המשפט המוכר שמשדר חולשה: תתחילי להיות יצירתית
המשפט המוכר – "אני סופרת עד 3 " משפט הנראה כאיום, אך משדר חולשה, מה שגורם לילדיך לא להקשיב. מה יגרום להם להעריך אותך יותר? וכיצד תצליחי לשדר שאת עקבית, ללא כעס או צעקות מיותרות?
- יוכי דנחי
- כ"ח טבת התשפ"א
אני סופרת עד 3!
גם את סופרת עד 3? כאילו רוצה להעניש אבל עוצרת את עצמך? כאילו באה לאבד שליטה אבל מחזיקה את עצמך בכח? נותנת לו עוד הזדמנות אבל לא בטוח מאמינה בו? אז מה עוזר לך שאת סופרת עד 3?
בואי נקצר את הדרך ואגיד לך, שכל פעם שאת סופרת עד 3 את רק מחריפה את המצב.
למה? כי זה איום! ואיום משדר חולשה. וכשאת משדרת חולשה הם מצפצפים וזה ממש לא מדגדג להם, את יודעת מה?! גם אם הם עושים כמה פרצופים שלא מזיז להם, יכול להיות מאד שאת ממש מפחידה אותם ואם הם עשו את מה שאמרת, הם לא עשו כי הם רצו לשתף אתך פעולה, הם עשו את מה שרצית כדי שתעזבי אותם בשקט. כדי שהדבר המאיים הזה יפסיק לאיים ולהפחיד אותם וגם לא בא להם להתעסק עם משהו יותר גרוע כמו מכות ומלחמות.
אז בואי תפסיקי עם זה! תדעי שנכשלת מראש וזה אבוד לך אם התחלת לספור. ראית שהוא לא עושה את מה שאמרת? תענישי! אבל זה לפני שאת מגיעה לקצה, כי אם הגעת לקצה, כבר הפסדת אותו, את לא מענישה כדי לחנך, את נוקמת!
אז אם זה קרה בזמן הרווחת בגדול אותו ואת שיתוף הפעולה שלו. אמרת לפחות 3 פעמים את אותו דבר והוא לא עשה? תודיעי " חיים כנס בבקשה לחדר להירגע" תסובבי את הראש ותלכי, תני בו אמון שהוא יקשיב לך.
אם איימת, או התעלמת עשית הרבה יותר גרוע ממה שאת חושבת. הוא לא טיפש הילד החכם שלך, הוא מחכה לראות שאת בטוחה, יציבה, ברורה ועקביות זה בדיוק זה.
הוא עבר על כלל בבית? למשל, כולם בבית יודעים שלא מרימים ידיים אחד על השני ואת בטוחה שזה ברור לכולם שזה קו אדום והם יכולים לריב אבל להרביץ לא ויהי מה. והוא בכל זאת הרים יד?
את מענישה! לא מחכה, לא נותנת לו לספר סיפורים הוא חייב לראות שאת עקבית בכללים שהצבת וגם חייב להרגיש שיש תוצאה למעשה שלו.
ואת ממש בנוח מודיעה, "ישראל, הידיים שלך צריכות מנוחה בוא תניח אותם על הספרייה ותספור עד 15". זה נשמע לך מצחיק?
יכול להיות, אבל עונש זה לא דבר שצריך להיות כואב, או מפחיד או קשה. עונש יכול להיות גם מצחיק, מה זה משנה? העיקר שהוא יזכור וילמד את הלקח.
אני נזכרת כשעברנו דירה לבית עם חצר, מאד חששתי מכל מיני זוחלים שיכנסו לבית והיה חשוב לי שהילדים יקפידו לסגור את הרשת של דלת היציאה לחצר, אחרי תקופת הסתגלות אחד הילדים המתוקים שלי היה שוכח באופן קבוע, להגיד שוב ושוב לא עזר, לכעוס ולהפחיד שיפגוש לטאה במיטה שלו גם לא יעזור פשוט הענשתי,
בזמן שהוא שכח, החזרתי אותו לדלת היציאה אמרתי לו שיחזיק את הרשת ויעמוד על המסילה ויגיד רשת, רשת רשת 10 פעמים, הוא עשה את זה והתפוצץ מצחוק וגם אני אבל הוא למד את לקח וזכר לפעם הבאה.
את מבינה מה זה עונש? זה להיות יצירתית!
"זה קשה" אמרה לי יעל, "אני לא יודעת באילו עונשים להעניש" אז אני ממש צחקתי ואמרתי לה, שאני שמחה שאלו הבעיות שלה כרגע (היא הגיעה אלי עם בעיות ממש ממש קשות של משמעת).
להיות יצירתית זה הרבה יותר קל מבעיות משמעת ומלחמות, כעסים, מריבות, צעקות ורגשות אשמה. אני בטוחה שאת מסכימה איתי.
אז מה את אומרת? רוצה לחשוב על עונשים יצירתיים? כאלה שפשוט יעזרו לילד שלך ללמוד שאת רצינית ועקבית ושעם אמא לא משחקים משחקים וזה יגרום לו להבין וללמוד?
ואל תשכחי בזמנים האלה עכשיו כשהילדים בבית לנצל כל רגע ליהנות איתם ומהם תזכרי שהם הזיכרונות שילכו אתך לנצח.
מאת: יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות