מהם ההבדלים בין סוכרת סוג 1 לסוכרת סוג 2, והאם יש לזה טיפול?

לסוכרת סוג 1 אין לרופאים כל הסבר איך ומדוע היא מתפרצת. היא מתפרצת מסיבה שעדיין מוגדרת עלומה, וללא קשר לצריכת מתוקים, השמנה, תורשה וכו', הגוף תוקף את עצמו, ומשמיד לצמיתות את מערך ייצור האינסולין של הלבלב.

במחלת הסוכרת סוג 2 מאובחנים בדרך כלל מבוגרים, לרוב עם מחלות וסיכונים נלווים, והיא מאופיינת בהיחלשות של ייצור האינסולין הטבעי, או התנגדות הגוף לאינסולין הטבעי שעדיין קיים. חולי סוכרת סוג 2 יכולים בדרך כלל להתמודד עמה בדיאטה ותרופות להחלשת ההתנגדות, כשלרוב, הגוף מצליח להסתדר עם האינסולין הטבעי, ורק במקרים קיצוניים מגיעים למצב של תלות באינסולין חיצוני.

בארץ ישראל יש כ-50,000 חולי סוכרת סוג 1, והמספר עולה בהתמדה ובקצב מדאיג. הסוכרת קיימת בכל העולם, בכל התרבויות, במדינות עשירות ונחשלות כאחד, ועדיין לא נמצא מכנה משותף ברור בין הלוקים בסוכרת מסוג 1.

מנגד, כמות החולים בסוכרת מסוג 2, הם יותר מפי 10, בארץ מאובחנים כ-500 אלף חולים, כאשר על פי ההערכות ישנם לפחות עוד 500 אלף חולים שאינם מאובחנים עדיין והם במצב של סוכרת או טרום סוכרת. זו היא איפוא המגפה הלבנה שמתקדמת ומתפשטת בכל רחבי העולם, בעיקר כתוצאה מאורח החיים המודרני.

לפני הכל יש להבדיל בין סוכרת סוג 1 למחלת הסוכרת סוג 2.

למה הדבר דומה?

נניח שעומד כאן סל קניות כבד ועלינו לשאתו הביתה. לפנינו שני אנשים, אחד מהם חלש ותשוש, "זקן" במהותו. הוא אינו מסוגל לשאת את הסל מחמת כובדו. יתכן ואם יחזק את גופו, יצליח במטלה. השני לעומת זאת, בריא ושרירי, מוצק ובעל כח, אך גם הוא אינו יכול לשאת את הסל מכיוון שחסרות לו שתי אצבעות...

בסוכרת סוג 2 האדם חולה וגופו תשוש. בסוכרת סוג 1 כאמור, הושמד מערך ייצור האינסולין וניתן לדמות את הדבר ל'קטיעת 2 אצבעות'.

למה זה קורה?

איך ומדוע זה קורה? זו שאלת 'מיליארד הדולר', בה מתחבטים רופאים וחוקרים כבר אלפי שנים, הלוואי והיו יודעים.. בינתיים אין עדיין קצה חוט. כל מה שידוע הוא שביום בהיר אחד המערכת החיסונית זיהתה את הלבלב ואת ייצור האינסולין שלו כגורם מאיים, ו'טיפלה' בו כפי שהיא אמורה לטפל בכל גורם מאיים אחר. הוא הושמד ללא יכולת התאוששות בחזרה.

בסוכרת סוג 1, נפגע ומושמד מערך הייצור של האינסולין הטבעי, והלוקה בה תלוי לגמרי באינסולין חיצוני לכל ימי חייו, בזריקות או משאבה תת עורית, מכיוון שהורמון האינסולין מתפרק בנטילה דרך הפה ואינו יעיל.

לעומת זאת, אצל חולי סוכרת מסוג 2 המערכת 'רק' נחלשת עם הזמן, וכתוצאה ממספר גורמים, התפתחה 'תנגודת' של התאים לאינסולין. כלומר, התאים לא נענים באופן מוחלט לקריאתו של האינסולין להיפתח ולהכניס לתוכם את הגלוקוז. דבר זה גורם לעליה מתמדת של הסוכרים בדם. סוכרים גבוהים בדם לאורך זמן הוא הגורם המסוכן המביא לידי סיבוכי הסוכרת הידועים.

בסדרת הכתבות נתמקד בעיקר בסוכרת סוג 2, גורמי הסיכון, מה ניתן לעשות כדי למנוע ו/או להסיג אותה.

לסיכום קצר: סוכרת סוג 1 היא בלתי ניתנת למניעה ובלתי ניתנת לריפוי, לעומת סוכרת סוג 2 שישנן אפשרויות רבות למניעת המחלה, עצירתה, ו/או אפילו לריפוייה המלא בס"ד.

יודגש: כי כל סדרת הכתבות מובאת כאן רק להעמקת הידע והרחבת הידיעות – דבר קריטי בטיפול במחלה -  ואין בכל האמור מתן עצה רפואית כלל, על כל שאלה ובירור, יש לפנות אל גורמי הרפואה המוסמכים.

סייע בהכנת סדרת הכתבות אברהם דיקמן, מומחה למחלת הסוכרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!