פרויקט מיוחד: העילויים הצעירים והנסתרים של עולם התורה

מאז ומתמיד היה העילוי הישיבתי מושא להערצה. יחד עם בת השחוק שאפפה את תלישותו מהעולם הזה והבליו, ננעצו בו המבטים בקנאה מהולה בקדושה.

לעילוי בעולם הישיבות היה תפקיד חשוב, שגם אם לא נאמר במפורש, היה נלחש בחדרי חדרים: להמשיך את המורשת. רבותיו ציפו שינצל את שכלו החריף, את כוח ההתמדה והזיכרון, ויצמח למרביץ תורה מופלג בעצמו.

בדרך הלצה נהגו לומר שעילוי הוא ראשי תיבות ע'יניים 'להם ו'לא י'ראו. לצד ההומור, היה בכך קורטוב של אמת. העילויים האמתיים של וולוזי'ן ואחיותיה, שקעו כל כך בלימוד בתורה, שלא שתו ליבם כלל לנעשה סביבם. כך נולדו דמויות העילויים שלבושם פזור, בידם שקיות אשפה, ומצחם קמוט מחשבות.

מובן מאליו שלא היה בכך הכרח המציאות. לא מעט עילויים גילו שליטה בהוויות העולם, ברמה גבוהה עוד יותר מחבריהם שאינם עילויים. שכלם החריף הצליח לשלוט על כל התחומים במקביל. אחרים אכן היו מנותקים לגמרי מהבלי העולם, והיו דוגמה חיה לתורה מהלכת, אש להבה.

בישיבת וולוז'ין, ערש הישיבות והעילויים, היה נהוג לדרג את העילויים לפי רמת התמדה ויכולת שכלית. אחרי 'בחור טוב' היה מגיע 'רבע עילוי', 'חצי עילוי', ורק בסוף, מי שענה על כל הקטגוריות בדקדוק, זכה לקבל את התואר 'עילוי'. יותר מהדירוג עצמו, חשוב לשים לב לדגש שנתנו בישיבה לעילויים. הפניית הזרקור אל אותם בחורים מופלגים, איננה אופיינית לדרך החינוך המקובלת היום בישיבות, והיא נעשתה בכוונה תחילה לרומם את בחורי הישיבות בעולם שבו לומדי התורה היו מועטים.

מרן הגאון רבי יחזקאל אברמסקי העיד כי בישיבות אירופה היה מקובל שעילוי הינו מי שבקיא היטב בשש מאות דפי גמרא ומעלה. בהונגריה כינו את העילוי - 'מורנו'. בתואר זה זכה, וכך נהוג עד היום בצאנז, מי שגילה בקיאות בהחל מאלף דפים ומעלה.

זכה עולם הישיבות בדורות האחרונים להתנער מאפרו ולחזות בעילויים השבים הביתה. בלא מעט ישיבות וחצרות הקודש נלחשים שמותיהם של העילויים בסודי סודות. תחילה מדובר בנערים צעירים, לפעמים אפילו פחות מבני עשרים. לרוב רק בעשור השלישי לחייהם מתחילים הבריות להכיר בהם ברבים. וגם אז, ברוב המקרים מדובר בהיכרות של בני הישיבה, הקהילה, המשפחה או השכונה.

בשורות הבאות בחרנו מספר מצומצם של עילויים מובחרים מעולם הישיבות והכוללים כאלו שרבותיהם מעידים בהם כי עתידים להבעיר הלאה את לפיד הרבצת התורה. מדובר בתלמידי חכמים מופלגים הבקיאים ביותר משש מאות דפי גמרא, וגם יותר מאלף. מובן מאליו שאין בידינו להעביר אותם בחינה, אך לפי עדויות חברים קרובים, כל אחד מהעילויים המופיעים בכתבה יודע את הש"ס או לפחות רובו הגדול, בעיון גדול, עם עיקרי הראשונים והאחרונים כד להלכה למעשה. חלקם בקיאים גם בספרי חז"ל נוספים, כמו מדרשים, ספרי חסידות ואפילו זוהר וקבלה.

הכתבה המלאה פורסמה במגזין החג של עיתון 'בקהילה' ובאדיבותם אנחנו מפרסמים אותה היום ב'בחדרי חרדים' 

העילוי מאנטוורפן: הגאון רבי אברהם משה באקאן, בן 42

גדל באנטוורפן אצל הגאון רבי חיים קרייזוירט זצ"ל ואצל יבדלחט"א וכ"ק האדמו"ר מפשאווערסק שהיו רבותיו המובהקים. משתייך לחסידות באבוב 45.

מהר מאוד נוצר קשר מיוחד בינו לבין רבי חיים קריזוירט, שהיה בעצמו עילוי מופלג, וקשרים עם בני תורה צעירים כל כך היו נדירים אצלו מאוד. ובכל זאת, כישרונו העצום של אברהם משה באקאן נגע לליבו. הוא ישב שעות ארוכות בבית המדרש והתפלפל עמו בלימוד כאילו לא היה פער של עשורים רבים בין גאון הדור הנודע לנער הצעיר. כמה שנים לאחר מכן, העניק לו רבי חיים מכתב סמיכה.

נישא לבתו של הגרחיד"א וייס רב חסידי סאטמר באנטוורפן, מגדולי הדור במצוות פדיון שבויים. לאחר שסיים כבר ש"ס ופוסקים והיה בקיא בהם ישר והפוך, הורה לו אחד מרבותיו לנסוע לארץ ישראל כדי להתחדד בלימוד אצל רבני בני ברק מחוג חזון איש. "שם תוכל לעלות כמה מדרגות נוספות".

