מרתק: מי ניצח בעימות, ג'ו ביידן או טראמפ?

לאחר התבוננות בשפת הגוף של המועמדים לנשיאות ארה''ב, שוחחנו עם הר' אליהו עזריאל – מאבחן פנים ומומחה לשפת גוף ידוע, במטרה לשפוך אור על התחושות הפנימיות של המועמדים במהלך העימות וגם לבדוק מה הם שידרו לעולם בין המילים?

באופן כללי טראמפ היה עירני ודרוך, ביידן היה מתוח אך יציב.

בשפת הגוף של השניים ישנו שוני גדול. ביידן המבוגר יותר, הניע ידיו לאט יותר והדגיש את מסריו בתנועה ישרה חדה אך לעיתים עייפה ומנומנמת. לעומתו טראמפ הניע ידיו יחסית במהירות ובחדות ושילב הדגשות במאקרו-גוף, תוך כדי הרמת הראש והעפת מבט הצידה.

לביידן היה צליל קול מונוטוני וחיוור, ואילו טראמפ השתמש באינטונציה קולית יותר מגוונת. מאידך טראמפ נשען רבות על הפודיום, סימן לדריכות יתר וחרדה למעמדו, למעשה זהו ניסיון להגדיל את עצמו, בפרט כשהיה מרים את ראשו כלפי מעלה, לומר 'לא מכבודי לעמוד מול ביידן' מאידך, ביידן היה משוחרר בידיו, חייך לעיתים, והקפיד להשתמש בהדגמות בשתי ידיו.

לזכותו של ביידן ייאמר שהוא הביט למצלמה רוב הזמן, ובגוף ישר. מאידך טראמפ הביט לרוב לעבר פניו של ביידן [שבחר לא להביט בו], ומידי פעם העיף מבט לעבר המראיין. בשני המקרים לטראמפ לא היה קשר עין עם הצופים בו ובזה הוא לא יצא טוב.

אמנם גם כשעיניו של ביידן הביטו למצלמה, עיניו לעיתים קרובות היו מתוחות, גם כשחייך, כמו כן נראה היה לעיתים, שהוא מתאמץ לזכור מה עליו לדקלם מדף המסרים שלו.

טראמפ בדרך כלל ענה עניינית והגיב בדריכות ובזריזות לכל דבר שאמר ביידן, לעיתים אף השמיץ, אך נראה שזה נעשה רק לאחר שהבין סוג של השמצה מהצד השני. לעומתו ביידן לא תמיד ענה עניינית לטראמפ, אלא ניסה להשתיק את טראמפ [מתוך הלם עצמי]

כשביידן נלחץ הוא לא השתלח אלא השתיק. כשהדברים ששמע הציקו לו, הם הוציאו אותו ממלכתיותו. וכל זמן שביידן היה בהלם, הוא סינן 'אולי תשתוק'... בכך טראמפ מצד אחד ניצח שהצליח לגרור את ביידן למחוז ה'לא ממלכתי' שלו, שלא היה מוכר כל כך לציבור. ומצד שני הפסיד כשהתגלה ש'הבחור הקשיש' דווקא עירני ומשיב מלחמה [לא מכובדת עבורו]..

ביידן, לא הביט הרבה בטראמפ, - כנראה יש לו כלפיו תיעוב ושנאה יותר מאשר מה שלטראמפ עליו. (זה יכול להיות דווקא 'אור בקצה המנהרה' עבור טראמפ, משום שעל פי מחקרים ואף הניסיון מלמד, כי מי שלא מסוגל להביט ביריבו, כנראה חש מופסד מראש ומקנא בהצלחת יריבו, מאידך למנצח יש אדיבות נאה של מנצחים. והוא הדין כאן, טראמפ אמנם לא נהג בממלכתיות ואדיבות יתר כלפי ביידן, אך לפחות לא חשש להביט בו. לפיכך זה סימן מפתיע שטראמפ חש בפנים שהוא ייבחר שוב? רק ה' יודע]

לביידן היו שפתיים טיפה נפולות, וקצוות שפתיו יורדות, סימן לפסימיות. אולם חיוכיו הרחבים שידרו אופטימיות לצד הפגת המתח.  לטראמפ היו קצוות שפתיים ישרות עד עולות, תחושה ניטרלית עד אופטימית [שהוא ינצח] מאידך פניו הקשוחות סימלו ביטחון להגיב בתקיפות ללא חשש.

מבטו של  ביידן היה נע בין כעס [גבות מונמכות] לחרדה ורגש מוגבר [גבות עולות והרחבת האזור הרגשי] לרוב גם מבט מתוח [מתוך מאמץ להתרכז ולא להתבלבל]. מבטו של טראמפ נע בין התנשאות [הרמת ראש וימינה והנמכות ראש מהירות] לבין דריכות [צמצום המבט ולפיתת הפודיום בחוזקה]. גם מתוך רגישות וחששות ל'מה יאמרו עליו וכיצד ייראה'?

בין השורות ניתן היה לזהות שהמראיין שידר כבוד יותר לביידן, והביט בו בעיניים רכות יותר מאשר על טראמפ. טראמפ כנראה הרגיש זאת, וכתגובה לא ציית מספיק להוראותיו.

מתנועותיו וסגנון דיבורו של טראמפ רואים נחישות ואסרטיביות גבוהה, כושר אלתור מצוין ותגובה מהירה, דריכות מלחמתית המסוגלת לשבור כללים, ואילו מביידן מועבר המסר של אדם שקט ומנומס [עם גבול] שמשדר אף הוא נחישות למחצה, בד בבד עם זהירות, ממלכתיות, שמרנות ויציבות.

לסיכום טראמפ המוכר כאסרטיבי וטיפוס עם אגו שולט, העביר את המסר, שהוא נשאר טראמפ - אסרטיבי ופייטר, כדי להוכיח בכל דרך את צדקת דרכו ועליונותו על ביידן. מאידך ביידן שכונה על ידי טראמפ 'הישנוני' התגלה בחלק מהזמן כ'ישנוני – אגרסיבי', מה שיכול מצד אחד להבריח מצביעים שרצו ממלכתיות ועכשיו ראו שלשניהם אין את זה, ומצד שני יכול להביא מצביעים שראו שגם הוא משיב מלחמה חזרה.

 לסיכום: לאחר העימות, ביידן התגלה כמישהו אחר, לטוב ובעיקר לרע – פחות ישנוני אך גם פחות ממלכתי. טראמפ התגלה כיותר דרוך מאשר רגוע אבל לפחות עם הפנים האמיתיות והמוכרות שלו.

 אולם אחרי הכל יש לציין: כל צד בעימות יפרש את הצד שלו כמנצח, ויסביר בק''נ טעמים מדוע הוא המנצח. אנו בחננו את הדברים מתוך ראייה של שפת הגוף, אך הפשרנות מורה ונתונה לכל אחד. ומצא שהעימות נועד לשכנע רק את המשוכנעים.. ולמעשה מיותר מלכתחילה. אולם לראות שני אנשים מבוגרים חשובים, מתגוששים כילדים, לפחות קיבלנו הצגה לא רעה בחינם, בזמן שזקוקים לשבור קצת את השגרה הקשה.  

הכותב: אליהו עזריאל מאבחן ומאמן אישי – מחבר שפת הגוף והנפש ויו''ר מכון התבוננות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!