"הותיר חלל עצום": מכריו של הרב דניאל סופדים לו

טרגדיה בביתר עלית. תושבי העיר קיבלו בתדהמה ובצער רב את הבשורה המרה על הסתלקותו על הרב המחנך, פנחס דניאל זצ"ל.

גם בתקופה הבלתי נורמלית בה אנו חיים. גם כשצרות אופפות מכל צד, גם כאשר לצערנו אנו נחשפים לאסונות ולמקרים נוראים – הסיפור הזה הוא טרגדיה נוראה. המקרה הזה הוא קטסטרופה...

"יוצא לו יהודי יקר שבערכין מביתו. צעיר ונמרץ. כבכל ערב יודעים בני ביתו וילדיו הרכים שאבא הולך ללמוד וללמד", משתפים מקורביו. "בעוד כמה שעות יחזור להניח מעט את הראש לאגירת כוחות ליום נוסף של הרבצת תורה, של עמל ויגיעה, של עשייה למען הכלל והפרט. הוא יוצא מהבית. נושק למזוזה. עוד רגע קט הוא יצעד לכולל ערב שלו, שם ממתינים לו שמונים אברכים, ובדרך הוא קופץ לחתונה של אחד האברכים מהכולל שלו, להשתתף בשמחה ולאחל מזל טוב.

"ולא, הוא לא הגיע הערב לכולל ערב. פחות משעה לאחר מכן מתברר שהוא כבר לא ישוב לשם יותר. גם לביתו, לאשתו ולילדיו הרכים הוא לא יחזור עוד.

שם בחתונה, באמצע השמחה הוא לופת את לבו ומתמוטט, וברגע אחד משיב את נשמתו הטהורה ליוצרה. מסתלק בפתע פתאום ועולה בסערה השמימה..."

אל תעמדו מנגד, בואו לקחת חלק בגיוס ההמונים למען המשפחה האומללה>>>

הרב דניאל מותיר אחריו חלל ענק. שבר עצום. אלמנה ויתומים כואבים ושרופי לב. תלמידים, ידידים ומכרים הלומי רעם, שצריכים לצבוט את עצמם בכדי להאמין שהדבר הנורא הזה הוא מציאות קיימת.

הרה"ג רבי פנחס דניאל זצ"ל, אברך שטרם מלאו לו ארבעים וחמש שנות חיים. וכבר כל כולו תורה והרבצת תורה. מחנך בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. מגיד שיעור אהוב על תלמידיו. ראש כולל ערב מוערך ששמונים אברכים מכל החוגים והעדות חוסים בצלו שנים רבות. טוהר יהודי של תורה ויגיעתה נסוך על פניו. נעימות בלתי מצויה וחיוך תמידי מאירים לכל מי שבא אתו במגע. ענוות חן וטוב לב שופע. כל מי שהכירו, שנפגש בו אי פעם, ראה בו דמות מופת של אדם שלא חסך מזמנו למען הזולת. שדאג וסייע לכל נצרך. שכיתת את רגליו למען האברכים שלו. שדאג בכל כוחו ומאודו למילגה שתשולם בזמן. שארגן חלוקות – בשר. עופות. שמן זית. תלושים ושפע של טוב לחגים, כדי שיהיה להם לאברכים. שירגישו שדואגים להם. שמייקרים את תורתם ויגיעתם.

לב ארי, לב ענק, לב רחב שלא הפסיק לחשוב על הזולת. לב שהיה עסוק 24 שעות ביממה בשלשת עמודי העולם 'תורה עבודה וגמילות חסדים'. עם כוחות נפש עצומים ובלתי נלאים למען אחרים. על טובתו העצמית לא חשב כלל. את כל זמנו הקדיש עבור אחרים. לתת ועוד פעם לתת. לייעץ. לחבר. לדאוג לחסרי ישע. לאלמנות וליתומים. כיסיו היו מלאים תדיר בכספי צדקה, לזה נתן ישירות. ומזה ביקש להעביר לאלמנה פלונית. לאחר העביר כדי שיתן לאברך שנמצא במצוקה כספית. איש של מסירות נפש ושל מסירת כל כולו למען הזולת.

הלב הזה נמס בפתע פתאום. כרע נפל על משמרתו ללא הודעה מוקדמת. הסתלקות כזו ברגע כמימרא היא רעם ביום בהיר, נורא.

'קרבן צבור' – כפשוטו ממש. אין מילים אחרות בהן ניתן לתאר את המציאות הנוראה הזאת מלבד 'קרבן צבור'. כזה היה בחייו וכך עלה בסערה השמימה. את כל כולו הקריב למען הצבור. את חלבו ודמו מסר למען הכלל בחייו. וחלבו ודמו עולים כעת, כליל כעולה, לפני שוכן מרומים כ'קרבן צבור' של העיר ביתר עילית.