רבי אברהם משה קם ועשה. כשהגיע ארצה התקרב לרבני חוג חזון איש וישב ימים ארוכים בבתיהם של הגאונים רבי חצק'ל ברטלר ורבי אברהם גניחובסקי זכר צדיקים לברכה. באחד הימים נתקל בשאלה קשה שאף אחד מבין תלמיד החכמים לא הצליח להשיב עליה. בצר לו עלה למעונו של מרן הגאון רבי דב לנדו ומאז נפשו נקשרה בנפשו. עד היום הוא מקפיד לעלות מדי תקופה לביתו, לשטוח את שאלותיו והערותיו ולקבל מענה. השניים אף מתכתבים ביניהם ברציפות בדברי תורה הלכה ואגדה בכל חלקי התורה.

עסק מיוחד יש לו לרבי אברהם משה עם כתבי הגאון הרגוטשובי. הוא נחשב למומחה גדול בתורתו של הרגוטשובי, וכמי שאף דבר מתורתו הגאונית והעמוקה לא נעלם מעיניו. לפני מספר שנים, הדפיסו את ספר תשובות החזון איש. במהלך הכנת הכתבים מצאו העורכים מכתב אחד שלא היה ברור מה תוכנו ומהותו. הם נכנסו אל מעונו של רבי דב לנדו שליווה את כל תהליך הוצאת הספר. לאחר עיון ממושך אמר רבי דב שזה אכן נראה כתב יד קדשו של החזון איש אבל התוכן מזכיר את הרגוטשובי. "זה מוזר" פסק רבי דב, והוסיף "לכו לרב באקאן, תשאלו אותו, הוא מומחה בזה".

מיהרו העורכים אל ביתו של הרב באקאן. לבקשתם עיין קצרות במכתב, ומיד אמר: "זה אכן ציטוט מדברי הרגוטשובי במקום זה וזה, סימן זה וזה. נראה שהחזון איש רשם לעצמו קטע מדבריו של הרגוטשובי לזיכרון או עיון מאוחר יותר".

רבי דב מעריך אותו מאוד ומרבה לדבר בשבחו. תלמידים קרובים של רבי דב מספרים שמעולם לא נשמעו ביטויים מפליגים כאלו ממנו על אברך צעיר. כך למשל התבטא אודותיו שהוא בקיא בכל ה'עין משפט', ושהוא מסוגל לצטט סימנים ופסקאות שלמות בעל פה. בהזדמנות אחרת העיד עליו רבי דב שהוא בקיא בסדר קדשים עם ביאורי החזון איש והרב מבריסק גם יחד. בראיון נדיר שהעניק רבי דב ל'יתד נאמן' בחג השבועות, אמר: "אני מכיר אברך חסידי שהגיע מאנטוורפן והוא שולט בכל הש"ס עם הראשונים והאחרונים".

פעם ערך ברית לבנו בבית מדרשו של הרבי מפשאווערסק. על פי התכנית הייתה אמורה להתקיים קודם לכן שמחת ברית לבנו של מתפלל אחר. אלא שבבוקר הברית הודיע הרבי "קודם כל עורכים את הברית לבנו של הרב באקאן, משום שהוא בנו של תלמיד חכם, ורק אחר כך של המתפלל השני".

הוא עוסק רבות בכתביו של רבי דב לנדו. מדובר בכתבי יד הידועים כמסובכים מאוד לפיענוח משום שהם כתובים בקיצור נמרץ על גבי גיליונות הדף. רק יחידי סגולה מסוגלים להבין את הדברים עד הסוף. הרב באקאן הוא אחד המיוחדים שבהם.  "כשמציעים לפניו דבר תורה של רבי דב" מספר אחד מבני ביתו של ראש הישיבה, "הוא שואל קודם כל א זה כבר הודפס איפה שהוא. אם כן, חזקה שהוא כבר מכיר את החידוש היטב".

הוא אחד מהעורכים של הקובץ התורני הנחשב 'עץ חיים' של באבוב. הוא עצמו נוהג לפרסם שם מדברי תורתו. רבים מחכים לפרסום הקבצים רק כדי ללמוד בתורתו של הרב באקאן שאינו מרבה להדפיס את חידושיו.

ספרו 'אומר הבא מן החדש' על מנחות נחשב קשה להשגה וכל תלמיד חכם העוסק בקדשים, ובפרט במנחות, ינסה להניח את ידיו על עותק של הספר. אגב, בסוף הספר הוא מביא פנינים מרבו הגר"ח קריזווירט.

לצד ספרו הנחשק על מנחות, הוציא בעבר לכבוד חתונות אחד מידידיו, ספר עב כרס שכולו מלא חידות ושעשועים בדברי תורה. חלק מהחידות הן שלו, וחלק הוא שמע מרבי דב באופן אישי. כיאה לעילוי וגאון, זהו הספר החביב עליו ביותר.

עובדה נדירה מעט לעולמם של העילויים הממהרים בהליכותיהם וקולטים את הכתוב כהרף עין, רבי אברהם משה, למרות היותו עילוי עצום, מתפלל את תפילותיו באריכות רבה והשתפכות הנפש. הוא מקדיש שעות ארוכות מסדר יומו לעבודת התפילה, ורק כשמסיים נפנה ללימודו המתפרש לאורך כל שעות היממה כמעט.

