בסגר השלישי מקדשים שם שמים, שומרים על ההנחיות ולא מלשינים

מתחילת מגפת הקורונה, הציבור החרדי גילה אחריות גדולה, לא סתם אחריות, אלא בגרות הראויה להערכה רבה. כל מי שהסתובב ברחובות הציבור החרדי בשנת הקורונה האחרונה, יכול היה לראות את המאמץ לשמור על ההנחיות, וזאת למרות חוסר הסברה מצד הרשויות באופן שזעק לשמים, כאשר החרדים ברובם אינם מקבלים את העדכונים בצורה יעילה כמו האזרחים החילונים.

גם אלו שהיו בביתם בסגר, למרות הקושי הרב שהיה מנת חלקם של משפחות ברוכות ילדים, נשארו במסירות נפש בביתם ונזהרו שלא לגרום להדבקה בשום צורה.

גדולי ישראל, עיני העדה ומנהיגי הציבור החרדי שמפיהם אנו חיים, נתנו הוראות מפורטות כיצד לנהוג בתקופת המגפה בכל שלבי הסגרים ולימדו אותנו מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. הציבור החרדי שמורגל בחובת "ועשית" שמר עליהן מכל משמר.

מבלי להיכנס למה קורה או לא קורה אצל אחינו החילונים, אם שומרים על כללי משרד הבריאות או לא שומרים, אנחנו יודעים את האמת, שכל אדם חרדי נולד אליה וחי על פיה: הציבור החרדי נשמע להוראות גדולי הדור. כך היה מאז ומעולם וכך יהיה עד עולם.

גם היום, בהוראה הברורה של גדולי ישראל בנוגע לתלמודי התורה, זכינו לקבל הנחייה ברורה ביותר, כיצד לנהוג באשר ללימודים, כיצד לנהוג עם הילדים בבית, אין פרט שלא קיבלנו לגביו הוראה ברורה ומסודרת.

נכון, תמיד יש את אלו שימשיכו לקיים לימודים באופן שלא מקובל אולי על החילונים ומשטרת ישראל, הם יכנו זאת "הפרה חמורה", הם יעלו על כך בקמפיינים מוטים בערוצי התקשורת. בעיניהם, הם קבעו סולם הנחיות על פי סולם הערכים החילוני שלהם, וכולם צריכים ליישר קו. נכון, יש אצלנו השומרים על הנחיות הבריאות, תוך כדי קיום לימודים. לימוד התורה ועולם החינוך הם בציפור נפשנו. כולנו יודעים זאת. ועל כן ישנם ראשי ישיבות וגדולי תורה המורים לצאן מרעיתם להמשיך את קיום הלימודים.

את החילונים זה פחות מעניין. אין בכך חידוש. לא נולדנו כדי למצוא חן בעיניהם, לא מפיהם אנו חיים ולא נשקיע מאמץ כדי לשכנע אותם, באשר לסולם העדיפויות של הציבור החרדי, דהיינו הערך הנשגב של המשך קיום הלימודים אל מול שמירת הוראות הבריאות, נקבע על שולחנם של גדולי התורה. ולכך לא כלפיהם מופנים דברינו.

דברינו מופנים כלפי הבית פנימה, שלשם יש בהחלט מקום להשמיע ביקורת, יש מי שישמע. במחננו התקבעה לצערנו תופעה כואבת, בה נראה שיש מי שאיבדו את הקווים וחצו את גבולות הפרופורציה, גם אם ראשית כוונתם הייתה טובה.

אנו מבקשים לתהות בקול על אותם אלו שמצאו לעצמם עיסוק אובססיבי בהלשנות לרשויות, פוקחים הם עיני צייד ומגישים תלונות על ימין ועל שמאל, כביכול מישהו מינה אותם לתפקיד. העובדה שתולדת מעשיהם גורמת לחילול שם שמים גדול, בפרט בתקופת הסגר, זה פחות מעסיק אותם.

לצערנו, אל שולחן המערכת הגיעו במהלך השנה האחרונה סיפורים רבים, בעיקר בעונת החתונות, בהם נהרסו שמחות של זוגות שרק רצו לבנות בית בישראל, בתי כנסת שנסגרו ועשרות יראים ושלמים שקיבלו קנסות בגלל רדיפה והלשנה.

ונשאלת השאלה: מדוע אותם מלשינים, הדואגים לסכנת הבריאות, לא רצים לשתף פעולה עם המשטרה בערים החילוניות? האם נסתמו עיניהם מלראות את האכיפה הסלקטיבית והיד הקשה המופנית כלפי הציבור החרדי כולו? כן, גם ילדות קטנות שכל חטאן בשגגה היה שהמסכה לא כיסתה את אפם, האם מציאות עגומה זו לא אמורה להילקח בחשבון, שהתוצאה מהעובדה בה מערבים את המשטרה "בסיפור", יכולה להסב נזק בקנה מידה היסטרי ל"פורעי החוק"? ידוע שישנן שכונות מגורים שלמות שרובם ככולם חלו בנגיף, והדברים מוכחים באחוזי התחלואה כיום, מה הדחף שלכם שוחרי הבריאות, להלשין עליהם?

ושאלה אחרונה ונוקבת: רק בסגר הקודם הורו גדולי הדור להמשיך את תלמודי התורה, ואכן רבבות ילדי החינוך החרדי רובם ככולם המשיכו בלימודיהם. מה אז הייתם אומרים, רודפי הצדק, האם הייתם מסכימים שיהיה איזה שכן שזה "לא נראה לו", וילך וילשין, ילך ויכפיש?

ומכאן קריאתנו, הפעם מקדשים שם שמים, לא מלשינים ומציקים לאחינו – שומרים על הכללים כפי הוראות גדולי הדור.

רק בריאות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!