דווקא כשתגאלי – תיבהלי // הרבנית חגית שירה
עמ"י יוצאים ממצרים הם נמצאים בתהליך היסטורי ואדיר שכמותו לא נראה, אך הם אינם מסוגלים לשמוח, רוחם שבורה כל כך, מדוע? הרבנית חגית שירה בטור מפעים לפרשת בשלח על רגעים של גאולה אישית שדווקא באותם הזמנים אנו חשים את כל החולשה והכאב | דלגי על תחושות אלו ותמשיכי לשמוח
- הרבנית חגית שירה
- ט"ז שבט התשפ"א
מצרים מאחור. העם צועד בתוך תהליך גאולה היסטורי ואדיר שעוד יוזכר בכל יום עד ביאת גואל. מלאכים בשמים שרים ומשבחים, הקדוש ברוך הוא בעצמו בידו החזקה ובאהבתו מוציא את בניו, והבנים? רוחם שבורה כל כך.
הם שומעים את השירים והתשבחות, הם מבינים שהם בחוץ. זהו. זה נגמר. נגמר הפחד. נגמרה העבודה. הם צועדים בדרך חדשה, יפה ומבטיחה, אבל, הם לא מסוגלים לשמוח!
מוכר לך? לפעמים דווקא אחרי שאת מצפה למשהו, מחכה וממתינה לו בלי סוף, דווקא כשבאה הישועה השמחה ממך והלאה... כן, דווקא הכלה בימי השבע ברכות היא הכי פחות שמחה, ודווקא זו שחיכתה שנים לפרי בטן וסופסוף זכתה להיות אמא - היא הכי פחות עליזה,
וזו שאחרי תפילות אינסופיות זכתה לבית מרווח מרגישה בלבול נורא, וזה שנפלה עליו ירושה שמנה אחרי שנות עוני וצמצום ארוכות לא מאושר בכלל!
אומר הזוהר הקדוש בפרשתינו דבר נפלא: כשאדם עוזב עבודה, אז יודע את שברון העצמות ושברון הרוח. כך ישראל, כשיצאו ממצרים, אז טעמו טעם המוות, במצרים הם לא הרגישו את הקושי כי הם שרדו, רק כשיצאו הם הרגישו את העצמות שלהם כואבות, פתאום כל שנות השעבוד זרקו חיצים בבשרם והכאיבו, רק אז הם הרגישו את הנפש שלהם שורפת את שנות הבדידות הארוכות, את האובדן ואת החוסר בבית ומשפחה חמה.
פתאום נעמדו מולם הנוגשים הרעים שלעגו ופגעו וצרבו את בשרם, פתאום הכל צף, פוצע, חי ומוחש.
כי זה טבע האדם אומר רשב"י. זה הטבע, נשמה, שדווקא כשתיגאלי - תיבהלי! כן, מול הכלה נעמדות שנות הבדידות והציפייה, ולאמא שסופסוף זכתה כואבים הטיפולים האינסופיים שמשום מה לא כאבו בזמנם כי היא נלחמה ורצתה לזכות.
כן, זה שהתעשר לא מאושר כי פתאום צפים לו הרגעים האלה שהוא היה בלי שקל לפני שבת. והאמת, זה לא תמיד במודע, אבל זה שם, וזו נקודה שלא תמיד יודעים לשים עליה את האצבע.
ממשיך רבי שמעון ואומר: והקדוש ברוך הוא ריפא אותם, שכתוב וה' הולך לפניהם יומם וכו'. וכל הדרכים מעלות ריחות של רפואה, ונכנסים לגופם ומתרפאים, והיו שמחים ונחים ברוחם, את מבינה?
כשהשם מביא גאולה הוא הולך לפנייך! כן, יש את התהליך הטבעי שמעלה בך רגשות וכאב - אל תישאבי לתוכו, דלגי מעליו, כי שוב, השם לפנייך, שאי אליו עיניים - הוא נתן לך טוב עם ריח של רפואה לרגש וללב, התמקדי בשמחה, מלאי את ליבך באמונה ובהודיה והזכירי לעצמך שוב ושוב: זה השם שנתן, ברוך השם, בידו החזקה ובאהבתו הגדולה - זה השם שנתן!
מוקדש לכל הישועות שהיו ויהיו בקרוב ומתרחשים ברגע זה ממש - אמן!
שבת שלום
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות