לא האמין: המקצוע הפשוט שלו, היה העוצמתי ביותר

סיפור לשבת פרשת יתרו, הדיבר האחרון "לא תחמוד".

מסופר על אדם סתת אבנים במקצועו, הוא לא היה מרוצה מעצמו וממעמדו בחיים. יום אחד, חלף על פני ביתו סוחר עשיר, ראה הסתת שיש לסוחר רכוש רב ערך ואורחים חשובים.

"איזה כוח השפעה עצום יש לסוחר הזה" חשב הסתת. הוא מאוד קינא בו ורצה להיות כמוהו, כי אז לא יצטרך לחיות חיים סתמיים של סתת אבנים.

להפתעתו הרבה, ולפתע פתאום הוא הפך להיות הסוחר. הוא נהנה ממותרות וכוח השפעה רב יותר משחלם. הוא עורר קנאה וגם היה מאוס על אנשים עשירים פחות.

עד שיום אחד חלף במקום שר חשוב. השר היה מלווה במלא משרתים וחיילים ששומרים עליו וכולם, שירתו את השר.

"כמה כוח יש לשר הזה!" חשב, "הלוואי ויכולתי להיות שר רם מעלה!"

ופתאום הפך להיות אותו שר. הוא נישא לכל מקום עם חיילים ששומרים עליו, לובש בגדים מהודרים, מטיל מורא ושנוא על כל הסובבים, שנאלצו להשתחוות לפניו כאשר חלף על פניהם.

היה זה יום חם והשר חש מאוד לא נוח עם המצב. הוא הביט למעלה, אל השמש. היא זרחה בגאווה בשמיים, לא מושפעת מנוכחותו.

"כמה עוצמה יש לשמש!" חשב, "הלוואי ויכולתי להיות השמש!" "רגע" אמר לעצמו, "כמה עוצמה יש לענן כזה!" חשב. "הלוואי ויכולתי להיות ענן!"

ואז הפך להיות ענן, אך במהרה חש כי כוח עצום הודף אותו לכל הכיוונים, והבין שזו הרוח. "כמה עוצמה יש לה!" חשב, "הלוואי ויכולתי להיות הרוח!"

ואז הפך לרוח, מעיף רעפים מגגות הבתים, תולש עצים משורשיהם, שנוא ומטיל פחד על האנשים תחתיו. אלא שלאחר זמן מה, נישא הרוח כלפי עצם כלשהו שסירב לזוז ממקומו למרות מאמציה הרבים. זה סלע גדול ועצום.

"כמה עוצמה יש לסלע הזה!" חשב, "הלוואי ויכולתי להיות סלע!" ואז הפך להיות סלע. סלע חזק ומוצק יותר מכל דבר אחר על פני האדמה.

אלא שבעודו ניצב איתן, הוא שמע קול פטיש מכה אל תוך הסלע המוצק, וחש כיצד צורתו משתנה. "מי יכול להיות בעל עוצמה גדולה משלי, הסלע?", חשב. הוא הביט מטה וראה את דמותו של סתת אבנים!

הדשא של השכן לא תמיד ירוק יותר!

שימו לב עד כמה אנחנו מסתכלים מסביבנו, רוצים משהו שיש לאחרים, חושבים שהם הצליחו יותר, הגשימו הרוויחו, עובדים פחות קשה ואולי אפילו מאושרים יותר?

מניין לכם? מה שרואים מבחוץ זה לא תמיד מדוייק למה שרואים מבפנים. כשאנחנו מתמקדים במה שיש לאחר, במקום במה שיש לנו, אנחנו למעשה מצמצמים את מרחב הראייה שלנו.

הקנאה וההשוואה לאחרים, לעיתים מכרסמת ומסחררת את ראשינו.  היא עלולה לגרום לנו לפיתוי במחשבות בדיבור ובמעשים שלא עומדים בקנה אחד מול הערכים שלנו.

אבא שלי ז"ל תמיד אמר לי: "שלא יהיו לך עיניים גדולות. חמדנות שימי בצד, כי תאוות בצע רואה בכסף וברכוש מטרה ולא אמצעי. תמיד תסתפקי במה שיש ותשאפי ליותר, אך שימי לב לדרך הנכונה"

פרשת השבוע היא פרשת יתרו

בפרשת השבוע מסופר על הרבה תובנות מופלאות לחיים. אני בחרתי להאיר על עשרת הדיברות שקיבלו בני ישראל במעמד הר סיני ולהתמקד בדיבר האחרון 'לא תחמוד'." לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך"

דיבר זה, נוגע לאיסור על התאווה שבלב, לפיתוי שבמחשבה ובדיבור - לא תחמוד ולא תוציא או תיקח דבר בלחץ או בתחבולות השייכות לאדם אחר. יש הטוענים שהדיבר "לא תחמוד" הוא הכי קשה.

אך האם ניתן לאסור רגש שבלב? אם נחשוב שהדברים אותם אנו רוצים (וזה יכול להיות אשה, גבר, בית, רכוש של אדם אחר, מידע וכד') הם לא ניתנים להשגה, אנחנו נפסיק לחמוד אותם.

הרמב"ם מציין כי הסיבה לאיסור 'לא לחמוד' היא שעל ידי ההתעסקות בתחבולת להשגת רכוש ששייך לאחרים, יש חשש שנפעל בדרכים לא חוקיות, נפעיל לחץ, נתנהג במרמה ואפילו באלימות להשגתם.

לכל אחד יש את השק שלו

אם אתם לא מצליחים להפסיק להשוות את עצמכם לאחרים ולרצות משהו שיש לאחר, נסו לכוון את הנטייה הזו להשוואה לעצמכם.

השוו את עצמכם עם עצמכם.

• איך החיים שלכם השתפרו בחמש שנים האחרונות?
• מה אתם עושים היום שלא חשבתם שאתם יכולים לעשות אז?

ושנו את כיוון המצלמה פנימה במקום החוצה. כי האנשים האלו שתופסים את תשומת ליבכם, הם למעשה ההשתקפות של משהו שאתם רוצים. היו אמיצים להתבונן, לדייק, לשנות גישה, לסלוח לעצמכם ולעשות פעולות שיובילו לשם.

ומה שאני לקחתי מאבא שלי ז"ל, זה תמיד להודות על כל מה שיש, כי שום דבר לא מובן מאליו. להסתכל על הדברים הטובים וגם אם משהו לא הכי טוב ללמוד לנצח איתו ולצעוד קדימה.

'לא תחמוד'! גם, כי זה לא שלכם וגם, כי לכם יש מספיק! ואם אין, תפקחו את העיניים, תביטו מסביב ותגלו את האוצרות שלכם.

שבת שלום
מאת: חדי חזן, מלווה ויועצת לתהליכי סליחה לשחרור כעסים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!