מכתב לראש הממשלה: כך לא יהיה הצורך באכיפה כלל

לכבוד ראש הממשלה: מר בנימין נתניהו.

אני כותבת מכאב של אדם פשוט ואין כל קשר לדעותיי הפוליטיות. אני פונה, כי היום במציאות הנוכחית אתה נבחרת להנהיג את העם שלי. העם שמתפרק לי מול העיניים.

אנו חולים. כולנו נדבקנו במחלה ולא רק בקורונה. אנחנו חולים במחלה שבה אנחנו תוקפים מאשימים שופטים ואלימים זה לזה. אנחנו מפחדים. כן. כל העוגנים נשמטו ולא יודעים מה לעשות.

וזה אבסורד, כי כולנו רוצים את אותו הדבר. אנו רוצים ביטחון והרגשה שאנחנו לא לבד בכל התוהו ובוהו הזה.

אין לנו לאן לברוח. ברגע אחד הקורונה הוכיחה לנו שכולנו שווים! כולנו חטפנו באותה הצורה, מכה בינלאומית שלא פסחה על שום מדינה או יבשת. ולמרות כל זה שאנחנו אמורים להתאחד מעל לכל השונות שלנו אנחנו עוד יותר מתרחקים, מרוחקים ולא מחוברים.

אני מרגישה שהחבל נמשך לכיוון לא נכון, לדרך שיש בה קוצים כואבים, פוצעים ומדממים, כאלה שמשאירים צלקות. כי בפועל, מתעסקים בכיבוי שריפות.

וגם אני, מנסה ומדברת ללא הפסקה על איך להסתגל למציאות החדשה, על אחדות ואיך כל אחד ואחת יכולים לעשות את השינוי הקטן בעצמו. אבל זה לא מספיק צריך משהו גדול יותר. משהו מערכתי, שינוי אמיתי.

במקום להתעסק כל היום בלתת קנסות על שאנחנו לא שומרים על תקנות הסגר, אפשר גם למשל להשקיע בבניית מערכות שילמדו ויזכירו לנו, לעם שלך ולעם שלי, איך לדבר, לגלות סולידריות, סבלנות, סובלנות, הקשבה, איפוק חמלה וסליחה. כל הערכים ששכחנו מתוך הכאב, התחושת חוסר הצדק והפחד הגדול שנוצר. זהו שיח אחר !

וכשנשנה את הפוקוס ונביט לשם אז אולי לא יהיה צורך באכיפה, בקנסות ובשוטרים. כי השמירה והדאגה לנו ולאחרים תגיע בצורה אוטומטית. וגם נוכל כך למצוא עוד פתרונות כי תהיה לכולנו יותר בהירות.

ולגבי ילדינו, דור העתיד: במקום להתעסק בלחץ של להספיק ולהעביר עוד שיעור בחשבון, אנגלית, או תנך עם זום בלי זום...או לעשות עוד וי על עוד מערכי שיעור, כדי לא לצבור פערים. אולי כדאי שמערכת החינוך תתן מקום נכבד יותר ללימוד שפה אחרת לסל כלים שישמש אותם לחיים ואולי גם ייתן את התקווה לבנות עולם טוב יותר: לתקשורת עם כללים שלא קשורים ל 500 מטר, אלא חוקים של שפה אחרת שיש בה הקשבה, ערבות הדדית, חמלה, סליחה לכידות וראיית האחר. לשם צריך יותר להקצות את המשאבים.

ואני בטוחה שתופתע לדעת שזה מה שכולנו צריכים היום. כזו תזכורת, כי זו האופטימיות שיכולה ללכד אותנו. וזה מה שנותר לנו להציל את עצמנו ואת העם שלנו.

אדוני ראש הממשלה, כשרוצים לנצח מישהו לא עושים זאת במלחמה אלא בדרכי שלום בחום ובאהבה. וכשכולנו נדבר בשפה אחרת, נלמד לשחרר אגו, כעסים ונאמץ הרגלים חדשים, נתפתח, נגדל וזו תהיה האבולוציה החדשה.

