חוצפה בגיל צעיר: ממה היא נובעת, וכיצד להתמודד?

שו"ת נפלא בנושא חינוך הילדים עם בתיה וגשל - מנחה למודעות הורית, והפעם עם שאלה נוספת בנושא חוצפה אצל הילדים הקטנים יותר שבבית וכיצד מתמודדים עם בעיות משמעת והתנהגות לא הולמת.

ח. שואלת: מה עושים כשהילדים מתוקים מאד, לפעמים עונים לא בכבוד לאמא ואבא.. מה מגיבים? ואיך נין לגרום להם שלא יחזרו על כך שוב?

בתיה עונה: נמשיך לדון בנושא המכאיב של החוצפות, שעלה מהרבה אמהות, אך הפעם נדבר על גיל של הילדים קטנים יותר שהם עדיין ברי חינוך, (להבדיל מהגיל המבוגר שכתבתנו קודם שהם כבר לא ברי חינוך ולכן הטיפול הוא שונה) .

אז כאן בנוסף לנושא הגבולות שלי כבנאדם שהזכרנו אתמול, שאף אחד לא ממעיט מהערך שלי בשום סיטואציה.  כאן יש את הגבולות שעלי להציב לילד למען טובת חינוכו.

ולכן כשהילד מדבר דיבורים לא ראויים, אפי' כאשר לי אישית אין בעיה וזה לא מפריע לי, (גם בגלל שעשיתי לעצמי את הגבולות שכתבנו אתמול..)

אבל מחובתי לדאוג למענו חינוכו, שדיבור מסוג זה לא יכול להתקיים בביתנו...ובכלל לא לצאת מפיו.. אז בדיוק כמו שאדאג לו לצרכיו לאוכל וכו' עלי לדאוג גם על תרבות דיבורו. וכשנתבונן מה הסיבות שגורם לילד להתחצף (לעומת בוגר), החוצפה יכולה לנבוע משתי סוגי סיבות.

 סוג 1 - הילד פשוט לא יודע להתבטא כראוי, או שהוא מחכה בתמימותו את עולם המבוגרים.... (שזה כבר נדרש לעשות בדיקה האם באמת אנחנו לא מלמדים אותו לדבר כך)

או שהוא מדבר כמו שהוא משוחח עם חברים, ואין לו עדיין את הרגישות להבדיל בין חבר להורה.

ובסוג זה יש לפעול  בהדרכה עניינית סבלנית ומסבירה,

כמו למשל: לאמא לא אומרים: לא רוצה! ולא בא לי..! וכו'

אומרים לו: אתה יכול לשאול - את מסכימה שהיום אני לא יעשה את זה? או, את יכולה בבקשה לבקש שמישהו אחר יעשה את זה? וכדו'

 סוג 2 - מגיע כהזמנה להתגרות מצד הילד כדי לבדוק גבולות. ודווקא כאן מגיע החלק של העבודה הפנימית שלנו לא להיגרר להזמנה של הילד ולא להיכנס איתו לריקוד משותף שהוא מנסה לנהל אותי ולהרקיד אותי, ואי לכך תנסי לזהות מה הילד מצליח לשלוף ממך:

אולי מושפלת? אולי אני נבהלת והוא מתחיל להזכיר לי מישהו? אולי אני דואגת על המידות המושחתות?

אז ברגע שתעצרי את הריקוד שהוא סוחף אותך אליו, זאת אומרת, לא תפרשי את דיבורו כמשהו שאמור לפגוע בך, או מוכיח משהו על תכונותיו, אלא תביני שהילד מנסה לגרור אותך רק כדי לחוש שייכות אלייך, אז תוכלי לשנות את הריקוד.

ואיך את משנה את הריקוד? אחרי שזיהית את הרגש שקופץ לך, תוכלי להחליף אותו ברגש של הבנה והכלה לצורך העמוק של הילד, וזה ימוסס את הרגש השלילי, (נסו והווכחו),

ומקביל גם להציב לו את הגבול הברור, שבבית שלנו לא מדברים כך!!! וכשזה חצה מבחינתך את הקו האדום, תעצרי זאת בצורה מוחשית ומידית. (כמובן לא ממקום של מאבק)

אפשר לשטוף את הפה... או בכל צורה אחרת שמתאים לך.

ואל תשכחי כמובן את טיפ הכבוד...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!