שוויון זכויות בין בני זוג: מי הוא המנכ"ל בבית?

שוויון זכויות.

בכל חברה מתוקנת, המעסיקה עובדים ופועלים תחתיה, ישנו דרג בכיר, חברי וועד, וכדו'. בין אם זה מפעל או קיוסק קטן, וכמובן אם זה חברת היי-טק גדולה ומפורסמת שסניפיה פרוסים בכל העולם.

בכל מקום שכזה, ישנם את הפועלים הפשוטים בשכר מינימום, עליהם יש את מנהלי המחלקות, ועליהם הסמנכ"ל ועל כולם המנהל הכללי, המנכ"ל בלע"ז.

כאשר ישנו רצון מסוים, לפתח מוצר חדש, או להגדיל את המכירות של מוצר קיים וכדו', המנהל מכנס את כל הדרג הבכיר על 'שולחן הכינוסים הארוך' ודנים בכך. ישנם יועצי פרסום, ישנם יועצי שיווק, וישנם כלכלנים של החברה שמחשבנים בדקדוק מרבי את כל הנתונים, השקעה מול רווח עתידי, האם זה משמעותי וכדאי או שמא לא.

לאחר כל הדיונים, הספיקות וההתייעצויות, הנתונים והעובדות עוברים למנהל, שיחד עם ניסיונו העשיר בתחום- זה שהביאו לדרגתו הבכירה- הוא מכריע לכאן או לכאן. "ובזה נגמר הדיון להיום"...

כל בית בישראל, החיים בו בני זוג וילדיהם, הינו בעצם מפעל קטן החייב ניהול תקין. ישנם צרכים בסיסיים וישנם סדרי עדיפויות. ישנם 'פועלים' פשוטים (הילדים...), וישנם מנהלי מחלקות (הילדים הגדולים...), מעליהם יש את הסגן מנהל (?...), ועל כולם יש את המנהל הכללי...

כך זה חייב להיות, כי אם יהיו שתי מנהלים מקבלי החלטות במפעל אחד, זה יהיה עניין של זמן עד שתגיע פשיטת הרגל...

על בני הזוג להבין, שכדי להצליח לבנות בית נאמן בישראל - לתפארת, עליהם לשבת ולהחליט מיהו המנהל הכללי, ומיהו היועץ. כי לבסוף ההחלטה חייבת ליפול רק ע"י אחד מהם. וזה כמובן לטובת הבית כולו. עלינו לקבל ולהפנים זאת.

אלא שישנם דברים שהקב"ה עשה שיהיו בטבע של האישה יותר מהגבר וכן להיפך. למשל, האחריות לצרכי הילדים, מלבושיהם, ארוחותיהם וניקיונם, וכמובן הסידור הכללי של הבית וכדו', אלו דברים הנמצאים באחריות האישה מטבעה.

וכן הגבר, כל הקשור לענייני פרנסה, לניהול 'חשבון בנק תקין', קניות לבית, סדרי עדיפויות בהוצאות מול הכנסות, השקעות כלכליות וכדו', אלו דברים שבטבע הגבר לפקח על כך. כך ה' ברא את העולם!.

יתכן אמנם שישנם זוגות שאצלם זה שונה, והגבר מבין פחות בניהול פיננסי, ולכן מעדיף הוא שהאישה תיקח גם עול זה על כתפיה. אבל גם במקרה כזה צריכה היא עדיין להתנהג בחכמה ולהתייעץ עם בעלה ולתת לו הרגשה 'כאילו' לבסוף זוהי ההחלטה שלו.

וא"כ, אי אפשר לדרוש מבן הזוג השני לגלות אחריות וניהול נכון, בתחום שלא שייך לו, במה שהקב"ה לא ברא לו בטבע.

האישה צריכה לזכור שה' נטע בה רגש אימהי של אחריות עצומה לילדיה, לעולם היא לא יכולה לצפות לכזו אחריות מבעלה. ולכן, גם כשנראה לה שהאב אינו מתנהל כהוגן עם ילדיו, זה לא מחמת רשלנותו, אלא משום ריבוי האחריות הטבעי שיש בה.

וכן להיפך, על הגבר לזכור שהקב"ה נטע בו רגש של אחריות כלכלית, וזוהי הסיבה המביאה אותו לטרוח יותר בפרנסת הבית, ואם יש מתח כלכלי מסוים, הוא יותר מושפע מכך. ככה זה, כך ה' ברא אותו.

ולכן כשהאישה רוצה להוציא סכום גדול לקנייה מסוימת הנראית מיותרת בעיני הבעל, אין זה חלילה מחוסר התחשבות בעמלו, אלא משום שהוא יותר רגיש בנושא מטבעו. ולכן עליו להסביר לה בעדינות ובחכמה, לשתף אותה מעט בהתנהלות הפיננסית שבאחריותו, וכך תיתכן הבנה הדדית.

בכל מצב צריך לזכור שאפשר וצריך להתייעץ ולקיים דיונים, אבל ההחלטה חייבת להיות על פי מנהל אחד. אם זה בתחום אחריות האישה, על הגבר לתת לה את ההחלטה ורק לייעץ לה כלכלית... ואם זה בתחום השייך לגבר, על האישה לתת את ההחלטה לבעל כמובן לאחר התייעצות משותפת... בנושאים כלליים אחרים, מי שהוחלט שהוא המנהל- שזהו בדרך כלל אמור להיות הגבר שכך ה' ברא את טבעו שנאמר: "והוא ימשול בך...", כיוון שהוא מחליט עם השכל ולא עם הרגש (וזהו מאמר בפני עצמו)- הוא זה שמחליט.

זהו שוויון זכויות אמיתי על פי התורה.

מאת: הרב ישראל מאיר רבי, מרצה ומגיד שיעור

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!