גדולי הרבנים: ה'סודיות' מזיקה לאיזון, הפסיקו את ההסתרה

חולה סכרת מסוג 1 מוגדר לפי כל השיטות בהלכה כחולה שיש בו סכנה המחללים עליו את השבת, ומותר לו לבצע את כל הנדרש לטיפול ובדיקות הסוכרת בשבתות וחגים, כולל הוצאת דם, בדיקה במכשיר רפואי, הזרקה והמסתעף כבכל יום חול. מובן, שככל שניתן לצמצם או לעשות "בשינוי" עדיף, אך הוראה זו תקפה אך ורק לגבי המנוסים שלא יארע להם כל עיכוב / שיבוש או ביטול בשל ה"שינוי" המתבקש.

לסוכרתי מסוג 1 אסור על פי ההלכה לצום, ולכן הוא מקיים את מצוות היום "ועיניתם את נפשותיכם" ב-3 עינויים בלבד, כאשר באכילה ושתיה הוא נוהג כבכל יום ויום.

מי שהפך להיות המומחה בענייני ההלכה הוא הרה"ג רבי אברהם ישעיהו בהר"נ קרליץ שמכיר את העניינים מקרוב. נסיונו רב השנים הפך אותו לבר סמכא בכל הקשור לסוכרת, הן בענייני הלכה, והן בענייני שידוכים וכדו' ובאמתחתו דוגמאות וסיפורים למכביר.

שמירת סודיות

אחת הסוגיות הנפוצות בעיקר בציבור החרדים לדבר ה' היא שמירת הסודיות בכל הנוגע לסוכרת סוג 1. הדבר נובע בדרך כלל מחששות בענייני שידוכים וכיו"ב, או מהעובדה כי 'ביישנין הם' ואיש אינו מעוניין ש'ירחמו עליו'. מכיוון שקיים חסר במידע רב בנושא הסוכרת, התפתחו מיתוסים מופרכים לגביה. בשנים האחרונות קיימת פתיחות רבה גם בקרב קהילות שבעבר נחשבו כמסוגרות בהוראת רבותיהם בעניין הסתרת הסוכרת. רבנים ואדמו"רים רבים שהתוודעו לפנים האמיתיות של הסוכרתיים, להתמודדויות שלהם, ובעיקר לעובדה המצערת שהשמירה על הסודיות עלולה להזיק לאיזון הסוכרים או למצער להיות לטורח נפשי ומעמסה לא קלה, הורו להם על אתר להפסיק להסתיר.

שמירת דבר הסוכרת בסוד, מהווה מעמסה על הסוכרתי. מעבר לעבודת שבירת תאוות האכילה המתחייבת ממצבו, בתכנון ובחישוב הפחמימות של כל מה שהוא מכניס לפיו, הרי שהוא צריך גם להוגיע את מוחו בהמצאת אמתלאות (שקרים..) ותירוצים להתנהגותו המוזרה, במקרה הטוב. במקרה הרע, בשל לחץ חברתי יתפתה הסוכרתי להתנהג כשאר הסובבים במאכל ומשתה בצורה בלתי מבוקרת, דבר שישפיע מיידית על חוסר באיזון ערכי הסוכר שלו. את הבדיקות הנדרשות הוא עושה במחשכים ובהיחבא בשירותים וכדו'. הסובבים חשים שמשהו איתו אינו כשורה, ויתכן שהם מדמיינים ורואים צל הרים כהרים.

"למרבה האירוניה, אין דרך להסתיר את הסוכרת מסיבות רבות שאין כאן המקום לפורטן, ובסופו של דבר הדבר מתגלה לעין כל" טוען זה מכבר הרה"ג רבי אברהם ישעי קרליץ. "משקיעים מאמצים רבים בענין, כשעל הדרך מפסידים ערכים יהודיים כמו אמירת אמת. לעיתים נדרשים לבצע פעולות שהסוכרתי מחוייב על פי ההלכה לעשותן והוא דוחה אותן בשל הצורך להסתיר, ומעל הכל – מעמידים את עצמם באיסור של "ונשמרתם" כי אכן קשה יותר לאזן את הסוכר כאשר מנסים להסתיר, והתוצאות בהתאם".

בנוסף, הועלת טענה מעניינת על ידי פוסקי הלכה ביניהם הרה"ג רבי אליהו שלזינגר, כי הסוכרתיים המסתירים, מחזקים במו ידיהם את הדעה הקדומה על חומרתה של הסוכרת, באשר נוצרת תדמית ש'יש מה להסתיר ולהתחבא', ויתכן שעל הדרך הם גורמים נזק תדמיתי לא רק לעצמם אלא לכלל הסוכרתיים ושמא יש עליהם גדר של 'חב לאחריני'.

מה נדרש מסביבתו של הסוכרתי?

ראשית, עצם קריאת הדברים הללו והכנסתם לפרופורציה, כבר מהווה סיוע עבורו. הוא לא זקוק ביום יום לעזרתנו. עלינו לגלות רגישות והבנה לכך למצבים חריגים, לדוגמה: גם אם רואים אותו אוכל באמצע תפילת שמו"ע, או מתעסק עם ציוד אלקטרוני בשבת ויו"ט, צריך להבין שהוא מקיים אז מצוה... כאמור, לסוכרתי אין הגבלות בחיי היום יום מעבר למה שהוא מנהל לעצמו את מערך הסוכרים, ומחקר שנעשה בארה"ב העלה שסוכרתיים מגיעים להישגים גבוהים יותר מחבריהם הבריאים בכל תחום שהוא.

יודגש: כי כל סדרת הכתבות מובאת כאן רק להעמקת הידע והרחבת הידיעות, ואין בכל האמור מתן עצה רפואית כלל, על כל שאלה ובירור פנו אל גורמי הרפואה המוסמכים.

סייע בהכנת סדרת הכתבות אברהם דיקמן, מומחה למחלת הסוכרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!