מתגורר ברחוב האדמו"ר מגור, שם הוא שוהה רוב שעות היממה ולומד לבדו בהתמדה. למרות שהוא גר בבני ברק כבר כמה שנים טובות, הוא לא מכיר את הרחובות ואין לו מושג איך מגיעים מנקודה לנקודה. "פעם עשיתי שמחה ברחוב השומר, והייתי צריך לשרטט לו איך מגיעים מהבית שלו באדמו"ר מגור לאולם, מרחק כמה דקות הליכה בסך הכול".

הוא משמש כמשיב בכולל של הנגיד דן גרטלר, לשם הוא מגיע לשעות ספורות ביום. תלמידי הכולל מעידים שלא נמצאה שום שאלה שהוא אינו מסוגל להשיב עליה ולצטט מראי מקומות הקשורים בה. לצד היותו גאון מופלג השולט בש"ס בבלי, ירושלמי ראשונים ואחרונים, הוא רך לבריות וענוותן עצום. תלמידי הכולל מתארים בציוריות כיצד מדי יום נעמדים לצדו שורה של יהודים, מתלמידי חכמים גדולים, ועד ילדים שבאים לשאול שאלות על התפילה והסידור. לכולם הוא מאיר פנים ומקבלם באהבה גדולה.

ר"מ ספרדי בישיבה ליטאית: הגאון רבי יצחק קדוש בן 34

גדל בבני ברק. בן לגאון רבי יוסף קדוש שכיהן בעבר כראש כולל בישיבת תפרח ואחר כך ר"מ בישיבות תפארת משה, יקירי ירושלים וחשמונאים. במשפחה מתגלגל סיפור מופלא על הבטחה נדירה שקיבלה אמו מהסטייפלר, שכל בניה יהיו תלמידי חכמים.

על פי עדות בן המשפחה, האימא, לבית משפחת בדוש הידועה ממקסיקו, מונטריאול וניו ג'רזי, מסרה נפשה עבור עניין מסוים, ובזכות כך זכתה לברכה הנדירה מהסטייפלר. ואכן כל בניה יצאו תלמידי חכמים מופלגים. אח אחד הוא הגאון רבי דוד קדוש, חתנו של חכם שלום כהן, וראש כולל חשוב בירושלים. אח נוסף הוא הגאון רבי גד קדוש ראש כולל 'ישכר באהליך' בבני ברק, בו מכהן גם אביהם כראש כולל אחר הצהריים. אח שלישי הוא הגאון רבי חנניה קדוש, ר"מ בישיבת אוצרות התורה בבני ברק. גם האחים האחרים ידועים בעולם התורה כתלמידי חכמים ומרביצי תורה חשובים.

למד בישיבה קטנה חמד. חבריו מאותה תקופה מספרים על בעל מידות מופלג שלמרות כישרונותיו הברוכים בזכותם קלט את הסוגיה בניד עפעף, לא התנשא מעולם על חבריו, כי אם להיפך. תמיד למד עם כל מי שביקש ממנו. גם הבחורים החלשים ביותר למדו איתו חברותא, כשהוא מסביר להם בנחת את הסוגיה כולה. למעשה, את כל כישרונותיו ניצל כדי לסייע לתלמידים אחרים.  

באותה תקופה גילה את חיבתו העצומה לספרי קודש. הוא היה משמש כבעל קורא (בהגיה אשכנזית) באחד מבתי הכנסת, ובכסף שקיבל רכש ספרים רבים. את הספרים היה חותם עם שמו ומשאיר אותם בהיכל בית המדרש לרווחת כל הלומדים.

כשהיה מתנייד ממקום למקום, הרגיש שהוא מבזבז את זמנו באוטובוסים ובהליכות רגליות ארוכות. בהוראות מרן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ הוא קנה אופניים. "עבור בחור כמוך, אופניים זה ניצול הזמן" פסק ראש הישיבה. "כשתעלה לישיבה גדולה תבוא לשאול אותי שוב. לישיבה גדולה זה פחות מתאים". ואכן, כשעלה לישיבה גדולה הפסיק לנסוע בהם בהוראת ראש הישיבה.

בימי שישי היה יורד מבית הוריו ברחב פרל בבני ברק, ונכנס לבית המדרש שבקרוואן השכונתי. וכך, משעה אחת בצהריים עד כניסת שבת ממש, היה יושב ללמוד יחד עם אחד מאחיו בהתמדה  נוראה.

בשבת בבוקר היה מתפלל בנץ החמה, ולאחר מכן יושב ללמוד בחצר הסמוך לישיבת סלבודקה עד לסעודה בבית הוריו. כך התקרב לראשי ישיבת סלבודקה, בראשם מרן הגאון רבי דב לנדו שמחבבו עד מאוד. ברבות השנים קיימו שיחות ארוכות לאורכה ולרוחבה של התורה כולה.

בישיבה גדולה למד בישיבת 'אור ישראל' ונודע כאחד מבחירי הישיבה לדורותיה. הוא החל לגלות את כושר הכתיבה שלו, שהפך לשם דבר. חבריו מספרים שהיה יושב שעות ארוכות ורושם מחברות על גבי מחברות. כך צבר ערמות ענק של חידושי תורה.