אנחנו צריכים לשמור אחד על השני, זו הדרך היחידה שנותרה לנו, לדבר בשפה אחרת ושם להתמיד ולא לעזוב. להחזיק, להתרגל ולתרגל את השינוי, לגלות רצון טוב ולהבין שזהו - המציאות השתנתה - העולם השתנה - כולנו השתננו אין כבר דבר כזה 'חזרה לשגרה' אנו בונים עולם חדש.

די. הבנו. הגיע הזמן לשלב הבא, כי כולנו, ממש כך כולנו, נולדנו מחדש לעולם אחר. ואחרי שנצליח לדבר בשפה אחרת נצליח גם לעשות פה שינויים נוספים במקביל.

הלוואי שמילותיי יגיעו אלייך ונתחיל לעשות צעד ראשון לבניית עולם טוב יותר בדרך ובשפה אחרת.

ואם השאלה היא איך עושים את זה? הנה כמה רעיונות ליישום:

כדי ליצור שפה חדשה יש להבין שזו תקשורת שבה אנו לומדים לדבר ולהתנהג אחרת בחיי היום יום.

אפשר גם לצטט אותה במשפט אחד המתומצת מספר תהילים ל"ד: 

"נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ"

ואם רק נתחיל לאמץ דבר אחד מתוך זה יהיה פה שינוי גדול

זו שפה שבה אנו לומדים לדבר ולהתנהג אחרת בחיי היום יום:

• איך לשמור על איפוק ופחות להגיב על אוטומט באמצעות שיטות לתרגול יומיומי

• לומדים לדבר בטון אחר, מבילים מדוייקות ובשפת גוף אחרת

• מתרגלים דרכים לנהל כעסים ולשחרר אותם נכון

• לומדים איך לשחרר עבר, לקחת אחריות על טעויות וללמוד לקחים

• מסננים סיפורים כדי להפחית את השיפוטיות והפרשנות באמצעות 3 שאלות פשוטות

• לומדים מה זו חמלה כדי לקבל את דעותיו של האחר גם מבלי להסכים איתו

• מבינים מהו כבוד, הקשבה אגו וכמובן סליחה לעצמנו ולסובבים אותנו.

• בונים חברה עם ערכים שמתחילים בכל אחד ואחת מאיתנו ומשפיעים על העולם כולו

למעשה מכניסים לחיינו 'ארגז כלים' שיש בו כלי ניהוליים, ריגשיים, רוחניים ואסטרטגיים שהופכים לחלק בכל ההתנהלות שלנו בחיי היום יום.

ויש לי תוכנית שלמה שאני מתרגלת עם לקוחות, חברים, מפיצה ברשתות ובסרטונים בכל דרך אפשרית.

לדוגמא:

איך סופרים עד 10 שומרים על איפוק ובוחרים איך להגיב בשיטת 'הרמזור'?

שיטת הרמזור היא שיטה המאפשרת לנו לנהל רגשות וכעסים, לשמור על איפוק ולהגיב אחרת.

ברמזור ישנם שלושה צבעים וכך גם אנחנו רגע לפני שמגיבים על אירוע שמוציא אותנו מאיזון, בואו נזכר כיצד צבעי הרמזור מתחלפים:

בצבע אדום אנו עוצרים ולא מגיבים: 'נושמים עד 10' ועושים פעולה אחת פיזית כגון נשימות, קפיצות, שתיית כוס מים, כיווצים ביד-.זו פעולה אשר יכולה להפחית ואפילו במעט את עוצמת הכעס שיש בנו.

בצבע כתום אנו בוחנים את האפשרויות העומדות בפנינו: המציאות היא אותה מציאות אך יש ביכולתינו לראות אותה בכמה 'סוגי משקפיים" ובהתאם למטרה ולתוצאה אשר תוביל תגובתינו. בצבע הכתום ניתן לשאול את עצמנו האם אני רוצה להיות חכם או צודק ומה המחיר שארוויח מכך? בצבע הכתום ניתן גם לפתח חמלה 'ולהיכנס לנעלי האחר' כדי להבין שהתנהגותו היא לא נגדנו, אלא בעדו.

בצבע הירוק- בוחרים כיצד להגיב.

ככל שנתרגל שיטה זו נוכל להפחית כעסים, לנהל אותם לשחרר נכון ופחות לשפוט, להאשים ולכעוס זה על זה.

מאת: חדי חזן, מלווה תהליכי סליחה לשחרור כעסים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!