אחרי 5 ילדים: "רוצה להתגרש, נמאס לי לסבול"

היה זה לפני כשנה הגיע אליי אברך וכך סיפר לי: "אני נשוי זה שבע שנים ויש לנו ברוך השם חמישה ילדים. אני חושב שהגיע הזמן שבו אני חייב להתגרש. נמאס לי לסבול. אני חי ואני סובל", אמר.

"מה יש לאשתך?" שאלתי.

"תקשיב מרדכי, אשתי היא לא אישה רעה אבל זו בדיוק הבעיה שהיא לא אישה רעה וזה מה שמקשה עליי בהחלטה להתגרש. אבל כבר שנים שאני לא מרגיש כלפי אשתי כלום, אין לי רגש של אהבה אליה, אין לי רגש שאני רוצה אותה.

לא מרגיש אליה חיבור ולא כלום! מה, כך אני אחיה עד סוף המאה ועשרים שלי עם אישה שאני לא אוהב ולא רוצה בכלל?! מה אני אעשה, אני לא מרגיש כלפיה רגשות של רצון להיות איתה כלל".

שאלתי אותו: "יש משהו ספציפי שאתה יכול להגיד לי שבגלל זה אתה לא מרגיש כלפיה כלום?"

והוא ענה: "כפי שאמרתי לך היא לא רעה כלל וכלל, אבל מפריעים לי כמה דברים וזה מה שגורם לי שאני לא מרגיש כלפיה כלום, ואגב זה התחיל כמה חודשים אחרי החתונה.

אני מודה לא הכול מובן לי, אבל פשוט אני לא מרגיש משיכה כלפיה. וזה כנראה יצר את הריחוק שלי מאשתי והיא הרגישה את הריחוק שיש לי וגם היא התרחקה ממני".

הייתה לי שיחה ארוכה איתו, דיברנו הרבה ואז הבנתי מה פה הבעיה.

שאלתי אותו שתי שאלות:

"א. האם אתה יכול להגיד לי מהו בכל זאת הטוב שיש באשתך, במה היא כן טובה?

ב. מה אתה עושה טוב לאשתך?"

על השאלה הראשונה הוא ענה לי: "אין לי הרבה דברים טובים להגיד, היא לא רעה אבל אין לה גם הרבה דברים טובים".

ועל השאלה השנייה הוא ענה: "כמעט ולא, איך אני אעשה ואני לא מסוגל. אני מרגיש מנותק ממנה. קשה לי להעניק לה".

"טוב", אמרתי לו, "נתחיל עם השאלה הראשונה".

הבאתי לו דף ועט ואמרתי לו: "תכתוב לי עכשיו עשרים דברים טובים שיש באשתך".

הוא ישר אמר לי: "אין מצב, מה עשרים? אחד אני לא מצליח!"

"תתחיל", אמרתי לו. הוא לקח את הדף והעט והתחיל לכתוב דבר אחד עליה ועוד דבר.

"זהו", הוא הביא לי את הדף, "אין לי עוד דברים". "תנסה", אמרתי לו שוב בעדינות, "אם קשה לך להיזכר בעוד דברים אני אעזור לך".

לקח לא מעט זמן אבל בסופו של דבר הוא כתב כעשרים דברים טובים על אשתו. "עכשיו", אמרתי לו, "תסתכל בדף שכתבת ותעיין בו מספר דקות. רק תסתכל ותנסה להתחבר מבחינה רגשית לדברים שכתבת".

הוא עיין מספר דקות בדף, ואז שאלתי אותו: "איך אתה מרגיש עכשיו כלפי אשתך? אתה מרגיש אליה אפילו בטיפה קצת יותר חיבור וקשר או שעדיין אתה מרגיש מנותק כמו שהרגשת?"

"האמת", הוא ענה, "אני מרגיש קצת יותר אמפתיה כלפיה".

"זה בדיוק העניין", אמרתי לו, "אתה לא מרגיש קשר וחיבור כלפי אשתך כי אתה רק מסתכל בצורה קיצונית במה אשתך לא טובה, במה אשתך לא בסדר, במה היא לא מאירה. אתה מסתכל כל הזמן מה מפריד ולא מה מחבר, לא מה יש אלא מה אין, כל הזמן.

כאשר אתה עסוק רק בצורה שלילית על הדברים הלא טובים שיש באשתך ואתה לא מנסה באמת ובתמים ובפשטות להתחבר לאור ולטוב שיש באשתך אז איך אתה רוצה להרגיש כלפיה רגש של חיבור ושל אהבה?!

תיקח את הזוג שחי הכי טוב בעולם באהבה ובשלום בית. וביום אחד אחד מבני הזוג יחליט בצורה אובססיבית להסתכל רק על הרע ועל הבעיות שיש בשני.

אז תוך תקופה קצרה מאוד אותו בן זוג לא יהיה מסוגל לחיות עם בן הזוג שלו.

אתה לא יכול להציף את עצמך ברעל כלפי השני ועוד להרגיש כלפי השני קשר של חיבור ואהבה.

זה פשוט לא יכול ללכת ביחד.

זה מה שאתה עושה שבע שנים איך תרגיש קשר כלפי אשתך? אתה רק חושב עליה רע ושלילי איך תאהב אותה?!

בשביל להרגיש רגש וקשר כלפי השני צריך לחשוב טוב ואור כלפי השני, במה הוא כן טוב במה הוא כן מאיר.

ובקשר לשאלה השנייה אומר לך שבשביל לאהוב אדם אחר צריך לעשות שתי פעולות:

א. לחשוב עליו ועל הדברים הטובים שיש בו, טוב.