הוא נישא לבת הגאון רבי יחיאל תורג'מן מבית וגן, נכדו של הבבא סאלי. כשהתחתן אמרו בבדיחותא שחמיו נתן לו דירה, ועל כל ספר נוסף שיוציא לאור, יקבל דירה נוספת. ואכן, ראש הישיבה הגאון רבי יגאל רוזן לא הרשה לו לשמוע שידוכים שלא הציעו דירה, כשהוא מנמק: "עדיו לגדולות, אסור שיהיה לו שום עול גשמי בחיים".

אחרי שנישא החל להוציא ספרים על גבי ספרים. כאשר ספר הדגל שלו הוא 'מיין הרקח' על ענייני ספקות, חזקות ורוב. לספר מצורפות הסכמות מכל גדולי הדור. כך למשל כותב עליו הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי: "יחיד ומיוחד, אב בתורה רך בשנים, מופלא בכישרונותיו, מעמיק ושקדן, כולו שקוע במעמקי תבונות סוגיות הש"ס". על הספר עצמו הוא כותב: "כולו נוטף נטפי עונג עמל התורה בעמקות הגיון בחריפות ובבקיאות".

גם הגאון רבי אשר וויס יצא מגדרו: "האברך המופלא מבני העלייה המועטים, מופלא בכישרונותיו ובעמלו", כתב בהסכמתו.

בשנים הראשונות אחרי נישואיו למד בכולל 'ישכר באהליך' בבית וגן, בראשות הגאון רבי דניאל כהן. יום אחד נכנס לישיבת עטרת ישראל הסמוכה ושכח שם את הספר שחיבר. אחריו נכנס אל בית המדרש נכנס הגאון רבי ישראל לנדאו ממרביצי התורה בישיבה. הוא עבר על הספר ואמר: "כזה חיבור לא ראיתי שנים רבות. לא אכפת לי מי המחבר, אני רוצה אותו להרביץ תורה אצלי בישיבה".

ממחשבה למעשה, קרא לו ומינה אותו לראש בקיאות בישיבתו 'היכל יצחק'. מקרה נדיר של בן עדות המזרח המכהן כמרביץ תורה בישיבה ליטאית.

למרות שרבי יצחק אינו נכד ישיר של הבבא סאלי, בני המשפחה מתלחשים על כך שפרצופו דומה מאוד לבבא סאלי עליו השלום, סב חמיו. כמה שנים לאחר שהחל להרביץ תורה, הקים חמיו את ישיבת 'נר ישראל' על שם הבבא סאלי, ולקח אותו לכהן בראשות ישיבה. כדי להשקיע את כולו בהקמת הישיבה החדשה של חמיו, עזב את ישיבת 'היכל יצחק' של הרב לנדאו, וקבע את מקומו בישיבה החדשה באלעד.

רבותיו בלימוד הם הגאונים רבי יגאל רוזן ורבי אברהם לויסון. שיעוריו מבוססים על שיטות הראשונים וגדולי האחרונים. הוא חסיד נלהב של תורתו של רבי שמעון שקאפ, ונחשב כמי שבקיא בתורתו ישר והפוך. ספרו 'מיין הרקח' מבוסס על תורתו של רבי שמעון וגדולי האחרונים, כאשר אחר כך הוא מביא את הביאורים שלו על הסוגיה.

בקיאותו ושקדנותו הם שילוב נדיר. כך למשל, בסיום הש"ס הכללי של לומדי הדף היומי, חגג עם בני הישיבה סיום פרטי שלו: תלמוד בבלי וארבעת חלקי השולחן ערוך טור ובית יוסף.

הוא כריזמטי מאוד, ובני הישיבה מתייעצים עמו על כל צעד ושעל. בחתונות ונישואי תלמידיו ישנו מעמד מיוחד שבו התלמידים מתרכזים סביבו, התזמורת עוצרת את נגינתה, והוא עצמו שר ברמקול את ניגון היום תאמצנו של ימים נוראיים. התלמידים והחתנים מחכים בהתרגשות לרגע המרטיט הזה, שפותח עבורם את השלב החדש בחייהם.

לצד שעוריו הקבועים בישיבה, הוא מוסר שיעורים וחבורת בביתו לתלמידים מבקשים מישיבות חברון, וולפסון ועוד. כמו"כ מוסר שיעור לקבוצת עורכי דין מהשורה הראשונה ביניהם עורך הדין זעירא.

שולט בשבע שפות: הגאון רבי רפאל פינשטיין, בן 25

בן זקוניו של הגאון רבי חיים פינשטיין ראש ישיבת 'עטרת שלמה', נכדו של הגאון רבי מיכל פיינשטיין ונינו של מרן הרב מבריסק.

הוא עבר את המסלול ה'בני ברקי' הטיפוסי. חיידר - תשב"ר, ישיבה קטנה וישיבה גדולה - פוניבז'. נישא לבתו של הגאון רבי מאיר הייזלר דיין בבית הדין של רבי ניסים קרליץ. מתגורר בשכונת ויז'ניץ בבני ברק.

כבר בגיל צעיר מאוד, בעודו ילד קטן, גילו בני משפחתו שמדובר בכישרון נדיר המופיע פעם בדור. למרות שבסביבתו דיברו בעיקר בעברית, ומעט אידיש, הוא שולט בשבע שפות, את כולן למד בעצמו. כששאלו אותו מאיפה ילד תשב"רניק מבני ברק יודע צרפתית כל כך טוב? הוא ענה: "פשוט מאוד. אני מקשיב לשיעורי דף היומי ב'קול הלשון' בשפה הצרפתית, וככה אני לומד את השפה".

