הד"ר תוקף: "מגיפת פייק ניוז של צביעות ושנאת זקנים"

ד"ר ליאור אונגר, המוכר כגדולי המתנגדים לקבוצת מתנגדי החיסונים, מפרסם פוסט תקיף נגד הקבוצה, ומסביר בהיגיון עד כמה בדבריהם - הם - אין היגיון.

"בואו נדמיין עולם הפוך", כותב ד"ר אונגר. "עולם שבו, מגיפת הקורונה (נקרא לה קורונה-קיד), איננה קוטלת עשרים אחוז מבני השמונים ומעלה, אלא דווקא, רחמנא ליצלן, עשרים אחוז מבני העשרים ומטה. מגיפה קטלנית של ילדים.

בעולם כזה, שבו חלילה, שלושת אלפים קורבנות צעירים ממגיפה, נערים ונערות, ילדים וילדות (מצליחים לדמיין את הכותרות?!) אנשים היו נסגרים הרמטית בבתיהם. לא היה אדם אחד שלא היה עוטה מסכה + משקף + שרשרת ענברים ושום נגד עין הרע. מודלים הזויים כמו "הגיון בריא", והמלצות דומות למסיבות הדבקה, בכסות של פסאודו-מדע, לא היו נשמעות, ואותם מדעני ורופאי "ההמלצה ההפוכה", אולי בשם התהילה, לא היו מהדהדים למרחוק את בורותם וספקותיהם, וחוזרים לעיין שוב בחומר הבסיסי, שכנראה שכחו מלימודיהם...

והחיסון? ברוך בורא פרי-המדע! היינו מתנפלים עליו כמוצאי שלל רב. הכל למען הילדים! היינו מתנדבים כולנו לשלב הניסויים הראשון, השני והשלישי. כי כל המציל נפש (צעירה!) אחת בישראל... ואיש לא היה מעז לדקלם את האמרה השחוקה: "החיסון הזה פותח מהר מידי". מהר? אין מספיק מהר למען הילדים של כולנו. היינו מתלוננים איך לא פותח שעה קודם, היינו יכולים להציל עוד כמה ילדים...

אבל... הקורונה, לא פוגעת משמעותית ברוב המוחלט של צעירים (לפחות ממה שידוע עד כה), היא כן קטלנית, לחלק משמעותי מהמבוגרים שידבק בה. וכשאנחנו כחברה, מסרבים להקפיד על הנחיות, נאבקים במסכות, ועתה, מפיצים כזבים על החיסונים שסוף סוף מגיעים, אנחנו בעצם מצהירים: למי אכפת מהזקנים.

אין טעם להמשיך ולייפות זאת: בזמן שישראל היא מדינה נהדרת עם הבלחות של סולידריות מרגשת, הקורונה הוכיחה שיש פה גם לא מעט אדישות לגורל האחר, בעיקר, אם הוא לא אני, ובטח אם הוא זקן. מכחישי הקורונה שהם הגלגול של מתנגדי החיסונים, בפירוש הוכיחו שמאבקם מדיף ריח (למי שלא אבד אותו) של שנאת זקנים! או לפחות, אדישות קיצונית לגורלם...

והכי טוב? אם "הזקנים" האלו יכולים למות בשקט, מבלי להגיע לכותרות, ובגיל דומה לממוצע תוחלת החיים בישראל. אז המכחישים יטענו בטיפשות: "טוב, הם בכל מקרה עמדו למות". הרי לא מזמן, הרשת רעשה משחרורה המקדים של כוכבת טוויטר, שדרסה והפקירה למותו, קשיש בן שמונים ושתיים. איש לא ציין, שהוא "בכל מקרה היה מת כי הגיע לגיל תוחלת החיים שלו"! איש לא העז לצייץ "הוא מת עם התאונה, לא בגלל התאונה".

לאדם שהגיע לגיל שמונים, לא אכפת מגיבורי מקלדת צעירים וטיפשים, שיודעים לדקלם את תוחלת החיים. אכפת לו מכך שכשיצא מהבית, הבטיח לאשתו שתיכף ישוב, והוא מתכוון לעמוד בכך. תוחלת החיים המתוקנת לגיל, תאפשר לו לעמוד בהבטחה הזאת כמעט עשור, מבלי שיצטרך להידרס חלילה, או להדבק בקורונה. עשורי חיים! כפול אלפי מתים! אתם קולטים בכלל כמה שנות אנשים יקרים אבדו? כמה המגיפה הזאת טרגית! עשרות אלפי שנות אדם, של אמא ואבא. סבא וסבתא. שאבדו לנו, לנצח".

"צר לי", הוא מסיים, "אך מגיפת הפייק-ניוז למחלת וחיסוני הקורונה, היא מגיפה של צביעות, אדישות, וכן, גם של שנאת זקנים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!