מחלת הסוכרת על קצה המזרק: הכירו את ה'מגפה הלבנה'

האוכל שאנו מכניסים לקרבנו הופך לאנרגיה הנקראת 'סוכר' (גלוקוז). הגלוקוז אמור להגיע אל כל התאים בגוף, זהו מקור חיותם. הסוכרים מובלים אל התאים במערכת ההולכה - מערכת צינורות הדם - המגיעה לכל התאים בגוף.

בכל רגע נתון ישנם סוכרים במערכת הדם המגיעים לכל תא ותא ומספקים לו אנרגיה - חיים. ברגע שהאדם מכניס דבר מה לפיו, מופעלת מערכת הזיהוי של הגוף – תאי ביתא שמזהים עליה חדה ברמת הסוכרים בעקבות האוכל, והלבלב מספק להם במיידי את האינסולין בכמות המתאימה. האינסולין הוא חומר קריטי שתפקידו לפתוח את הפתח לכל תא ותא בגוף ,כדי להכניס אליו את המזון הנדרש עבורו.

כאמור, בכל רגע ורגע מערכות הגוף ניזונות מהסוכרים. רמה מקובלת של ערכי סוכר בדם נמדדת בערכים של בין 70 - 110. בין הארוחות ישנו 'מחסן סוכרים' - גליקוגן, המאוחסן בעיקר בכבד, ומשם משתחררת האנרגיה לתאים במינון המדויק, תוך ייצור אינסולין בכמות מתאימה. אצל אדם בריא, הלבלב מייצר אינסולין במידה מדויקת למה שהגוף צורך, הן במינון נמוך – הבסיסי לצורך הקבוע, והן בייצור מוגבר של אינסולין והפצתו למערכת הדם בהתאם לכמויות האוכל שהאדם אוכל.

אצל הסוכרתיים מסוג 1 אירע כשל בלבלב ביום מן הימים כאשר ללא הודעה מוקדמת וללא סיבה ידועה עדיין, הוא מפסיק את יצור האינסולין. מה קרה? המערכת החיסונית זיהתה אותו בטעות כאויב הגוף ונלחמה בו קשות. התקיפה המאסיבית הצליחה, והופסק ייצור האינסולין. זו מחלה אוטואימונית בה הגוף תוקף את עצמו בטעות. אבחון הסוכרת נעשה בתוך זמן קצר באופן חד ובולט, כאשר ישנן בדרך כלל תסמינים מובהקים וסוערים.

באין אינסולין –  לא מצליח המזון להגיע לתאים, והגלוקוז נותר בדם. כך נוצרות רמות גבוהות של סוכר בדם. כתוצאה מכך שהתאים לא מקבלים את המזון הנדרש עבורם - הם נחלשים, והגוף המשווע לאנרגיה מתחיל לפצות על החסר ולפרק שומנים קיימים. השומנים אכן מתפרקים, וקיימת ירידה מהירה במשקל. פירוק תאי השומן יוצר חומצות שומן אשר במעבר דרך הכבד, מגיעות למערכת הדם ונהפכות ל'קטונים'. התהליך הזה משפיע על מחזור הדם וגורם לחמיצות בדם – חמצת - סוג של הרעלה מסוכנת.

מכיוון שמערכות הגוף אותן יצר הבורא הינן מתוחכמות, הגוף מזהה בעיה קשה, עודף סוכר + חומצות שומן מפורק בדם, ונותן הוראה למוח לעשות 'ניקוי הרעלים' – שטיפה של מערך הדם. לכן בעצם חש הסוכרתי תחושת צמא מוגבר, והוא שותה הרבה כשהכליות מנסות לנקות ולסנן את הדם מהרעלים שהצטברו בו. ככל שהוא מרבה בשתייה הוא גם מרבה בהוצאת הנוזלים מגופו, וכך נוצר לו מעגל ארוך של שתיה והוצאת הנוזלים מהגוף. זהו אם כן התסמין הבולט המאפיין את הלוקה בסוכרת סוג 1, לצד עייפות קשה כתוצאה ממחסור באנרגיה לתאים, וירידה חדה במשקל הנגרמת מפירוק השומנים. הכליות אכן מתאמצות לסנן את הדם, אך הן אינן מצליחות לטפל בכל הרעלים, חלק ניכר אכן יוצא מהגוף, אך אט אט מצטברים הרעלים הנ"ל במערכת הדם מבלי יכולת הכליות לסנן אותם בשל הכמות הגדלה והולכת.

הטיפול בסוכרת סוג 1 הוא הזרקת אינסולין בצורה מדוייקת ככל שניתן. מכיוון שאי אפשר לקבוע מינון מסויים, הרי שהקביעה מתבצעת כל הזמן, ועל ידי הסוכרתי בעצמו.

ישנו שוני מובהק בין הסוכרת לבעיות רפואיות אחרות, מנכויות כלשהן, הסוכרתיים 'מנהלים' את התיק הרפואי שלהם בעצמם. הם מטפלים בעצמם על פי מתווה ברור של הצוות הרפואי, תוכלו לפגוש 'פרופסורים' צעירים בני פחות מגיל עשר שמונחים ברפואה מתגלגלים על לשונם, ולא, אל תטעו ואל תזלזלו – הם יודעים היטב מה הם מדברים!

