מגאוני עולם: קווים לדמותו של הגאון רבי משה ראוכברגר זצ"ל

"יהודי של פעם שקשה לראות בדורנו" – כך הגדירו את הגאון רבי משה ראוכברגר זצ"ל כל מי שבא במחיצתו. יהודי של צורה, תלמיד חכם עצום הבקיא בכל מכמני התורה, ש"ס, נ"ך, רמב"ם, שו"ת, ופוסקים ראשונים ואחרונים. יהודי של צורה, בעל הבנה עצומה בענייני כשרות, בהנהגה ציבורית, הנהגות והשקפה תורנית בהירה.

רבי משה נולד בשנת תרצ"ח לאביו הרב מרדכי יהודה ראוכברגר, לפני מלחמת העולם השנייה באירופה. בתקופת המלחמה היו הוא ומשפחתו במחנות עבודה קשים וכשהסתיימה המלחמה, עלתה המשפחה לארץ והתיישבו בחיפה. כבר מילדותו התבלט בגאונותו ובהתמדתו הגדולה. בצעירותו למד בישיבת 'תפארת ישראל', וכשהוא בן 14 נכנס ללמוד בישיבות פוניבז' והתקרב מאוד למרן החזון איש זצ"ל, והיה מבאי ביתו. בכל יום רביעי בשבוע היה נכנס עם חידושיו לפוסק הדור שעודדו להמשיך ללמוד ולחדש.

לאחר מכן עבר בהוראת מרן החזון איש לישיבת לומז'ה  בפתח תקווה אצל רבי יחיאל מרדכי גורדון זצ"ל ורבי ראובן כץ זצ"ל, לתקופה של חיזוק, ומשם עבר ללמוד בישיבת חברון שם למד חברותא עם ראש הישיבה הגאון ר' אהרון כהן זצ"ל. בלילות היה נוהג לשבת וללמוד בקול בהיכל בית המדרש, ותלמידים בישיבה התלוננו שקול לימודו מפריע להם בשנתם. המשגיח הגדול, ר' יחזקאל סרנה זצ"ל השיב להם ואמר: "הביאו לי עוד 'הפרעות' כאלה, שמכניסים טעם מיוחד של לימוד בישיבה כולה". המשגיח זצ"ל אף העניק לו קצבה מיוחדת לקנות לו ארוחות לזמני לימודו.

ערב נישואיו עבר לישיבת מיר שם התקרב מאוד לראש הישיבה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל. בכל שנות צעירותו היה מקורב מאוד למרן הרב שך זצ"ל, וכשהוא בן 21 שנים בלבד קיבל הגר"מ סמיכה לרבנות ממרן הגרי"ש אלישיב ובמשך השנים היה מבאי ביתו הקרובים ביותר. עם נישואיו לבתו של הגאון רבי מאיר סגל זצ"ל חזר להתגורר בעיר חיפה ושם, כשהוא בן 26 שנים בלבד מונה לכהן כרב שכונת בת גלים, והיה לרב השכונה הצעיר ביותר בישראל.

מאבקי השבת, הכשרות

במשך שנותיו בשכונה עמל על מנת להאהיב את התורה ואת המצוות על תושבי השכונה ורבים השיב מעוון. בדברי ימי העיר ידוע מאבקו להפסקת העבודות בשבת במנהרה שתחת פסי הרכבת בבת-גלים. הגר"מ זצ"ל היה מגיע מידי שבת לפועלים היהודיים והיה מדבר על ליבם להפסיק את העבודות, הפועלים התשכנעו אולם הנהלת חברת הבניה סירבה להפסיק את הפעילות. כמוצא אחרון ארגן הפגנה נגד העבודות בחיפה, אירוע נדיר וחריג בחיפה של אותם ימים ושלח את שני בניו, שהיו אז נערים צעירים, ר' אליעזר שליט"א, מ"מ ר"ע ירושלים, ור' חיים זצ"ל שהיה עילוי עצום, חתנו של הגרי"מ פיינשטיין ונפטר בדמי ימיו, על מנת שיאספו יהודים מכל רחבי העיר למצוות מחאה.

בסופו של דבר המחאה פעלה את פעולתה, והעבודות הופסקו. עם זאת, על מנת לעמוד בלוחות הזמנים הפועלים הוכרחו לעבוד בלילות. הגר"מ לא שכח אותם, והיה מגיע אליהם עם כיבוד מיוחד ודברי מתיקה על מנת לחזקם ולעודדם בזכות העצומה שזכו לחזק את שמירת השבת בארץ ישראל. לאורך השנים, הגר"מ הוביל את וועדת השבת של חיפה.

בנוסף היה מעורב ופעיל בכל ענייני הכשרות בעיר חיפה והיה אחראי על כשרות כל המפעלים בעיר מטעם הרבנות הראשית לישראל. עמקותו וגאונותו קנו לו שם של מומחה כשרות, והיה נשלח למפעלים בכל העולם על מנת לבדוק כשרות חומרי גלם של מוצרי מזון. למרות שעבד ברבנות הראשית, היה לאדם היחיד שכל חוגי הכשרות המחמירים ביותר סמכו את ידם עליו.

