טור אישי דומע: בעלי שחר ז"ל נפטר מדום לב בפתאומיות, והשאיר אותי עם 6 ילדים

שמי הילה, אשה אלמנה, שעד לא מזמן היתה האשה כמעט הכי מאושרת עלי אדמות, אבל לא בדיוק. חיי שגם ככה היו קשים, שנעו בין ביתי הפרטי לבין מרכזי רפואה, בתי חולים וחרדות עמוקות, השתנו בפתע פתאום. וכוונתי, שהם השתנו לרעה.

אל תעמדו מנגד. עזרו להילה האומללה ולששת יתומיה>>>

לא אתחיל מהסוף, ברצוני דוקא להתחיל מהתחלה. בגיל צעיר וכמו כל חברותיי נישאתי בשעה טובה לבחיר ליבי, בחור מוצלח, ירא שמים מרבים ובעל מידות טובות ומיוחדות, לא יכולתי לצפות ליותר, הוא היה הבעל הכי מושלם בעולם.

לאחר שנה, חבקנו, אני ובעלי, בת, ילדה טובה, נשמה גבוהה, אבל אז ימים בודדים לאחר לידתה הבנו שמשהו לא כשורה. בדיקות, טלפונים, חרדות ואז הרופאים בשרו לנו שהיא חולה בתיסמונת נדירה.

החל מאותו היום, חיינו השתנו לבלתי הכר, התרוצצנו יום ולילה בבתי החולים, שוחחנו עם רופאים ובעלי שם ידועים, עשינו הכל למענה, היא נאלצה לעבור למעלה מ-25 ניתוחים על מנת לשחרר אותה מעשרות המכשירים אליה הייתה מחוברת בכל חלקי גופה.

יסורים שאי אפשר לתאר, פשוט אי אפשר, ואני כאמה, רואה את ביתי האהובה סובלת, מתייסרת, בוכיה, ליבי יצא אליה בפראות, שילמנו הון עתק שלא היה לנו, עשינו הכל בשבילה, למען רפואתה. כסף לא היה לנו, אבל משום מקום השגנו, צמצמנו את ההוצאות שלנו עד לאפס. הכל בשביל הבת.

אני כמעט ולא יכולתי לעשות כלום, בעלי שחר עשה עבורי הכל, הוא דאג לשלום הילדה, השיג כספים שלא היו לנו, תמך בי ובמשפחתי והוא היה אב הבית במלוא מובן המילה. עשה הכל למעננו. לקח הכל על כתפיו הצרות.

אל תעמדו מנגד. עזרו להילה האומללה ולששת יתומיה>>>

אבל אז, בחג הסוכות, זה קרה, הייתי בבית, בעלי שחר, ישב בסוכה, ולפתע אני שומעת את ביתי צועקת, "אמא תבואי לכאן מהר". דמי קפא בעורקי, הגעתי וראיתי את בעלי האהוב שרוע על הרצפה מחוסר הכרה.

כוחות הצלה הוזעקו למקום הם בצעו בו פעולות החייאה אך לבסוף, הם ניגשו אלי, בפנים חתומות, ובישרו את כמעט הגרוע מכל. שחר הובהל במצב קריטי לבית החולים, שם שעה קלה לאחר מכן הוא הסתלק לבית עולמו. מותיר אותי לבד. ממש ככה לבד!.

מאז, חיי השתנו לגמרי, אני בקושי מתפקדת, כל העולם של הבית נפל עלי, הכסף, החובות, הטיפולים בבת שלנו, הכל אני צריכה לעשות. הטרגדיה לא מרפה ממני, היא מקשה עלי מאוד. בלילות אני לא נרדמת, אני בוכה ובוכה, בוכה על הבעל היקר שהיה לי שביום בהיר אחד הלך לעולם שכולו טוב.

בוכה על הבת המסכנה שלי, שאין מי שיטפל בה, בוכה על עצמי, על מר גורלי, על החיים הקשים שנגזרו עלי. בוכה ומתחננת בפניכם יהודים יקרים אנא עזרו לי, אנא, בבקשה תעשו איתי חסד, קצת בשביל להחזיר לי את החיוך לפנים. קצת בשביל להביא אור לבית שלי שגם ככה כמעט שבור.

אנשים טובים, אחרי כל מה שעברתי בחיים, אנא, תעזרו לי ולמשפחה שלי להגיע למקום יציב, כבר עברנו כל כך הרבה, תזערו לנו שיהיה לנו חיים שפויים. תודה רבה לכם מכל הלב.
הילה

אל תעמדו מנגד. עזרו להילה האומללה ולששת יתומיה>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!