חיים מאושרים באמת: רק בשיתוף פעולה

"אני עושה את רצון אשתי למען השלום".

כשהבעל עורך קניות לבית, האשה לפעמים מתערבת לו בקניות ולא מרשה לו לקנות חפצים מסוימים שלא לרוחה, ובשביל לשמור על שלום בית, הבעל עושה את רצונה. האם בית כזה יכול להעניק דוגמא אישית חיובית כלפי הילדים השוהים בבית?

תשובה:

צריכים לדעת, כשבני הזוג זוכים לאהבה ולאחדות אמיתית, אין בעולם תענוג גדול מזה. כי מאחר והאהבה שאדם מקבל היא הדבר הנצרך לו ביותר בחייו, ממילא היא ממלא אותו בתחושת אושר שאין כמוהו.

לצערנו בדור שלנו, מטרת האנושות כולה היא לקבל כמה שיותר: 'לתת לעצמי', 'לפנק את עצמי', 'להעצים את עצמי', כי ברור לכל אחד מאיתנו שאם יתנו לו הוא יהיה יותר מאושר. אבל הבעיה היא, שגם בן או בת הזוג העומדים כנגד, חשים את אותו הדבר.

כך מתחולל לו בתת המודע סוג של חשבונאות ופנקסנות: "היא לא נתנה", "היא עשתה", "היא גרמה לי" - אני לא אתן לה! מנגד בן הזוג חושב את אותו הדבר, ונוצרת איזו שהיא קמצנות בלתת בלי לעשות חשבון. התוצאה היא, שאחרי נגמרו הריגושים והפסיקו העיניים להבריק, פתאום מגלים בני הזוג שכדי להיות מאושרים צריך השקעה.

לוּ רק נפקח את העיניים ונשים לרגע בצד את ה'עצמי', או אז הנתינה של עצמינו לאחרים ובמיוחד לבני הזוג, תהפוך להיות קלה, משוחררת ומלאת הנאה. זו לא עבודה אלא מתנה שאנחנו נותנים, לא רק לבן/ת זוג אלא בעיקר לעצמינו.

מחקר שנעשה בתחום האושר בחיי הנישואין, בדק ומצא באופן לא מפתיע, שנשים מאושרות גורמות לבעל להיות מרוצה יותר בחיי הנישואין שלו, כל מה שהוא צריך כדי להיות מאושר - זה לגרום לה אושר. וכשהיא לא מאושרת, הזוגיות צוללת ויורדת ברמת האושר.

והסיבה לכך כפי שעלה במחקר: כי כאשר האישה מאושרת בנישואים, היא תעבוד קשה כדי שגם לבעלה תהיה חוויה חיובית. היא תיתן לו יותר הערכה, היא תתמוך ותעודד אותו יותר, תכין לו ארוחות ותדאג לו מאוד כשהוא חולה. וכשהיא לא מאושרת, כתוצאה מפגיעה ברגשותיה שהיא באה מהעולם הרגש, הרי זה יכול להביאה לייאוש ולחוסר נתינה בכל המישורים שלא כדרך טבעה.

זה הכלל: מי שאוהב – הוא נותן מעצמו. כל מה שטוב לשני – טוב לו, וכל מה שמשמח את השני – משמח אותו. ולמעשה הוא לא מצפה לקבל כלום בתמורה, מאחר והוא כבר קיבל הנאה ותענוג גדול מעצם הנתינה למי שהוא אוהב.

ולכן כל איש ואשה, שנותנים אחד לשני בהנאה את מה שזקוק השני מבלי לרצות לקבל גמול, זה מראה על אהבה שביניהם. והיא הגורם מספר אחד לחינוך טוב, ולילדים בריאים בנפשם, ולסגולה הטובה ביותר לפרנסה בשפע, מאחר והאהבה היא המשכת אלקותו יתברך לעולם. אבל אם כל אחד מתלונן ודורש גמול לנתינה שלו (אפילו בצורה סמויה), הרי לזו לא תקרא אהבה שתוכל להביא להשכנת השכינה בבית.

מאת: הרב דניאל פנחסוב, מרצה ויועץ מומחה לנישואין ופסיכותרפיסט

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!