רעידות קלות בעליה: מה הקשר בין רכב 'גיר רגיל' לחיי נישואין?

ידועים דברי רבותינו בתלמוד: "כשם שפרצופיהם אינם שווים כך דעותיהם אינן שוות". דהיינו, לדבריהם מה שהופך אותנו לבני אדם שונים, אלו הם הרצונות השונים שלנו.

כך בדיוק אנו צריכים להתייחס לקשר הזוגי, להבין שיש בכל אחד מבני הזוג רצונות ושאיפות שונות שנפגשים בצומת אחת על מנת לחבור ולהיות 'רצון' אחד.

שהרי מוסכם לכל, שכל אחד מבני הזוג כיון שגדל במשפחה שונה ובסביבה אחרת, הוא מביא עמו לחיי הנישואין את ההנהגות שהורגל אליהם, את מה שראה בסביבה בה הוא גדל, ועם זה הוא חפץ להקים את ביתו.

וא"כ יש כאן שתי 'רצונות' שונים שעליהם לחבור יחד תחת המערכת הזוגית, תחת הרצון ההדדי לחיות יחד.

אך טבעי הוא, שבהתחברות הזו יתגלעו במשך הזמן חילוקי דעות שמקורם ברצונות השונים המרכיבים את התא המשפחתי. עימות כזה בן 'הרצונות' השונים הוא האחראי לוויכוחים המלווים את המערכת הזוגית. אין צורך לחשוש מכך. להיפך זהו דבר חיובי. אלא שצריך להכיר את תורת הוויכוח, לדעת איך להתווכח, כדי שחלילה לא יהפוך הוויכוח למריבה.

ניתן לדמות את תחילת הקשר הזוגי, להנעה של כלי רכב מסוג 'גיר רגיל'. המנוע ותיבת ההילוכים הם שני גופים שונים, ע"מ שהרכב יוכל לנוע צריך לחבר את כוח ההנעה שבמנוע לכוח התנועה שבתיבת ההילוכים, וזה קורה ע"י שחרור איטי של דוושת הקלאץ', היוצר חיכוך קל בתחילה שבסופו הרכב נוסע, ופירושו שהמנוע ותיבת ההילוכים הפכו ליחידה אחת ממש. ואם זה בעליה ישנם רעידות קלות שמיד לאחריהם יש את ה'זינוק בעליה'.

כך בדיוק נוצר הקשר הזוגי, בתחילה ישנם שתי כוחות שונים האמורים לחבור יחד ע"מ לנוע להמשך נסיעה משותפת לאורך ימי חייהם. וכיון שלכ"א יש את הרצונות שלו, ממילא נוצר 'חיכוך קל' או אפי' 'רעידות' שלאחריהם מגיע הזינוק בעליה המשותף.

וא"כ הוויכוח הינו הליך טבעי וחיובי המעיד על בעליו שחפצים הם לשתף את המערכת הרצונית האישית שלהם, לכדי רצון משותף אחד, ההופך אותם לבני זוג הנעים כיחידה אחת.

עלינו לזכור תמיד, ויכוחים וחיכוכים (לא מריבות) הם לא בן בני הזוג, אלא בן מערך הרצונות שלהם. בני זוג שבחייהם לא חווים ויכוחים אינם ראויים להקראות בני זוג!!  בני זוג הם אלו החפצים לשתף את מערכת הרצונות שלהם, להפכם למערך רצונות אחד. וא"א ששיתוף זה לא יגרום לחיכוכים וויכוחים.

ולכן אם הכל זורם כשורה, אם עדיין לא נוצר וויכוח, יש מקום לדאגה, אבל אם התחילו להתווכח, אפשר לשמוח, כיון שזהו סימן מובהק לחיי זוגיות משותפים, תקינים, ובריאים.

הוויכוח בחיי הזוגיות, משול לכלי עבודה, ביכולתו לתקן ולבנות, לגשר ולאחד, אך גם- חלילה- לקלקל ולהרוס, בכוחו לדרדר את הזוגיות לתהום, אך גם להעצים אותה. כמו בכל תחום גם לוויכוח יש כללים, וכדי להפיק ממנו תועלת חיובית אנו צריכים להכיר אותם.

תחילה עלינו להגדיר מהו וויכוח ומהי מריבה.

וויכוח הוא דיון ער ויתכן אף דיון נוקב, על נושא מסוים המפריע או הדורש שינוי במערכת הזוגית, כ"א טוען את טענותיו בענייניות ובשכליות, בלשון נקיה ומכובדת.

מריבה בדר"כ זהו השלב שאחד מבני הזוג מחליט 'לשבור את הכלים', שאז הופך הוויכוח מנקי, מכובד וענייני, לבעל אופי קשה עם אלימות מילולית.

דהיינו כאשר מערבים את 'ההורים שלך' או את 'הטבע המגונה של ההורים שלה' זהו ריב, וכן כשמערבים תכונות אופי חלשות בוויכוח, עצלנות, דחיינות וכדו', זוהי מריבה.

וגרוע מכל, כאשר משתמשים במידע רגיש מהעבר שבן הזוג גילה ברגע של שיחה רגועה, והופכים אותו לכלי עזר בטענה נגדו, לא רק שזה הופך את הוויכוח למריבה, אלא שיש בכך גם איסור הלבנת פנים, ובנוסף, גרימת מחסום רגשי שימנע מבן הזוג בעתיד, אף לאחר שישלימו בניהם, לגלות מידע רגיש, ביודעו שביום פקודה... יתכן שישתמשו בכך נגדו.

וא"כ לסיכום, ויכוח הינו כלי עזר יעיל ונצרך לקשירת מערך הרצונות הזוגי, אלא שצריך להיזהר שלא להיגרר למריבה, שהיא הופכת את הוויכוח לכלי משחית. ולכן, ויכוח הינו דיון ענייני.

מריבה, כאשר מערבים רגשות שליליים, תכונות אופי חלשות, ומידע רגיש מהעבר על בן הזוג.

במאמר הבא, נלמד בעזרת ה', מהם הכללים לוויכוח נכון.

 מאת: הרב ישראל מאיר רבי, מרצה ומגיד שיעור

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!