רבי רפאל ידוע כבעל כישרון בתחומים רבים. נדיר למצוא אדם ששולט בכל הרבה תחומי עניין, בטח לא בגיל כה צעיר. לא רבים יודעים זאת, אבל הוא מכיר היטב את עולם הנגינה ויודע לנגן בכלים רבים ביניהם חליל פסנתר וגיטרה. הוא שולט גם בחזנות על שלל גווניה וענפיה.

בכולל פוניבז' שם הוא לומד בשעות הבוקר, הוא ידוע בעילוי מופלג. חבריו לכולל מדברים אודותיו כגדול הדור ממש, וכמי שעתיד לעמוד בכותל המזרח של עולם התורה. מדי תחילת זמן הוא מוציא לאור שישה קבצים המיועדים למסלולים תורניים שונים. בקובצים הוא מביא את כל שיטת הראשונים על המסכת הנלמדת או על הסוגיה. לצד המפרשים הוא מוסיף אלפי הערות גאוניות שלו על הסדר.

מעל הכול, יצירת הפאר של רבי רפאל הוא ספר המפתח המונומנטלי. לכל קובץ שיוצא לאור על ידו, הוא מצרף  בסופו חלק מיוחד הדומה לספר 'המפתח' על הרמב"ם. בחלק הזה של החיבור ניתן למצוא תשובה לכל שאלה שניתן להעלות על הדעת. כל קושיה, הערה או חוסר הבנה שעשויה לעלות אצל הלומד במהלך עיון בסוגיה, הוא ימצא לה מראה מקום בחיבורו של רבי רפאל.

אלא שבניגוד לספר המפתח על הרמב"ם שנערך על ידי צוות תלמידי חכמים מקצועי שהוכשר לכך במשך שנים רבות, כאן מדובר באברך צעיר לימים, שעוד בתור בחור נהג לחבר קבצים מסוג זה, לבד, וכלאחד יד. עד כה חיבר למעלה משלושים ספרים כאלו. בהם, תוכלו למצוא תשובה מדויקת ומראה מקום לכל שאלה שתחפשו. חלק מהחיבורים עוסקים בענייני מועדים, ומשלבים נגלה עם נסתר בגאונות נדירה.

אחד ממכריו מתאר כיצד נראה תהליך של חיבור יצירה אדירה כזו. הכי רחוק ממה שניתן לעלות על הדעת. "לראות את רפאל פיינשטיין כותב, זה מייאש", הוא אומר בחיוך. "אתה בטח חושב שאדם שמחבר ספר המפתח, הוא סגור בחדר עמוס ספרים ומרוכז כולו בחומרים הרבים שלפניו. אבל אצל רפאל פיינשטיין זה לא ככה. הוא יושב בחדר מלא אנשים, הכל מסביב רועש, באוזן אחת תחובה לו אוזניה, הוא מאזין למוסיקה קלאסית או לקטע חזנות איכותי, ויחד עם זאת הוא כותב בלי הפסקה".

נראה שאחת התכונות הנדירות שלו, ויש לא מעט כאלו, היכולת לעשות כמה דברים בו זמנית. הוא מסוגל להשיב לכמה שואלים בבת אחת, תוך כדי שהוא מאזין למוסיקה או הרצאה הדורשת ריכוז, ובמקביל לחשב עניין מתמטי מורכב.

לצד בקיאותו בתורה הוא שולט, להבדיל, בכל הוויות העולם. הוא יודע מתי מונה שר ההגנה האמריקאי לפני מלחמת העולם, מתי פוטר, ומה היו שערי הריביות במדינות שונות לאורך ההיסטוריה.

בגלל גילו הצעיר, עדיין לא יושב על תקן רשמי בכולל פוניבז', אך בפועל הוא משמש כמשיב לא רשמי, בשל הידע העצום שהוא אוגר, והקבצים שהוא מוציא לאור.

אחד מחבריו מילדות מעיד: "אתה יכול לשאול אותו את כל מספרי הטלפונים של חנויות רבי עקיבא. הוא יענה לך. תשאל אותו: מה המספר של 'מכון צבי', הוא יגיד לך על המקום. הוא פשוט עובר ברחוב, רואה את השלטים, והם נחרטים בזיכרונו הכביר".

בילדותו של רפאל אהבו סובביו להשתעשע איתו בחישובי גימטריות מסובכים. כשהקימו את ישיבת 'עטרת שלמה' ואביו שליט"א נקרא לכהן בראשות הישיבה, קרא הגאון רבי שלום בער סורוצקין לרפאל הקטן, ורצה לראות האם נכונים הדיבורים אודותיו.  כשהגיע, מיד אמר לו רפאל: "אני יודע מה אתה רוצה לשאול אותי, כמה הגימטריא של שולם בער סורוצקין? התשובה היא כך וכך". רבי שולם בער נהנה מאוד, ובמשך ימים ארוכים סיפר שוב ושוב לסובביו על הפלא שנגלה לעיניו.

למי שמחפש את ספריו, ניתן למצוא אותם בכל הכוללים החשובים בעולם התורה. מכולל דושינסקי בירושלים, דרך כוללים חסידיים ללימוד הלכה, ועד כוללים ליטאיים נודעים כמו כולל פוניבז' והכולל של הנגיד דן גרטלר.