כשרויות הבד"צ של העדה החרדית בירושלים והכשרות הרב לנדא בב"ב, סמכו את ידם על פסיקותיו בנושאי כשרות והסתמכו על החלטותיו באופן מוחלט. היה לנאמנם ואיש סודם בנושאי כשרות של רבה של בני ברק, הגאון רבי יעקב לנדא זצ"ל, ושל רבי יעקב יצחק וייס זצ"ל, בעל ה'מנחת יצחק' שעמד בראש 'העדה החרדית' בירושלים.

קיים בהליכותיו "לא תגורו מפני איש", ובפרט בנושאי כשרות שבהם כידוע יש לחצים גדולים מצד בעלי מפעלים שיש להם אינטרס כלכלי. במהלך שנות כהונתו כרב בחיפה הסיר תעודת כשרות ממפעל גדול בעיר וקיבל איומים ממשיים על חייו. הגר"מ לא היסס והודיע למאיימים, שהיו אנשים אלימים, כי הוא אינו חושש ואינו ירא. "אם אתם רוצים לירות בי – תירו בי. אין לי מאבטחים. את החלטתי לא אשנה!" אמר להם. והם, משראו את רצינותו, נסוגו לאחור.

מקרה נוסף שעמד מולו היה כשאוים בתביעת ענק של תאגיד מלונאות גרמני שפעל באותה תקופה באילת, והחזיק מסעדה שפתוחה בשבת, והגר"מ סירב להעניק לו תעודת כשרות בשל כך. מנהל הרשת הגיע במיוחד מגרמניה על מנת ולנסות להזהיר את הגר"מ מהמשך התמדתו בסירובו. אולם הגר"מ פתח לו שו"ע והראה לו מפורשות כי הדבר אסור לפי ההלכה היהודית. כשראה אותו גרמני את הנחישות של הגר"מ נסוג והודיע כי המקום ייסגר בשבת.

אחרי כ-20 שנה שכיהן ברבנות בבת גלים, עבר לכהן ברבנות שכונת 'רמת הדר' בחיפה וזכה להאהיב את שם ה' בקרב הציבור הדתי, המסורתי והחילוני. ביתו היה תמיד בית ועד לחכמים שאירח לביקורים רבי רושם את כל ראשי הישיבות בארה"ק בבואם לעיר חיפה, כשהמונח שהיה שגור על לשונם הוא ש"צריך להיכנס לר' משה לדבר בלימוד".

בשדה החינוך

במשך כל שנות כהונתו ברבנות, היה פעיל מאוד בקירוב בני נוער מאזור הצפון לאבינו שבשמים, והודות לנועם הליכותיו ודרכיו, העביר בני נוער רבים לישיבות קדושות.

אחד מחסידיו ומעריציו הגדולים של הרב משה "דאורייתא", כפי שנקרא בפי מכריו הוותיקים, הוא הרב יחזקאל פוגל, איש חינוך, מחבר ספרים ומייסד "המרכז החרדי להכשרה מקצועית", שבצעירותו – לפני למעלה מחמישים וחמש שנה – אף נמנה על תלמידיו של הרב.

"הייתי בן שמונה עשרה, כאשר סיימתי ישיבה-תיכונית והתחלתי ללמוד במדרשה לר"מים בחיפה, בה שימש הרב ראוכברגר זצ"ל כראש המדרשה", מספר הרב פוגל. "הרב היה אז אדם צעיר, בן 25, מרשים בהופעתו, זמן קצר לאחר האסון שחווה, כאשר אשתו הראשונה בתו של הרב סגל, נהרגה בתאונת דרכים. למרות האסון, הוא העביר לנו שיעורי תורה מדהימים בעומקם והיקפם, תוך פלפול בדברי ראשונים ואחרונים. אנחנו, הצעירים, היינו מוקסמים ממנו ורצינו להידמות אליו, גם כן להיות גדולי תורה".

"כנראה" ממשיך הרב פוגל "שהוא גילה בי כישרונות שכדאי להשקיע בהם, והציע לי לעזוב את המדרשה ולעבור ללמוד בישיבה גבוהה אמיתית ורצינית. הוא בעצמו לקח אותי לישיבת חברון בירושלים, עדיין במבנה הישן בגאולה. הוא דאג להכניסני למשכנו של המשגיח רבי מאיר חדש זצ"ל, כדי שיתהה על קנקני ויסכים לקבלני לישיבה, על אף שלא הייתי אז ברמה הראויה ללמוד בישיבת חברון".

