כך תאבחנו בעצמכם ע"פ סגנון הדיבור / פרק ב'

בפעם הקודמת דברנו על אבחון רגשי על פי סגנון הדיבור, הסברנו על מספר סגנונות דיבור, כעת עם 11 סגנונות דיבור נוספים, שתוכלו לדעת באמצעותם את אופי המדבר ולאבחן את אישיותו

המספר הכול – הוא מספר הכול בין אם רוצים לדעת ובין אם לאו. סובל מחוסר ביטחון עצמי ומחוסר גבולות. הוא להוט להתחבר עם הזולת ולכן מספר הכול, אך הוא לא מודע כמה הוא נהפך ללעג בעיני הזולת [לכל הפחות בתת-המודע]. אדם זה צריך לדעת שהוא שווה ומוערך כמות שהוא, והוא לא צריך לנטרל את אישיותו בשביל לרצות את הזולת, היות שהזולת לא מעריך את מי שלא מעריך את עצמו.

ההולך סחור סחור – הוא אינו מדבר ישירות ואינו מגיע לעניין. מדבר בפתלתלות ובמילים מסובכות ומטשטשות. אנשים המדברים סחור-סחור מסביב לעניין, אוגרים בקרבם הרבה מאוד פחד ואינם רוצים לעשות גלים. לפעמים הם סבורים שהם מדברים ברור, אך לבסוף הם מגלים באיחור שנכשלו כישלון גדול בהעברת מסריהם.

הישיר [הבוטה] – חסר מודעות לדיפלומטיה ולהשפעת המילים. הבוטים אינם רגישים, ובריונים. אנשים אלו מדברים בכנות גמורה, כי כך הם רוצים יחס נכנע מאחרים, כתוצאה מההפחדה שלהם. אולם למעשה הם אינם זוכים ליחס הרצוי מאחרים אלא להיפך, הם דווקא זוכים ל'חברים רבים – מרוחקים'.

המתנצל מדי – אומר יותר מפעם אחת 'סליחה', 'אני נורא מצטער', 'מתנצל'. כשזה לא נובע מצניעות מוסרית - טיפוס זה סובל מחוסר הערכה עצמית. הוא לא מאמין שמגיע לו ושמותר לו לטעות. חי תמיד בפחד וחשש להרגיז אחרים, אפילו בטעות. המתנצלים מדי אינם מאמינים שמישהו יטרח עבורם או יתיר להם לדבר עימם. הם לעיתים רבות שתקנים ויושבים בפינה כדי לא 'להרגיז'. הם גם לא מסכימים לקבל שבחים כתוצאה מדימוי עצמי נמוך, וכשקיבלו מחמאה הם ממעיטים בערך המחמאה, ועסוקים זמן רב בקטילה עצמית.

''אני לא יודע'' [על כל שאלה] – אדם זה פוחד לנקוט עמדה, או להתחייב למשהו, מחשש שיפגע במישהו. הוא מפחד מאנשים, ולכן הוא נסגר ולא משתף פעולה ופאסיבי. באופן אבסורדי, דווקא התנהגות זו גורמת יותר להגברת הריחוק החברתי הסביבתי ממנו.

השקרן – אומר תמיד ''לעולם לא אשקר!'', ''אני אדבר איתך בכנות!'', כדי לכסות על שקריו. הוא גם עשוי להשתמש בשפע של ''מממ'' ו''אה''. כשהשקרן בלחץ, הוא עשוי לחזור על מילים ועל ביטויים. לדוגמה: ''בדרך כלל... בדרך כלל זה כך...'' או על חלקי מילים ''זה באמ- זה באמת מוצא חן בעיניי". היות וכך, הוא לוקח זמן לתכנן את תשובתו לשאלה שלא הוכן לה.

שקרנים מדברים סחור-סחור. הם מוסיפים פרטים טפלים כדי לא להגיע לעיקר. העיקר בעיניהם הוא לספק מידע רב כדי לכסות על המידע המוסתר, ושלא יחשדו בהם שהם מסתירים.

זיגמונד פרויד גילה שהשקרן-הזהיר, מסגיר ומגלה את שקריו בפליטת פה, דבר המעיד על חשיפת מידע מודחק. סימן נוסף להסתרה הוא חנופה והפרזה במחמאות שלא לצורך, כדי לכסות על כוונתם הסמויה להשיג אינטרס.

השפתי – מחליף תמיד בין אות שין לסמך [מצוי אצל ילד עד גיל שש או מבוגר עם כאב שיניים או פה]. מבוגר הנוהג לדבר כך תמיד, תקוע מבחינה התפתחותית בגיל זה, ונוטה לעצלות ורישול.

הסלנגי – המדבר תמיד בצורה אופנתית ועדכנית, בהתאם למה שמקובל ומשתנה בחברה, רוצה בכל מאודו להשתייך לחברה.

מספר מעשיות – המספר סיפורים ללא צורך ויותר ממה שהיה צריך לדעת. או שמפליג בסיפורי מעשיות צדדיים כשלא התבקש. ייתכן שהוא אינו דובר אמת. אם שואלים אותו, "איפה היית?", והוא משיב ביותר מדי מידע מיותר או סיפורים ארוכים - זה סימן שהוא מסתיר את המידע החסוי בעודף מידע צדדי.

המגמגם – אדם מגמגם הוא מתוח, נבוך או מבוהל. הגמגום מורכב לרוב מהססנות, מהפסקה ארוכה, מחזרה על מילים.

הממלמל – זהו אדם שמדבר לא ברור ובטון נמוך. לממלמלים יש לעיתים קרובות הערכה עצמית נמוכה. הם עשויים להיות ביישנים, הססנים וחששנים. הם ממלמלים מפני שהם חושבים שמה שיש להם לומר אינו חשוב, ושדבריהם אינם ראויים להקשבה ראויה, אלא רק כדרך אגב. הם אינם בטוחים בעצמם והם מעדיפים להישאר ברקע מאחורי הקלעים. לכן, חלק מהממלמלים כועסים שמבקשים מהם לחזור על דבריהם [על-כן, בבואנו לבקש מאנשים שנוהגים למלמל שיגבירו את קולם, עלינו להשתמש בטון אוהד ואוהב, ולא בוטה].

על סגנונות דיבור נוספים, נרחיב בעז"ה בשבוע הבא

מאת: אליהו עזריאל, מחבר הספר 'שפת הגוף והנפש' ויו"ר מכון התבוננות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!