הרב שאול יורוביץ': כך בונים חברה בריאה בנפשה

פרשתנו פותחת בחטא בני דור המבול ועונשם, ולקראת סופה אנו קוראים את סיפורם של אנשי דור הפלגה. חטאים אלו אינם חטאים פרטיים כדוגמת חטאי אדם וקין שקראנו עליהם בפרשה הקודמת, אלא הם מבטאים תפיסות עולם שעיצבו מציאות חיים שבני דור שלם התנהלו על פיהם, אלו הן שתי צורות חיים ראשוניות קוטביות שהאנושות התנסתה בהם.

נתבונן קצת במהות החטאים ועונשם:
על דור המבול נאמר (בראשית ו יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. רש"י מבאר שעיקר נפילתם היה ב'גזל' ו'עריות', חכמינו ז"ל מתארים את שתי אלה כתאוותיו העיקריות של האדם (מכות פרק ג משנה טו) גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, כלומר התאוות המרכזיות שהן תאוות ממון ותאוות בשרים שלטו בהם. תיאור תקופת המבול הוא כעין "המערב הפרוע" ובו כל אחד לעצמו ללא גבולות וללא סולידריות, כל אחד תופס ככל יכולתו, איש הישר בעיניו יעשה, אין דין ואין דיין. זה הוביל את אנשי אותו זמן לחורבן ולכליה.

החטא השני לעומת זה הוא שונה בתכלית (שם יא ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. אנשי דור הפלגה חששו להגיע לאותו מקום שכל אחד לעצמו, ולכן נקטו אמצעים כדי להבטיח שיישארו ביחד ולא יפוצו על פני כל הארץ, הם ביטלו את הפרט אל הכלל, והחשיבו רק את הכלל. מבואר, שזה הוביל אותם להרגשת כוח מדומה עד שכפרו בעיקר, ומעניין לציין שאכן לאורך ההיסטוריה אנו רואים שגישה זו מובילה לכפירה בעיקר, וכדברי הפסוק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. ההסתמכות על זה על זה וההתלכדות סביב רעיון אחד נותנת תחושת שווא של ביטחון, ומפחיתה את הצורך בתלות במי שאמר והיה העולם.

התיקון שלהם היא ש'הפיצם ה' על פני כל הארץ' והוביל אותם לחפש כל אחד את כוחו ומעלתו הייחודי והשונה, וממילא כאשר אדם הוא לעצמו, הוא גם מוצא את הפגמים שלו, ואינו נופל לכפירה.

על כל פנים, אם נחזור ונסכם את מניעי שני חטאים כוללים אלה, נמצא שבני דור המבול חיו בעולם שכל אחד לעצמו, עולם של פרטים רבים שאינם מתחברים, ולעומתם בני דור הפלגה חיו בעולם מנוגד בו רק הכלל חשוב, על הפרט לבטל את מציאותו כליל לטובת הכלל. זוהי תגובה מתבקשת לחורבן שהשאירו אחריהם דור המבול.

אלו הן שתי קצוות בתפיסת האדם את עצמו ביחס לסביבתו, מחד הוא יכול לפתח אגוצנטריות וגאווה עד שאינו רואה רק את עצמו ואינו מתחשב כלל באחרים, שזה בחינת דור המבול. ומאידך הצד השני הוא שהוא הולך לאיבוד בתוך סביבתו עד שהוא מתבטל אליה ומאבד את הזהות המיוחדת שלו. כפי שהוסבר נטיית האדם לעתים היא לדלג מקצה לקצה, כאשר הוא רואה את הטעות בצד הראשון הוא נוקט כתגובה באימוץ הצד השני, וכפי שראינו שדור הפלגה היה כעין התפתחות מדור המבול, אך גם זה הבל.

שתי הדרכים הללו דרכי שווא הן כי הן מתכחשות לחלק משמעותי מקומת האדם, האדם בנוי מקומה פרטית שלימה המתמזגת ונשלמת על ידי הכלל, ועל כן הדרך השלימה היא האיזון הראוי בין החשבת ובנין הקומה הפרטית להתחשבות במציאות הכלל המקיפו.

סדר תיקון זה מצאנו אצל אברהם אבינו, בראשית דרכו בנה את קומתו הפרטית, הוא נקרא אברהם "העברי" וכדברי חז"ל שהוא מעבר אחד וכל העולם כולו מהעבר השני, שמתחילה פיתח את עצמו וכוחותיו המיוחדים, ורק לאחר מכן גילה את מידת החסד איך הדרך שלו יכולה להשפיע על כלל העולם, ובזה שתי בחינות כוללות אלו נתחברו ונתמזגו באופן מתוקן כראוי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!