"חודש לפני הלידה השנייה בעלי קיבל דום לב": טור מצמרר של אלמנת הרב מילצקי ז"ל

שלום לכולם, קוראים לי רותי. בת 24, תיכף אמא לשניים, ואלמנה. אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלי עם אליהו. איך הוא ישב בלובי של הילטון, עם החן שלו, ובכל העדינות שבעולם תאר לי איך הוא מדמיין את הבית שיקים, את המשפחה שתהיה לו. היה בינינו חיבור מיידי,  החלומות שלנו נראו אותו דבר בדיוק. ידעתי שאנחנו מאחלים לעצמנו את אותם הדברים בדיוק. בית שמח, מלא בילדים, שתמיד יהיה פתוח לאורחים, עם מוזיקה ברקע.

עזרו לאלמנה לאסוף את השברים ולכלכל בכבוד את המשפחה שנותרה לבדה>>>

התחתנו ככה, עם התום הצעיר הזה שלנו, עם השמחה שהתפרצה לשנינו מתוך הלב. הקמנו את הבית ונולדה לנו ילדה מתוקה שכבשה את הלב שלנו והמיסה אותנו כליל. שנתיים אחר כך גילינו שאנחנו מצפים לילד שני, והשמחה הרקיעה שחקים. זה נשמע לכם אולי דביק ומתוק, אבל כך נראו החיים שלנו. פשוטים, טובים, ושמחים כל כך. אליהו ישב ולמד חצי מהיום, ובחצי השני יצא לפרנס אותנו. אני נשארתי בבית עם הילדה. החלטנו ביחד שזה מה שאנחנו רוצים. המשכורת הקטנה שלו הספיקה לכל צרכינו.

אבל בשבת, חודש לפני הלידה המתוכננת של הילד השני שלנו בעז״ה, אליהו קיבל דום לב וכמה שעות אחר כך נפטר. בגיל 24 מצאתי את עצמי עומדת מעל מיטתו של בעלי שכבר אינו בין החיים, מביטה באליהו החמוד שלנו, הצדיק והשמח, אליהו שתמיד חייך, שוכב דומם בפנים חתומות, חסרות חיים. התפרקתי. עמדתי מעל המיטה שלו עם ילדה אחת בלב וילד אחד בבטן וקרסתי על הרצפה. לא הצלחתי לעכל שאליהו הלך ממני, השאיר אותי לבד לטפל בשני הילדים שלנו. השאיר את הדירה השכורה והשמחה שלנו, עצובה, ריקה, יתומה. 

עזרו לאלמנה לאסוף את השברים ולכלכל בכבוד את המשפחה שנותרה לבדה>>>

אני מנסה לנחם את עצמי, להגיד שבטח זה לטובה וזה מה שהיה צריך לקרות, ולא מוצאת שום מילה טובה ומנחמת להגיד לעצמי. אני מחבקת את הבת הקטנה שלי ששואלת כל הזמן איפה אבא, נקרעת מבנים לרסיסים ולא יודעת איך לענות לה. מה להגיד לה. איך מסבירים ליצור המתולתל והשמח הזה שאבא כבר לא יחזור. שאפשר למחוק את החיוך לנצח. שנגמרו לנו החיים שהכרנו.

אני לבד. בלי בעל, בלי דירה, בלי עבודה. עם ילדה אחת קטנה ומהממת ועוד ילד אחד שבעוד חודש יצא ממני אל העולם האכזר והחשוך הזה. אני מפורקת לרסיסים. לא יודעת איך אצליח להקים את עצמי מהשבר הזה ולהיות אמא לשתי המתנות שהעניק לי הקב״ה. אין לי בעל שילווה אותי לחדר הלידה, אין לי בעל שיפרנס אותי, אין לילדים שלי אבא שיקרא איתם קריאת שמע ויחבק אותם כל לילה לפני השינה.

אני מבקשת שתעצרו שנייה לחשוב עליי. ילדונת בת 24, אמא לשניים תיכף, בודדה וענייה. אני יודעת שאני צריכה להרים את עצמי בכל הכוחות שאין לי, ולהילחם את החיים האלו בשביל הילדים שלי. אני מתחננת שתעצרו שנייה לחשוב על המסע הנוראי שלי שהתחיל ולא עומד להסתיים בקרוב, אלמנה בודדה ואם לשניים. אני מבקשת שתעזרו לי, כמה שרק תוכלו, כדי שאוכל להעניק לילדה שלי ולתינוק שאמור להגיע חיים שפויים, טובים ושמחים. אני פשוט חייבת את העזרה שלכם. לא אוכל לעמוד על הרגליים לבד. תצילו אותי, בבקשה.
אנא!

עזרו לאלמנה לאסוף את השברים ולכלכל בכבוד את המשפחה שנותרה לבדה>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!