השור התרגז ורצה לשסע את האדם שהכעיסו

הולך לו אדם בדרכו והנה מופיע שור מולו, מתהלך לו השור בעצלתיים תר בעיניו אחר מקום לנוח בו עם קצת עשב טרי להשביע את רעבונו. אלא שהאדם חומד לו לצון ומנסה לעורר את השור משלוותו להתגרות בו ולעצבן אותו- ואכן מצליח, ברגע אחד הוא מביא את השור לידי כעס רב וזעם בלתי נשלט. ישנו רק דבר אחד שיכול להרגיע אותו: הוא חייב לראות את דמו של האיש שלפניו- זה שהרגיזו- נשפך.

אדם אחר שעמד מהצד וראה את כל המחזה, הבין מה הולך לקרות, ונכמרו רחמיו על אותו אדם. ניגש הוא אל השור ולחש באוזנו בניסיון להסביר לו שלאדם שברצונו להרוג יש אישה ועשרה ילדים שמחכים בבית, ואם יבצע את זממו, הוא חלילה הולך להפוך אותם לאלמנה ויתומים...

משום מה השור לא 'מתרגש' יתר על המידה, ואינו נרגע, כי ישנו רק דבר אחד שיכול להרגיע אותו, הוא צריך לספק את הגירוי שהשתלט עליו, ואשר הוא נשלט על ידו. 'אירוני' הדבר, שגוף כ"כ גדול הופך משולט- לנשלט, ע"י גירוי אחד קטן ורגעי של כעס.

אבל אל לנו לדון את השור, אחרי הכל בהמה הוא וכך נברא, אין לו את היכולת להתגבר על יצרו בדרך אחרת.

אלא שבזה שונה האדם מהשור, שלמרות הגירוי שתוקפו שמנסה להוציא ממנו את החלק 'האפל' שבו... יש לו את הכלים איך להתגבר על עצמו ולהחזיר לעצמו את השליטה. שאם לא כן, במה שונה הוא מאותו שור זועם, שאין לו מעצור מלהרוג בן- אדם ולאמלל משפחה שלימה, רק כדי לבוא על סיפוקו, ע"י שמרגיע את סערת רוחו שנגרמה לו ע"י גירוי חיצוני?!...

תובנה זו מהווה יסוד בבניה האישית של מידותיו הטובות של כל אדם- בכלל, ובבית היהודי ובתקשורת הזוגית- בפרט. לדעת לשלוט ברצונות ובגירויים ע"י היגיון והשכל שחנן אותנו הבורא, בשינון תמידי שזהו יתרון האדם מהבהמה. ובכלל, לגלות ערנות מוגברת במקרים של 'ניסיונות השתלטות' של הגירויים החיצוניים על המערכת הערכית הנמצאת בנשמתו של האדם.

ובמילים אחרות, ישנם אנשים שבדרך כלל נראים הם נינוחים ורגועים, מחייכים ומפרגנים, עד לרגע שמשהו או מישהו או מישהי... גרמו לפגיעה בכבודם ולעצביהם לפקוע, ואז לפתע, מגלים אנו אדם חדש... או יותר נכון 'יצור' חדש, כיוון שקשה כבר להבחין אם נמנה הוא עם בני האדם, או שמא- חלילה- עם חבריו של 'השור הזועם' הנ"ל...

עלינו להבין, בן זוג הכי נחמד שיהיה, שברגע שמכעיסים אותו או שפגעו בכבודו, נותן לעצמו דרור, ולחלק הרע והבהמי שבו- להשתחרר, ובעצם הופך משולט- לנשלט ע"י יצריו, דומה הוא לשור זועם שאין לו רחמים ומעצורים, ואז יכול הוא- חלילה- במילה אחת או במשפט אחד להרוס חיים שלמים של האנשים היקרים לו ביותר- בן זוגו או ילדיו- מה שגורם לפגיעה כואבת, ולתהום שנפערת בניהם.

וגם לאחר המריבה, לא ניתן 'לקחת' את המילים בחזרה, עדיין לא נברא 'טיפקס' שיכול למחוק מילים מהזיכרון, וכמה שהוא יתנצל שלא התכוון למה שאמר, והיה זה רגע של חולשה, ויתן פרחים ושושנים וכו', האמירה הפוגעת והמשפילה נשארת באויר צרובה על דם ליבו של השני.

זוהי בעצם סיבה נוספת למה מחמאות לא מתקבלות  על ליבו של הבן זוג ואינו מאמין להם, מכיון שבתוך ליבו אומר הוא לעצמו, "ברגע האמת של הכעס"- שבזה האדם ניכר- "הוא 'זימר' משהו אחר"...

ולכן "חכמים- היזהרו בדבריכם"... זכרו! גם בשעת כעס וויכוח- שזה דבר שקורה לצערנו, יש מילים שלא אומרים. נקודה. וזה כמובן מדובר גם לאיש אבל בעיקר לאישה שכידוע, 'ניחנה' היא ביכולת זיכרון פנומנלית בכל אירועי העבר הרחוק ביותר, ובשליפה שלהם ברגע המכריע של כל דיון וויכוח...

זהו בעצם ההבדל בין ביתו של הגוי לביתו של יהודי עובד ה', אצל הגוי 'ביתי הוא מבצרי' שם הוא בעצם מסתיר את דמותו האמיתית מעיני הבריות, שם הוא מרשה לעצמו להתנהג כשור זועם, הדוהר ללא מעצורים לעבר התהום של מידותיו הרעות, ללא חשש שאי מי יראה אותו ויכיר את פרצופו האמיתי...

 לעומתו היהודי עובד ה', ביתו משמש עבורו כמגן ומחסה מכל מה שהרחוב מכיל בתוכו שלא יחדור לביתו, ובמקום הנקי הזה הוא יכול לגדול ולהתפתח רוחנית. שם הוא בעצם משתדל לעבוד על 'סיתות' מידותיו הטובות, משליט הוא את השכל על הגירויים החיצוניים, שם הוא בעצם בונה בית משכן לשכינה ששמחה לשרות בניהם.

מאת: הרב ישראל מאיר רבי, מרצה ומגיד שיעור

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!