו לא נכתבו, בדין היה לכתבם". ואם כן הוא תמיה איפה האלוהות שבהם.

אך על משפטים אלו אומר הפסוק (תהלים קמז) "מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל" אלו עשרת הדברות והמשפטים, ועל המשפטים במיוחד ממשיך הפסוק ואומר "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם", הפסוק מדגיש את ייחודיותה של התורה דווקא בחלק המשפטים שבה, ואם כן עלינו לעמוד על עומקם ומיוחדותם.

ננסה להתבונן בקצרה בכמה מפרטי הדינים המופיעים בפרשתנו למצוא בהם נקודות אור עד כמה תורתנו היא 'תורת חיים' המראה לנו דרך למצוא את ה' על כל צעד ושעל אף במקומות הארציים ביותר.

דרכו של עולם הוא שגם האדם טוב הלב הרוצה להיטיב לזולתו אינו מערב בין עסקיו שבהם הוא דואג בעיקר לעצמו לבין החסד שהוא עושה, הם נתפסים בעיניו כשתי חלקים שונים. הדבר הבולט בהוראות התורה שבפרשתנו הוא שגם בחלק זה שבו מעייני האדם נתונים לצרכיו האישיים, גם שם על האדם להיות בשיא הרגישות והקשב לצרכי השני. נפרט כמה מהן בקצרה.

א. עבד עברי: מחד הרי הוא עבד מחויב לאדונו בכל עתותיו, אך לצד זה אומרים חכמינו ז''ל 'הקונה עבד עברי קנה אדון לעצמו', שהרי בכל מה שנוגע לתנאי מחייתו בבית אדונו התורה השוותה את תנאיו לתנאי אדונו, וכפי שמובא במפרשים שאם האדון יש לו רק מיטה טובה אחת עליו לתתו לעבד מדין מידת סדום שהרי אסור לו להשתמש בו לעצמו אם אינו יכול לאפשר זאת גם לעבדו, ואם משום כך שניהם לא ישתמשו בו הרי זה מידת סדום. בנוסף מצאנו שאסור להעביד אותו בעבודה שאדונו לא היה עושה אפילו בשכר.

ב. הלוואה: מפרשתנו אנו לומדים שהתורה מחשיבה בתנאים מסוימים הלוואה יותר מנתינה, כפי שנתבאר נוח לו לאדם להיות או בעמדה של נתינה גמורה או בעמדה של דאגה לעצמו, ולכן דווקא במעשה זה של הלוואה בלי ריבית בא לידי ביטוי חיבור זה של הצורך להיטיב עם השני גם במקום שהוא שלך, כלומר הכסף נשאר שלך והינך מיטיב אתו לזולתך, זו גם הסיבה שלעתים זה קשה יותר מנתינה. בנוסף מצאנו שאם נתן בידו משכון, על המלווה להחזיר את המשכון כל ערב לשימוש הלווה, וממילא זה משא כבד על המלווה, וגם זה מבטא את העניין האמור.

ג. מצוות כי תראה חמור שונאך... עזוב תעזוב עמו, ואף שעומד לנגד עיניו גם חמור אוהבו על האדם להקדים ולעזור לשונאו, וכדברי חז''ל שלכוף את יצרו עדיף, פסוק זה עוסק באופן שמותר לך לשנוא אותו, בכל זאת האדם מצווה דווקא שם לכוף את יצרו. היכולת להיות במצב רוחני זה גם תוך כדי עיסוק בחלקים החומריים ביותר של החיים, זוהי שלמות קבלת התורה.

לתגובות והערות [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!