יפה הגדיר זאת אחד הסוכרתיים ל'בחדרי חרדים': אם אצל כל אדם רגיל מתנהל מערך הסוכר והאנרגיה בגוף על ידי הקב"ה בלבד ללא התערבות יד אדם, הרי שהסוכרתיים זכו והואצלו מאת ה' בסמכויות ניהול עצמאי של מערך האנרגיה שלהם.

ברור שהדבר דורש יכולות, בעיקר יכולות מנטליות: יכולת לזהות מצבי דחק רפואיים, יכולת להתנהל בקור רוח במצבי דחק, יכולת לבצע תהליכים רפואיים (הזרקה תת עורית, חיבור למכשירים אלקטרונים ועוד) יכולת חישוב, אנליזה ומתמטיקה ועוד.

מדהים לפגוש ילדים קטנים שמבינים היטב בתוצאות בדיקות רפואיות, מחשבים פחמימות ובולוסים, ועל לשונם מתגלגלים מונחים רפואיים שאדם מן השורה אינו מבין בהם דבר וחצי דבר... שיחה של סוכרתי עם הרופא שלו יכולה להישמע בערך כך: "היה לי 95 ונתתי בולוסים לפי 1/12. אכלתי 84 פחמימות מורכבות ושעתיים אח"כ היה לי 65. תיקנתי עם פחמימה פשוטה, ו15 דקות אחר כך היה לי 89. מכיוון שזה חוזר כבר כמה פעמים על עצמו בשעות הבוקר הייתי רוצה לשאול אולי לשנות את היחס בשעות הבוקר ל1/14? כמגמה, או שזה קשור להני-מון, ואז נמשיך כרגיל?".

בקרב הציבור הכללי שאינו חשוף לסוכרתיים, קיימים מיתוסים וחצאי אמיתות לרוב בקשר לחיי הסוכרתיים, בעיקר לגבי סוכרת מסוג 1, לעיתים עד כדי גיחוך. כל סוכרתי יוכל לספר לכם על אפיזודות משעשעות בהן נתקל במהלך חייו, ועל אמירות חסרות שחר שהיה עד להן בקשר לסוכרת.

בשנים האחרונות קיימת הבנה רבה בקרב הסוכרתיים בכל המגזרים, כי ככל שיידעו רבים יותר על הסוכרת, כך ייטב. א. תדמיתה של הסוכרת תיכנס למקומה הראוי כהתמודדות רציפה שניתן לחיות עמה חיים ארוכים בס"ד ללא כל תופעות לוואי, ולא כמחלה קשה. ב. הם יחושו בטוחים יותר, מכיוון שהציבור יידע כיצד יש להתייחס למצבים קיצוניים העלולים לקרות לסוכרתיים – מצבי פיקוח נפש שיכולים להימנע באם הסובבים יידעו שמדובר בסוכרת ויטפלו כראוי בחולה. הסוכרתיים המנהלים את הסוכרת בצורה נכונה ומאוזנת הם בדרך כלל בריאים יותר מאחרים, בשל התזונה המוקפדת, הפעילות הגופנית שהם מקיימים ואיזון הסוכרים בגוף. הבנה זו בשילוב פתיחות – מביאים את החולים להחלטה שלא לשמור על הדבר בסוד, ולחשוף את עצמם בפומבי.

על פן נוסף בענין השמירה על הסודיות מצביעים כל הרופאים והפרופסורים העוסקים בנושא באופן חד וברור: שמירה על הסודיות גוזלת משאבים ואנרגיה מהסוכרתי וסביבתו, ומוסיפה קושי לאיזון ערכי הסוכר. במילים פשוטות – לסוכרתיים השומרים על דבר הסוכרת בסוד קשה הרבה יותר להגיע לערכים רצויים מאלו שלא שומרים על העניין בסוד.

לסוכרת מסוג 2 המאופיינת בעיקר באבחון בגיל מתקדם יותר, יש את הבעיות שלה.. בדרך כלל האבחון מתמשך על פני תקופה ארוכה בה ישנה הדרדרות משלב לשלב, כך הסוכרתי עלול ל'הירדם בשמירה' ולחשוב שהכל בסדר. גם הטיפול המוצע מנסה למנוע מהגעה למצב של תלות מוחלטת באינסולין חיצוני.

ב'מדור בריאות' של 'בחדרי חרדים', לקחנו על עצמנו להעלות סדרת כתבות מיוחדת על מחלת הסוכרת, בתקווה שהגולשים הרבים יפיקו מכך תועלת מרובה, הן אלו החולים שיוכלו ללמוד ולהעמיק על המחלה אתה הם מתמודדים, והן אלו שברוך השם לא חולים, ובעזרת השם גם לא יחלו, שיוכלו להבין יותר את ההתמודדות אתה מתמודדים אלו החולים במחלה המכונה 'המגפה הלבנה' שמאיימת בשקט על אחוזים גבוהים מהאנושות בעידן המודרני.

יודגש: כי כל סדרת הכתבות מובאת כאן רק להעמקת הידע והרחבת הידיעות, ואין בכל האמור מתן עצה רפואית כלל, על כל שאלה ובירור פנו אל גורמי הרפואה המוסמכים.

סייע בהכנת סדרת הכתבות אברהם דיקמן, מומחה למחלת הסוכרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!