מגיפה של ממש: הקורונה יצרה הרעלת דעות המונית

ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל, לוי אשכול המנוח, היה תמיד נחרץ בדעתו, וכפי שהעיד על עצמו: אני מתפשר ומתפשר, עד שאני מגיע למה שרציתי.. בין היתר הוא גם טבע את הביטוי המפורסם "לעניות דעתי הקובעת", ובהזדמנות אחרת הצהיר נרגשות כי "זו דעתי ואני תומך בה".. נדמה שאילו אשכול היה קם היום לתחייה היה רווה רוב נחת מהצלחת שיטתו הדוגלת בהבעת דעות ועמדות נחרצות ובלתי מתפשרות בכל נושא ועניין.
לוי אשכול לפחות היה איש רב פעלים והישגים, מבכירי התנועה הציונית, ממייסדי צה"ל, שר ביטחון ושר אוצר שנים ארוכות ובהמשך כיהן כראש ממשלה, מהטובים שהיו למדינת ישראל. על הרקע הזה ניתן לפחות להבין מה הביא אותו להעריך כל כך את דעותיו האישיות ולתמוך בהן תמיכה עקבית ואיתנה.

היום כבר לא צריך להיות לוי אשכול בשביל להצטייד בדעה בלתי מעורערת ונטולת ספקות ותהיות. מספיק להיוולד בס"ד, לצלוח איכשהו את שנות הילדות בנזקים סבירים והנה יש לנו בעל דעה מן המוכן פלוס אפידמיולוג מומחה עם כל הפיצ'רים האפשריים. אפילו לא צריך לחמם במיקרו או לדעת קרוא וכתוב. מספיק שאני קיים וכבר יש ברשותי דעה ברורה וארוזה בכל שאלה וסוגיה, קלה כבחמורה.

בעבר הרחוק היה לכל תחום את המומחים שלו. מחנכים עסקו בחינוך, כלכלנים הבינו בכלכלה, רופאים התמחו בבריאות (...) ואילו קבלנים התמקצעו בבנייה והתעשרות מהירה. אבל מאז העולם התקדם בצעדי ענק. היום כולם מבינים בהכול ללא יוצא מן הכלל. שערי חוכמה, בינה ודעה נפתחו לרווחה ומלאה הארץ דעות כחול אשר על שפת הים.

לכל איש יש שם ודעה בכל נושא ועניין, וכל אחד עומד על דעתו כאילו העולם כולו עומד עליה והאנושות זקוקה לה נואשות לצורך הישרדותה. אנשים מגבשים דעה די מהר, כמעט בשלוף, ומרגע שאחת כזו גובשה שוב אין דרך חזרה. כל רוחות שבעולם לא יזיזו את בעל הדעה מדעתו הטרייה, עליה עמל וטרח עשירית השנייה של מחשבה דלה המורכבת מרסיסי שמועות, חוויות, אינטרסים, רגשות, משקעים, דמיונות וחרדות.

כותב השורות, מנחם אייכלר.

הרשתות החברתיות החריפו את מכת ה'דעה לכל ילד' לרמה של איום קיומי על השפיות האנושית. קיבלת תעודת לידה? מזל טוב! יש לנו הוגה דעות חדש לנבחרת. כעת נותר לך רק להפיץ את מעיינותיך חוצה ולהטעים את האנושות כולה מנועם זיו חוכמתך ועומק תבונתך האינסופית.

ואם כל זה לא הספיק, הגיעה הקורונה... היא בכלל יצרה הרעלת דעות המונית, שהפכה עם הזמן למגיפה של ממש. עוד בטרם הספיק המאומת הראשון לנחות בישראל וכבר נחפזנו להצטייד בעמדה אישית ברורה ומנומקת בנושא מגיפות בכלל והקורונה בפרט. משם הכול הלך כמתוכנן. פיתחנו תוך כדי הליכה מומחיות נדירה ברפואה, בכלכלה, ברווחה, בחינוך, בסטטיסטיקה, בהנהגת ציבור, בהלכות חילול השם, פיקוח נפש, עוברה שהריחה ומה לא.

ברמה האישית בחנתי את מנעד "דעותיי" בנושא הקורונה בראייה של שמונה חודשים אחורה, והבנתי רק דבר אחד: שאין לי דעה בנושא. אין לי מושג. לא מבין בזה. כך למשל בתחילת הדרך הייתי מוטרד מאוד מאיבוד חוש הטעם והריח חלילה.. עכשיו מגיפת המסירות וההלשנות מטרידה אותי הרבה יותר. גם התמיכה הכמעט גלויה של חבר כנסת מסוים באלימות המשטרה כלפי בוחריו החרדים מהווה מבחינתי תסמין מסוכן במיוחד לתנועה שאמורה להיכנע לדעת תורה ולכבד את גדולי ישראל כולם.

רק דבר אחד אני כן יודע ומבין יותר ויותר ככל שעובר הזמן וטרללת הדעות מאיימת להטביע כל חלקה טובה: רק גדולי ישראל קובעים. הם ורק הם בעלי הדעה. בכל נושא ועניין. וודאי בנושא כל כך דרמטי, היסטורי ובעל השלכות נרחבות על כל תחומי חיינו. כל השאר הם אפילו לא קצף על פני המים. רובם פשוט התרגלו לפלוט דעות ללא הרף, במסגרת 'מגיפת הדעות' העכשווית, והרפלקס ממשיך לפעול גם בימי הקורונה.

לנו נותר רק לציית לגדולי הדור. איש על מחנהו ואיש על דגלו לאורם של רבותיו ומורי דרכו. וכמובן להתפלל על החולים שיתרפאו, על הבריאים שלא יחלו ועל חסרי הבינה שיתקיים בהם מאמר החכם מכל האדם: גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו וגו', במהרה בימינו אמן.

הכותב הינו יועץ אסטרטגי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!