בשעות אחר הצהריים הוא מכהן כראש כולל באחד מסניפי כולל 'נרו יאיר', ובערב עומד בראשות כולל הסמוך לשכונת מגוריו. בשעות אלו מגיעים אל ספסל לימודיו דיינים וטוענים רבניים מכל רחבי העיר, המבקשים להיוועץ במומחיותו הידועה בענייני משפט ודיינות.

הקבצים שהוציא הרב פיינשטיין

בקיא בשיטת הישיבות: הגאון רבי יהודה אריה וולך, בן 40

בנו של הגאון רבי שלום מאיר וולך רב בית הכנסת המרכזי שיכון ג', ומחבר סדרות ספרים מפורסמות ביניהן 'מעין השבוע' ו'מעין המועד'.

רבי יהודה אריה למד בישיבת 'אור ישראל' הקטנה ולאחר מכן ב'אור ישראל' הגדולה, סך הכול תשע שנים בישיבה הפתח תקוואית. נישא לבתו של הגאון רבי צבי דיאמנט משגיח הישיבה.

לאחר נישואיו עבר לגור באלעד והחל לכהן כר"מ בישיבה קטנה ברעננה. בבוקר הוא מכהן כראש כולל של אביו ברחוב חזון איש על גבול בני ברק רמת גן. זהו כולל ייחודי של אברכים צעירים ולמדנים מטובי הישיבות, המבקשים ללמוד בצוותא עם בעלי כישרונות כמותם.

רבי יהודה אריה הוא למדן גדול הבקיא בשיטת הלימוד הישבתית. הוא פיתח שיטה ייחודית: בכולל שהוא עומד בראשו לומדים מסכתות כמו שבת ועירובין, המוכרות כפחות ישיבתיות. הייחודיות שלו היא שהוא משלב את שיטת הלימוד הישיבתית במסכתות ההלכתיות. בקיאותו בסדר מועד ובחלק אורח חיים ידועה בעולם התורה, ורבנים עולים אליו להתייעצות.

בבית הכנסת של אביו ברחוב חזון איש, שם הוא מכהן כראש כולל, הוא מוסר שיעור בבוקר לבעלי בתים על סדר ההלכה. בצהריים הוא מוסר שיעור ברעננה, ובשעות הערב מגיד שיעור דף היומי באלעד. לכל השיעורים הוא מתנייד ברכבו הפשוט והמיושן כאחד האדם.

הוא ידוע כמבין גדול בדקדוקי קריאת התורה, והוא עצמו משמש בעל קורא במשך שנים רבות. בעלי קריאה מכל רחבי הארץ מתקשרים לשאול אותו כיצד לנהוג.

על פי מקורביו סיים את הש"ס בעיון כבר שלוש פעמים לפחות, זאת על פי מספר החגיגות שחגג במחיצתם. לטענתם, באופן לא סדיר סיים כבר פעמים רבות עוד יותר. "בכל סוגיה שהוא לומד, הוא עובר על כל התורה כולה כדי להוכיח שיטות, להקשות ולתרץ. זה מבהיל".

הילוכו בפשטות, שומר על עיניו בהקפדה ומתהלך תמיד כאשר עיניו מוטות כלפי מטה.

היה מקורב מאוד למרן הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל, עמו היה משוחח רבות בלימוד. לצד זאת, מקורב גם לכ"ק מרן האדמו"ר מויז'ניץ, וכשהגיעו ילדיו לגיל שלוש נכנס למעונו של הרבי לחלאק'ה. בברית שערך לבנו לא מכבר, שישמש כסנדק הגאון הצדיק רבי שמעון גלאי. המשתתפים בשמחה לחשו אודות הערכה הרבה שרוחש רבי שמעון לרבי יהודה אריה.

ה'כותב' של האדמו"ר: הגאון רבי חיים אלחנן בוים, בן 41

בנו של הגאון רבי יחיאל בוים רב בית המדרש נווה הורים בקרית צאנז. גדל ולמד במוסדות החינוך ובישיבת צאנז בנתניה. חמיו הוא הגאון רבי חיים יעקב ישראלי מרבני צאנז בבני ברק ור"מ בישיבת קרעטשניף ברחובות.

עד היום, והוא כבר בן ארבעים שנה, עדיין יושב והוגה בתורה מבוקר ועד לילה בכולל להוראה שבקרית צאנז כאילו היה בן ישיבה צעיר ועול לימים. הוא לא מחפש לעצמו תפקיד תורני, ומסרב להצעות רבות שזורמות לפתחו. התפקיד היחיד שהוא מחזיק בו בחרדת קודש הוא כתיבת דברי התורה של רבו כ"ק מרן האדמו"ר מצאנז הנאמרים בשולחנות שעורך בשבתות וימים טובים.

סדר יומו עמוס בתורה ועבודה. כבר לפנות בוקר ניתן למצוא אותו יושב על מקומו הקבוע בכולל הבוקר שבקריה. מיד לאחר מכן מוסר שיעור דף היומי לעשרות בעלי בתים בבית המדרש המרכזי בקריה. אחרי השיעור הוא שב למקומו, שוקד על לימודו עד הלילה. בשעות הערב הוא מוסר שיעור נוסף בדף היומי.