"יתר על כן, הוא לא שקט על השמרים, אלא הכניסני לאולם הישיבה שהיה מלא מפה לפה והמה מ'ריתחא דאורייתא', כאשר מאות בחורים התווכחו בלימוד. הוא שידך אותי לחברותות של "עלטערערס" בעלי שם, כמו רבי יוסף בוקסבוים זצ"ל, מקים ומנהל מכון ירושלים, הגאון הרב משק'ה חדש זצ"ל, ראש ישיבת אור אלחנן, הרב אשר שפירא, ר"ם בישיבת נתיב מאיר ועוד. מידי פעם היה טורח להגיע מחיפה לירושלים, לבקרני בישיבה בחברון ולדאוג שהכל בסדר אצלי".

ומסיים הרב פוגל בקול נרגש: "בזכותו הקמתי בית של תורה, ובזכותו זכיתי שגם ילדיי כולם בני תורה והקימו בתים של תורה ויראה. אני חייב לרבי משה זצ"ל את חיי הרוחניים והתורניים, לא אוכל לשכוח אותו ואת מסירותו, הוא היה מבחינתי דמות פלאית שאין לה אח ורע. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים יחד עם הנשמות של הצדיקים הגדולים בגן עדן".

לאורך השנים מסר שיעורים בכל האזור, אם זה בשכונות חיפה, בקרית אתא ובצפת, והיה מסור לתלמידיו, תומך בהם, מייעץ להם ומסייע להם ככל הניתן. בשנת תשנ"ג, מונה לתפקיד יו"ר איגוד רבני השכונות בישראל, והיה חבר מועצת הרבנות הראשית במשך עשרות שנים.

"לא ויתר לעצמו"

הדבר שאפיין יותר מכל את הגר"מ היה ההתמדה העצומה שלו והידע האדיר שלו בכל מכמני התורה כולה. מצוי היה לראות אותו שוקד על לימודו מבלי משים 8 ו-10 שעות ברציפות. אין תחום שהוא לא למד לעומק ובעיון. היה בעל בקיאות נדירה בתורת הגר"א ובתורת בריסק. הותיר אחריו עשרות אלפי כתבי יד של חידושים בכל מקצועות התורה, והקדיש את רוב היום לכתיבת חידושיו, לא רק על הש"ס אלא גם על התנ"ך, מוסר השקפה ועוד.

התמדתו הרבה הייתה חרף היותו בעל ייסורים. הוא קבר בחייו שתי נשים. לפני 55 שנה איבד את רעייתו מזיווג ראשון מרת לאה ע"ה לבית משפחת סגל, נכדת הסבא מנובהרדוק שנהרגה לאחר שסלע נפל ממשאית סמיטריילר בהר הכרמל בחיפה ופגע בה אנושות. היא נהרגה באופן מזעזע, כשהיא מותירה אחריה בעל, ושני ילדים, בני שנה ושנתיים.  לפני כ-15 שנה רעייתו מזיווג שני הרבנית חרמונה ע"ה נפטרה מהמחלה הקשה, ממנה נולדו לו עוד שישה ילדים בלע"ה.

הוא קבר ל"ע בימי חייו שני ילדים. את בנו בכורו הגאון רבי חיים זצ"ל שהסתלק כשהוא בן 46, ואת בתו שרה ז"ל, שנפטרה באופן טראגי מספר חודשים לאחר חתונתה עם ר' יצחק ברקמן. בנוסף נהרגה עליו גם כלתו תמר ע"ה, אשתו בנו ר' יוסף שליט"א שהסתלקה לאחר מחלה קשה.

כמי שהתרומם אחרי משברים קשים, המסר העיקרי שאותו שינן לילדיו היה לקיחת אחריות על כל מצב שנוצר, ולא להרפות ולא להתייאש בשום מצב, לאחוז באמונה תמימה ולהבין שהכל מאתו יתברך. היה מצדיק עליו את הדין שוב ושוב, בפה ובמחשבה, והיה אומר שאין לו כל שאלה על הקב"ה ח"ו, ואם זה מה שהקב"ה רצה הוא מקבל עליו באהבה את כל הייסורים. חרף קשייו הרבים לא הרפה לרגע, המשיך בפעילותו למען הכלל והפרט ללא לאות, ולא ויתר לעצמו כמלוא נימה.

לפני כ-15 שנים נישא לרבנית גיטה קלינרמן ועקר לשכונת בית וגן ושם המשיך למסור שיעורים כשהוא מקפיד לנסוע מידי שבוע לחיפה למסור שיעור לתלמידיו ולבני קהילתו המתגוררים באזור. בחמש השנים האחרונות היה חולה מאוד, התקשה לתפקד וסבל ייסורים קשים.

הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בין בניו; ר' אליעזר ראוכברגר, ממלא מקום ראש עיריית ירושלים, ר' יהושע, ר' מרדכי ובנו איש הציבור ר' יוסף ראוכברגר. חתניו הם ר' אברהם שפר והדיין הרה"ג מאיר זאב טראפ.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!