בלתי נתפס.

הכאב של כולנו נוראי. ממיס לבבות. שובר ומרסק.

בואו לקחת חלק בגיוס ההמונים למען המשפחה האומללה>>>


הרב פנחס דניאל בחתונה • קרדיט: יח"צ

וכשנחשוב על האלמנה השבורה. על שבעת היתומים רכים, שאף אחד מהם הוא לא זכה להכניס לחופה. אוי ואבוי, כמה הכאב נורא. שובר. מרסק. מה יהיה על הבית שלהם? מי יעמוד לצדם בשעה בה ספינתם עוברת טלטלה כה עזה? מי יחייך להם את החיוך הנצחי של אבא? מי ילמד איתם בשבת? מי ישאל שאלות על מה שלמדו במשך השבוע בתלמוד תורה?. מי ישיר שירים של שבת קודש? מי ירקוד אתם לחיבוב מצוה כפי שאבא נהג תמיד?

ומי ילווה אותם בשעות הקשות והנוראיות הללו? אבא היה המשענת, החוסן. והוא איננו. הוא לא הודיע שהולך. לא הכין אותם למצב החדש והנוראי הזה אליו הם נפלו ברגע אחד. מי ידאג להם? מי?

הציפייה היא כי לכל הפחות, תושבי העיר הקרובים אל החלל, יתנו כתף למשפחה הכואבת, מתוך הבנה כי כולנו מוכרחים להיות שותפים בהוצאות העצומות של ה'קרבן צבור' הזה. כולנו חייבים להם הכרת הטוב על האבא עם הלב הענק שעשה כה רבות למען ביתר וחכמיה. למען אנשי העיר וצרותיה. למען תלמידי החכמים ועמלי התורה שבה.

בואו לקחת חלק בגיוס ההמונים למען המשפחה האומללה>>>

הוא הותיר חלל עצום. חלל פיזי וחלל ממוני. אם אין אנחנו להם מי להם? כעושה ומעשה לעניני צדקה וחסד הוא היה מאלו שנרתמו בזמנו להרבות שותפים לארגונים שדאגו לקרנות עבור יתומים ואלמנות, אך הוא את עצמו שכח. הוא חתם, וחסרון פרטים גרם שהקרן לא תקלט. וברוב טרדותיו הוא אפילו לא שם על לבו שהוא נותר בחוץ. ועכשיו, שקרן כספית כה נחוצה להם, דוקא משפחתו שלו נותרה בלי קרן שתועיל במשהו למילוי החלל הכספי.

עלינו לדאוג לאלמנה השבורה. לפעול משהו למען שבעת היתומים הרכים. לתת משלנו עבורם. שלכל הפחות המצוקה הכספית לא תוסיף כאב על כאבם הנורא. אנחנו לא יכולים להחזיר להם את אבא. לא נהיה שם במקומו בשעת חופתם. אנו לא יכולים להיות שם במקומו. אבל כיהודים שמבינים את גודל המצוקה והכאב השורף, ומנסים מתוך לב טוב והכרת טובה עצומה לסייע להם באמצעות הוראת קבע כהוראת הרבנים שליט"א – אנחנו יכולים.

יכולים אמרנו?

לא. לא יכולים...

חייבים!

מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי בירך את כל התורמים ש"יתברכו בברכה והצלחה ויזכו לגן עדן", מה שהביא רבים ליטול חלק בעזרה למשפחה ולו בכדי לחטוף את ברכת הגר"ח שכידוע לא שווה ריקם.

"הננו בזה לבקש ולחנן פני תושבי עירנו והקרובים אל החלל, לעמוד לימינם בשעה קשה זו" מתחננים חבריו וקרוביו. "בפרט שבחיי חיותו היה הוא ממעמידי התורה בעירנו בהחזיקו כולל גדול וחשוב עם כשמונים אברכים עמלי תורה, ומעמודי התווך של עירנו בריבוי צדקה וחסד, ומחובת הכרת טובה מוטל על כל אחד ואחד להעמידם ולהחיותם, לסעדם ולתמכם בנתינה חשובה, בכדי שלכל הפחות עניני הממון לא יתווספו למצוקתם ולכאבם הרב".

ממקור הברכה יתברכו כל מכירי הטובה והעומדים להם בשעת דוחקם, למילוי כל משאלות הלב לטובה ולברכה, ולא נדע עוד שוד ושבר בגבולנו, רק אך טוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו.

בואו לקחת חלק בגיוס ההמונים למען המשפחה האומללה ולכות בברכת מרן שר התורה>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!