כבר בצעירותו בלט בכושר הזיכרון המופלא שהתברך בו משמיים. כבחור צעיר כבר רכש בקיאות בש"ס ופוסקים ומילא כרסו מהם. עוד לפני נישואיו כבר הצטרף לתורנות של הכותבים שישבו לצדו של הרבי בטישים, ורשמו את שיעוריו במוצאי שבת. כשרונו המיוחד הביא לכך שלאחר כמה שנים הפך לכותב הקבוע של הרבי.

"לכתוב את הפלפולים של ליל שבת זו מלאכה קשה ביותר" מסביר אחד החסידים. "הרבי נוהג להעמיק בחידושים ומראי מקומות רבים מכל התורה כולה. על הכותב צריך בראש ובראשונה להבין את הכול, לאחוז ראש ולא לפספס שום פרט. אחר כך הוא צריך לזכור את זה, לא שעה או שעתיים, אלא עד מוצאי שבת, אז הוא יושב לכתוב את הדברים. בסך הכול לכותב הפלפולים צריך שיהיו כישרונות רבים כמו הבנה, פיקחות, ריכוז גבוה ובעיקר זיכרון חד שאינו מפספס אפילו אות".

בפי ידידיו הוא נקרא רבי חנן, קיצור השם 'חיים אלחנן'. רבים מתקשרים אליו לשאול היכן מופיעים ציטוטים כאלו ואחרים בכל מכמני התורה. שולחן ערוך פרוש לפני כשמלה, כך גם ספרי חסידות והגות. לא פעם קורה שבעת הפלפול הרבי נזכר בגמרא מסוימת או דיבור של אחד מהראשונים, והוא מצטט אותם מבלי לזכור את המראה מקום המדויק. 'רבי חנן' נזעק על המקום ומגיש את המיקום המדויק של המימרא.

בזמני חולשה, כאשר הרבי עורך את הטיש בביתו בחברת קהל מצומצם ממקורביו ובני משפחתו, רבי חנן הוא מהיחידים המורשים להיכנס אל הקודש פנימה, כדי שיוכל לכתוב את דברי התורה במוצאי שבת.

הרבי חש חיבה עזה לכותב הפלפולים שלו, והוא מעריך עד מאוד את מידת דייקנותו. לאורך כל אמירת התורה, ניצב רב חנן בסמוך למקום מושבו של הרבי. פניו האדמוניות מלידה, מאדימות עוד יותר מרוב מאמץ. קומתו נמוכה, והוא כמעט ואינו נראה. משתדל שלא להתבלט, מעלים את עצמו מהאירוע שמתנהל מולו. כל שעליו לעשות, לשמוע את הדברים ולזכור את הפלפול לכל ענפיו והסתעפויותיו, דבר דבור על אופנו. עם צאת השבת הוא מעלה אותו על הכתב, עורך אותו כדבעי ומגיש לעיונו והגהתו של האדמו"ר.

לעתים, הרבי קורא לו עם תום הטיש אל הקודש פנימה, וממשיך להעמיק עמו יחד בדברים תוך שהוא מוסיף עליהם כהנה וכהנה. הרבי מסביר שלא רצה להעמיס על הציבור, אבל כעת מבקש להעמיד את הדברים על דיוקם עד הסוף.

ראש הכולל: הגאון רבי מאיר אהרן פלבני, בן 29

בנו של הגאון רבי אברהם פלבני, ראש ישיבה לבעלי תשובה בבית שמש. הישיבה היא סניף של ישיבת 'הפקדתי שומרים' בראשות סבו הגאון רבי דניאל פלבני.

למד בישיבה קטנה 'קול תורה' ולאחר מכן בישיבה גדולה 'חברון'. הוא היה אחד העילויים בישיבה, והיה ידוע כבעל כישרון מופלג. בתוך זמן קצר מאז נכנס להיכלה של חברון, כבש את מקומו בכותל המזרח, והבחורים היו נוהרים אל מקומו בבית המדרש עם שאלות וקושיות על כל מסכתות הש"ס.

למרות גילו הצעיר, הכירו בו גם המבוגרים שבין התלמידים כעילוי גדול, ולא התביישו לשטוח בפניו את שאלותיהם. צניעותו העמוקה, הפנימית, העניקה תמיד הרגשה טובה לסובבים אותו, ואפשרה לכולם ליהנות מידיעותיו המופלגות ללא שיחושו ממנו תחושת עליונות או התנשאות.

כאשר הגאון רבי ברוך צבי לב, ראש ישיבת 'יסודות התורה' בתל אביב ביקש חתן לביתו הוא נכנס לישיבת חברון וביקש מראש הישיבה וחבר מועצת גדולי התורה הגאון רבי דוד כהן את החתן המופלג ביותר שאפשר למצוא בישיבה. רבי דוד הצביע לו מיד על מאיר פלבני שישב בצד ולמד תורה בהתמדה ואמר: "עליו אני יכול להבטיח לך שיצמח גדול הדור".

רבי מאיר נחשב לאחד הבוגרים העילויים של הישיבה. כאשר ראש הישיבה הגאון רבי יוסף חברוני מביא דוגמה לתלמיד חכם שצמח בין כתלי הישיבה, הוא מזכיר בראש ובראשונה את רבי מאיר. כך גם כשהוא משוחח עם נגידים ותורמים, הוא מביא אותו כדוגמה לתלמיד חכם מבן עדות המזרח שצמח בערגותיה של חברון.