ב. לעשות לו טוב. להעניק לו, לעזור לו, לדאוג לו.

רק כך נוצר חיבור. ואם כן מרגישים חיבור וקשר בהתחלה בלי שום נתינה וחשיבה חיובית זהו לא חיבור אמיתי, זהו חיבור דמיוני שקשור לתאווה ולדברים אחרים ולא למציאות אמיתית וכזה קשר חולף והולך לו, כי כמה אפשר להיות קשור רק למשהו דמיוני ולא אמיתי...

נתינה מולידה אהבה ולא ההפך.

מרדכי רוט.

וכך כותב הרב דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו: "הֻרְגַּלְנוּ לַחֲשֹׁב אֶת הַנְּתִינָה לְתוֹלֶדֶת הָאַהֲבָה, כִּי לַאֲשֶׁר יֹאהַב הָאָדָם, יֵיטִיב לוֹ.

אֲבָל הַסְּבָרָה הַשְּׁנִיָּה הִיא, כִּי יֹאהַב הָאָדָם אֶת פְּרִי מַעֲשָׂיו, בְּהַרְגִּישׁוֹ אֲשֶׁר חֵלֶק מִן עַצְמִיּוּתוֹ בָּהֶם הוּא. אִם בֵּן יִהְיֶה אֲשֶׁר יָלַד אוֹ אִמֵּן, אוֹ חַיָּה אֲשֶׁר גִּדֵּל, וְאִם צֶמַח אֲשֶׁר נָטַע, אוֹ אִם גַּם מִן הַדּוֹמֵם, כְּמוֹ בַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה – הִנֵּהוּ דָּבוּק לְמַעֲשֵׂי יָדָיו בְּאַהֲבָה, כִּי אֶת עַצְמוֹ יִמְצָא בָּהֶם.

וְכֵן הֶרְאוּנִי מָקוֹר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּסְבָרָה זֹאת הַשְּׁנִיָּה, כִּי כָּךְ שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת דֶּרֶךְ אֶרֶץ זוּטָא (פ"ב) 'אִם חָפֵץ אַתָּה לְהִדָּבֵק בְּאַהֲבַת חֲבֵרְךָ, הֲוֵי נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּטוֹבָתוֹ'.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, זֶה אֲשֶׁר יִתֵּן הָאָדָם לְזוּלָתוֹ, לֹא יֹאבַד מִמֶּנּוּ, אֶלָּא זוֹ הִיא הִתְפַּשְּׁטוּת עַצְמוּתוֹ, כִּי יַרְגִּישׁ אֲשֶׁר גַּם חֵלֶק לוֹ בַּחֲבֵרוֹ זֶה אֲשֶׁר נָתַן לוֹ. זוֹ הִיא הַדְּבֵקוּת שֶׁבֵּין אָדָם לְזוּלָתוֹ אֲשֶׁר נִקְרָא לָהּ בְּשֵׁם אַהֲבָה".

לחשוב טוב על השני ולא הרע שיש בו זה מוליד אהבה וקשר.

מתי בפעם האחרונה אמרת לאשתך שאתה אוהב אותה? מתי בפעם האחרונה דאגת לה לצרכיה? מתי בפעם האחרונה התעניינת בה האם קשה לה? מתי בפעם האחרונה קנית לה מתנה?"

"לא בשנים האחרונות כל כך", ענה. "אבל זה בגלל שאין לי קשר אליה, לא מרגיש חיבור אליה".

"איך תרגיש חיבור אליה?" שאלתי, "אם אתה לא מעניק לה ולא חושב עליה טוב.

בוא תנסה", אמרתי לאותו יהודי, "תנסה כל יום לקחת דף ועט ולכתוב שני דברים טובים שטובים באופי של אשתך, שני דברים טובים שהיא עשתה לך באותו יום, ושני דברים טובים שהיא עושה לבית.

ותעשה בכל יום אתה שני דברים טובים לאשתך, תתחיל להעניק לה מה שהיא צריכה באמת.

ותנסה להפסיק לעסוק באובססיה במה היא לא טובה.

אני בטוח שאתה תתחיל להרגיש כלפיה רגש וקשר טוב זה ייקח קצת זמן אבל זה יקרה.

זוהי מלחמה כי שנים היית רגיל לחשוב ולהרגיש אחרת וגם להגיב אחרת. אבל השינוי יקרה בעזרת השם".

"מה, אין כזה דבר", הוא ענה, "אני פשוט לא מחובר לאשתי, לא מחובר וזהו".

"בוא תנסה", אמרתי לו, "בוא תנסה ואז תראה אם יש חיבור, אבל תנסה את זה באמת וברצון לעשות שינוי ולא מהשפה ולחוץ".

"שכחתי להגיד לך", אמר בסוף השיחה אותו יהודי, שגם אשתי כבר רמזה לי שאם אני ממש לא רוצה אותה אז אולי הגיע הזמן שנפריד חבילות".

"אז זה בדיוק הזמן להציל את הבית שלך", אמרתי לו.

אני יכול להגיד לכם, זה לא היה פשוט. היו לא מעט עליות וירידות בתהליך הזה, אבל היום אחרי שנה הוא מרגיש קשור ומחובר לאשתו. ולא רק זה - אם אפשר להגיד את זה הוא ממש אוהב אותה והיא אותו.

הלוואי שנחיה באמונה שלמה באהבה ובשלום.

שבת שלום. שבת שמחה ובריאה לכל עם ישראל היקרים.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!