הוא קשור בעבותות אהבה ויראה לגאון רבי חצק'ל כהן ממיר הידוע כתלמיד חכם מופלג ובעל שליטה בכל חלקי הש"ס. השניים לומדים בחברותא מדי יום בין הסדרים, כאשר השעות מתחלפות: לתקופה מסוימת בשנה הם לומדים בשעות הצהריים בין סדר א' לסדר ב', ותקופה אחרת הם לומדים בערב בין סדר ב' לסדר ג'. רבי מאיר אף מוציא לאור את כתביו ושיעוריו של רבי חצק'ל על התורה כולה.

בשנה האחרונה, אחד ממעריציו הגדולים פתח עבורו כולל בסנהדריה המורחבת. מאז הוא מכהן כראש הכולל והתלמידים מקיפים אותו בהערצה והערכה.

מדי סוף זמן הוא מוציא לאור קונטרס על הסוגיות שנלמדו במשך הזמן. למשל, בזמן קיץ האחרון למדו בכולל פרק איזהו נשך, והוא חיבר קונטרס עם ביאורים נפלאים לפי סדר השיעורים שמסר.

תלמידיו ומכריו מעידים שאפשר לדבר איתו בלימוד בכל סוגיה בש"ס, כולל סוגיות מורכבות בקדשים וטהרות. שיעוריו ולשיטת לימודו מבוססים על שיטת הלימוד של הגאון האדיר רבי יוסף שרייבר עמו הוא מצוי בקשר תורני קבוע.

"רבינו חננאל": הגאון רבי יצחק חננאל אלקריף, בן 34

למד בישיבה קטנה 'דרכי משה בבני ברק, ולאחר מכן בישיבת פוניבז' בראשות הגאון רבי שמואל מרקוביץ'. אביו הוא הגאון רבי רפאל אלקריף ראש ישיבת דרך חיים מרבני העיר בני ברק וחבר וועדת הרבנים של קופת העיר.

נישא לביתו של הגאון רבי ישי טולדנו ראש ישיבת 'דברי חיים' בבני ברק, ומראשי ישיבת דעת חיים בירושלים, חתנו של הגאון רבי ראובן אלבז ראש ישיבת 'אור החיים' וחבר מועצת חכמי התורה.

בעולם הישיבות הספרדי ידוע הגאון רבי ישי טולדנו כבעל בהירות בלימוד. בנקודה הזו חתנו דומה לו מאוד. במשך שנות לימודו רכש בהירות נדירה בניתוח הסוגיות.

הוא למד בכולל של הגאון רבי נפתלי קפלן. באותה תקופה רבי נפתלי לקח לכולל שלו רק אברכים שעדיים לגדולות, וגמל להם על כך מדי חודש במלגה גבוה מאוד. כשפתח את הישיבה, ישיבת קפלן, לקח את בחירי האברכים להרביץ תורה בישיבה. האברך הראשון היה רבי יצחק חננאל.

כשהגיע לישיבה התקרב מאוד לגאון רבי בונם שרייבר ראש הישיבה. רבי בונם מצדו העריך מאוד את העילוי הספרדי והיה מכנה אותו בחביבות 'רבינו חננאל'. כשהיה רבי בונם מוסר את השיעור, היה מסתכל כל הזמן לעברו של רבי יצחק חננאל, וכשהוא היה אך ורק פותח את הפה, רבי בונם היה מפסיק את שיעורו ומאזין בקשב רב להשגותיו והערותיו. לא פעם קרה שסתר את שיעורו, בעקבות הערותיו וקושיותיו של רבי יצחק חננאל. מאוחר יותר המשיך בלימודיו בכולל של הגאון רבי צבי וייספיש.

הוא מקפיד מאוד על שמירת העיניים. כשהוא הולך ברחוב, הוא מוריד את משקפיו. מכריו מעידים שהוא מצוי תמיד בשמחה עצומה. "יש בו עליזות רוחנית עמוקה, לעולם לא תמצא אותו בעצבות או יגון. זה מאפיין את אישיותו הנעימה לבריות".

כאשר הגאון רבי צבי לב (חמיו של העילוי הגאון רבי מאיר פלבני) הקים את ישיבתו בתל אביב, הוא קרא לרב אלקריף שיכהן כאחד הר"מים בישיבה. הרב אלקריף סירב בתוקף. למרות סירובו, המשיך רבי צבי לב להפציר בו, עד שהשניים עלו יחד למעונו של רבו הגאון רבי נפתלי קפלן. כששמע רבי נפתלי את הצדדים, פסק כי על הרב אלקריף לקחת את התפקיד ולסייע בהקמת הישיבה לדנה. "אחרי שנה תחליט, אם תרצה, תוכל לעזוב".

נאמן לרבו, נסע לתל אביב וסייע בשנתה הראשונה של הישיבה. ואכן, עד מהרה הייתה הישיבה לאחת המפוארות בכותל המזרח של עולם התורה, כשהרב אלקריף נחשב לאחד הכוחות המובילים בה. לאחר שחלפה שנה, היו בטוחים כל מכריו כי יישאר בישיבה. "שטעלע לא עוזבים" אמרו זה לזה בחיוך.

מה רבה הייתה תדהמתם, כשבדיוק בתום השנה הודיע שהוא חוזר אליהם לכולל. וכך, עד היום הזה הוא יושב יחד עם האברכים והוגה בתורה בעמל עצום. את הרבצת התורה הוא דוחה לתקופה מאוחרת יותר. "עוד יגיע הזמן" הוא מפטיר בביישנות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!